לא בזכות קטש. בזכות בלאט

עודד קטש רשם אמש הישג משמעותי ראשון בקריירה שלו: הוא ניצח את אלוף אירופה לנבחרות. הוא אפילו עשה זאת בסגנון שאיפיין פעם את המאמן המפסיד, דייויד בלאט: חילופים בלתי פוסקים, לא תמיד מובנים, לעיתים בניגוד להיגיון ולמתרחש על הפרקט. חילוף אחד, של אסטבן באטיסטה, אחרי שהחזיר במו ידיו את מכבי למשחק, אפילו סחט שריקות בוז רגעיות מהקהל, שבוודאי הזכירו לבלאט אירועים מעציבים מעברו. למתבונן מהצד, היה קשה להבחין מי מהשניים אימן בקיץ את קירילנקו ומי הדריך עד לאחרונה את יוגב אוחיון. שתי הקבוצות נראו מאומנות באותה מידה.

טוב, זה לא ממש מדויק. המשפט "לא מאומנות באותה מידה" יהיה מתאים יותר. אומרים שלאנשי אפס פילזן יש סבלנות, וטוב שכך. כרגע, לא ברור מהי ההשפעה של בלאט על הקבוצה. חמישה זרים לא רעים וטורקים מוכשרים מתנגשים זה בזה בהתקפה, לוקחים זריקות קשות, ממעטים למסור (8 אסיסטים בכל המשחק) וקולעים באחוזים מזעזעים מבחוץ (23% מחוץ לקשת) וגם מבפנים (41% ל-2).

מכבי ניצלה את החולשה הטורקית, אבל זאת פחות או יותר הנקודה המעודדת היחידה במשחק. זה לא מקרי שאת רשימת הקלעים מובילים שלושה שחקני פנים - באטיסטה המצוין, אליהו ומוריס: אם אתה לא גבוה שזז פנימה אחרי הפיק אנד רול, אין לך הרבה סיכויים לעשות סל. דייויד בלותנטל זרק פעם אחת ויותם הלפרין, שהשתלט בסיום על המשחק, לא היה פקטור עד שהוזז לעמדת הרכז. בלי תרגילים לקלעים ובלי וויצ'יץ', שיודע למצוא את האדם הפנוי בכל מצב, מכבי צפויה עד כאב.

הנקודה המדאיגה הנוספת היא הכושר האישי הירוד של יותר מחצי קבוצה. אמרו שקטש מאמן של שחקנים, אבל כרגע מרביתם חסרי ביטחון. קאמינגס לא מתפקד, פייזר סומן על ידי השופטים ועל ידי מאמנו, בלותנטל מפוספס והשאר זזים בין הספסל למגרש בקצב מסחרר. במכבי אמרו השבוע שהפציעה של וויצ'יץ' הוכיחה עד כמה חשוב להחזיק סגל רחב. זה נכון, אבל בלי הרכז האמיתי שלו, קטש יצטרך לעבוד הרבה יותר קשה כדי שחלקים נרחבים יותר מהסגל הרחב ייגעו מפעם לפעם בכדור.