פיני חלוד

בסוף, אחרי שפיני גרשון שינה בתוך קצת יותר משבוע את השיטה ההתקפית וההגנתית של מכבי תל אביב, הוא ניצח בעיקר בזכות שני אלמנטים שספק אם עבד עליהם באימונים: שיפוט ומזל.

השופטים הדביקו בדקות האחרונות שתי עבירות גבוליות מאוד לארל קאלוויי, בהגנה ובהתקפה; אותו קאלוויי החטיא שלשה חופשית שיכולה היתה להשוות, כשמכבי הובילה 83:86. קודם לכן, 25 שניות לסיום, נטש טל בורשטיין את הקלעי הטוב ביותר של הקרואטים, דאבור קוס, כדי לתת שמירה כפולה על ניקולה פרקאצ'ין, שרצח את מכבי מתחת לסלים. קוס החטיא שלשה חופשית, שהיתה יכולה להפוך את הקאמבק של פיני לסיוט.

ציבונה היתה קרובה מאוד לניצחון, מפני שגם אם גרשון הספיק להטמיע השבוע את כל האלמנטים המוכרים של הכדורסל שלו - חסימות גביות לגבוהים, פוסט אפ של גארדים (למרקוס בראון), כדורים שעפים במסירה להתקפה המתפרצת והגנות אזוריות - אין בכך די כדי למחוק את בעיות היסוד של מכבי. ככל שנקפו הדקות צפו ועלו החולשות הקבועות בהגנה, במיוחד של שחקני פנים. על כל סל מרהיב שעושה ליאור אליהו, מכבי חוטפת שתי נקודות בצד השני של המגרש.

במקביל, התבררה שוב התלות העצומה בארויו, על כל מגבלותיו. ב-4:31 הדקות האחרונות של המחצית הראשונה בהן בילה על הספסל בשל בעיית עבירות, קלעה מכבי 4 נקודות. בסיום, ציבונה חיקתה את מלאגה, שמרה אזורית חכמה ותקעה לחלוטין את ההתקפה של גרשון. ספק אם אלטון בראון, שחקן הגנה בינוני ומטה, היה מצליח לעצור את פרקאצ'ין, אבל הוא יוכל לספק למכבי שחקן מטרה בצבע מול אזורית, כזה שכל כך חסר לה עכשיו.

ויש בעיה נוספת, שקשורה בגרשון עצמו: זה שבוע שני ברציפות שהוא מנהל את המשחק רע, אולי כתוצאה מהחלודה בעקבות הישיבה בבית ואולי בשל הלחץ הרב. הוא לא הגיב במשך דקות ארוכות לחגיגה של פרקאצ'ין בצבע, השתמש בחלק משחקניו ככלים על לוח שחמט במחצית ראשונה של חילופים היסטריים ונתן דקות מיותרות לג'ייסון וויליאמס, שביטחונו מרוסק.

בעצם, וויליאמס לא לבד: למכבי חמישה שחקנים בלבד שמתפקדים, כשהשאר מחפשים את עצמם. אם מאמנם ימשיך לזרוק לספסל את מחליפיו אחרי כל שגיאה ולדבר בראש חוצות על שחרורם האפשרי, הם ישקעו עוד יותר, ומכבי יחד עמם.