לא צריך לומר סליחות

עצוב. עצוב שביום חדשות חלש הופכת בכוח התקשורת בישראל את המוכנות של דודו אוואט לשחק במדי לה קורוניה הספרדית בשעות הראשונות של יום כיפור לכותרת ראשית במדורי הספורט. עצוב שחבר כנסת במדינת ישראל דורש מיו"ר ההתאחדות לכדורגל להדיח את השוער הראשון של הנבחרת הלאומית רק כי הוא בוחר שלא לקיים מצווה דתית. עצוב שיש מי שמטיל ספק ביהדותו, בישראליותו, ובנאמנותו למדינה של שוער שמתייצב כבר שנים רבות בכל זימון לנבחרת. עצוב שאוהדי כדורגל רבים מאחלים לאוואט רעות בגלל שהוא נוהג בצורה מקצוענית, וזאת בזמן שאצלנו באים בטענות לשחקנים מוסלמים שמקיימים את הרמדאן, לא באים לקראת נוצרים שרוצים חופשה בחג המולד, או מעקמים את האף כששחקן אפריקאי דורש להשתחרר כדי לייצג את מדינתו באליפות אפריקה לאומות.

עצוב שלמישהו בכלל איכפת מה עושה דודו אוואט בזמנו החופשי, ושיש מי שמוצא לנכון להתערב בהחלטות המקצועיות שלו בעבודה. לאלה מביניכם שהספיקו לשכוח, אוואט איננו רכוש ציבורי, הוא אדם פרטי, וכמו שהכנסת אינה יכולה לפשפש במעשיהם של אזרחי המדינה במהלך החג (מי מהם ששוכרים סרטים כדי לצפות במהלך הצום, רוכבים על אופניים, או, רחמנא ליצלן, אפילו אוכלים), מדוע ולמה שמעשיו של האזרח הישראלי דודו אוואט יהיו מעניינו של מישהו מלבדו ומלבד הקבוצה בה הוא עובד וממנה הוא מקבל את משכורתו?

כידוע (?), להיות שומר מצוות איננה חובה חוקית במדינה דמוקרטית, אלא מתאימה יותר למקומות נפלאים ונאורים כמו איראן, למשל, שם משמרות המהפכה נוהגות להסתובב לעיתים ברחובות הערים כדי לחפש אנשים שלא מקיימים את כל מצוות הקוראן.

אם כבר, הבחירה של אוואט ראויה להערכה, שכן למרות העובדה שפתח בשלושת המשחקים הראשונים של לה קורוניה, הוא איננו נוהג בדרך הישראלית הטיפוסית ונמנע מלנוח על זרי הדפנה. אדרבא, הוא נוהג במקצוענות ומתאמץ להמשיך ולהוכיח למאמן חואקין קפארוס שעשה בשכל כשהביא אותו מקבוצה קטנה כמו ראסינג סנטאנדר לקבוצת צמרת כמו לה קורוניה.

עצוב שהמחשבה האינסטינקטיבית של עורך הספורט הממוצע היא שיש כאן סיפור מעניין שאפשר לנצל בשביל לסחוט עוד קצת רייטינג זול. עצוב שהכתבים מתקשרים לאוואט במהירות כדי לקבל ממנו תגובה שרק תלבה עוד קצת את השנאה ואת הטמטום. אבל מה שהכי עצוב היא שהם אלו שמנצחים, בעוד שאוואט - וכולנו - מפסידים. בגדול.