לא יכולים לבד

בדקות מסוימות במשחק אמש (חמישי) הזכירה מכבי תל אביב את ריאל מדריד של 1995. הציר של הקבוצה ההיא, שהודרכה על ידי ז'לימיר אוברדוביץ', היה שני גבוהים נפלאים, ארווידאס סאבוניס וג'ו ארלאוקאס. מסביבם התרוצצו גארדים עמלניים וחרוצים כמו אנטונז, גרסיה קול ואיסמעיל סאנטוס, שתפקידם היה למסור להם את הכדורים ולהרביץ בהגנה.

הדומיננטיות של טרנס מוריס וניקולה וויצ'יץ', לפחות במחצית הראשונה, היתה דומה. הם התמסרו ביניהם, קלעו והחזיקו את מכבי במשחק כמעט לבדם. מוריס הזכיר לפתע שהוא היה סמול פורוורד במרילנד, כשניצל תרגיל חדש שבו הוא מקבל פיק אנד רול כדי לכדרר וליצור. וויצ'יץ' מסר ומצא את כספי הנפלא. הבעיה היא שמוריס ו-וויצ'יץ' אינם סאבוניס, אחד משני השחקנים הגדולים בתולדות היבשת. הקרואטי מזדקן והאמריקאי צריך להתרכז בדברים שהוא מצטיין בהם: קליעה מבחוץ, ריבאונד וחסימות.

האחריות הרבה מדי שהאחרון לקח על עצמו היא עדות לחסרונם של הגארדים, ובראשם יותם הלפרין. בדרך כלל, כשהלפרין רע הוא לא מועיל ולא מזיק, אבל המשחק שלו אמש היה קטסטרופלי. הוא מסר לברצלונה, ברח מהכדור, זרק מחצי מגרש כשנותרו על השעון 12 שניות לסיום המחצית והגיע לשיאו כשוויתר על ליי אפ חופשי לטובת מוריס המופתע, שהחטיא. בנקודה הזאת הוא עף לספסל וחטף צעקות מצביקה שרף, ובצדק. הגיע הזמן שאחרי שנים ארוכות של ליטופים ממאמניו ומהתקשורת, מישהו ידרוש מהלפרין יציבות ותפוקה לאורך זמן.

ברצלונה, מנגד, הראתה סימנים של שיפור. היא היתה אגרסיבית כתמיד, אבל מעט יותר חכמה: יותר כדורים נכנסו פנימה, הרוטציה היתה שפויה ופפה סאנצ'ז המצוין קיבל דקות ארוכות על חשבון לאקוביץ' הנורא. ברצלונה עדיין תלויה לחלוטין באחוזי הקליעה שלה מבחוץ, אבל זה לא ירגיע את שרף לקראת המשחק המכריע ביום חמישי. מעבר לחולשה של הגארדים, הנקודה המדאיגה ביותר מבחינתו היתה הרכרוכיות ההגנתית. הקטאלונים חדרו יותר מדי בקלות ותירגמו ריבאונדים בהתקפה לנקודות. כשמוסיפים לכך את הכושר המפחיד של באזילה, ברור ששום דבר לא בטוח במשחק השלישי.

כמעט שכחנו: ריאל של סאבוניס וארלאוקאס זכתה בגביע אירופה בסיום העונה. אבל אם מכבי תמשיך לשחק כמו הקבוצה ההיא, אין לה סיכוי לשחזר את ההישג.