הגיע ליעד, אבל לא להכרה

לפני הכל - ברכות. שנה וחצי אברהם גרנט ניסה לחזור לפרמיירליג בכל דרך אפשרית, ובסוף הצליח לסדר לעצמו תפקיד שאפשר רק לעלות ממנו, אבל לא ברור עד כמה זה אפשרי. הסגל של פורטסמות עלוב, מצב הרוח קודר, תשתית המועדון רקובה אחרי כל כך הרבה בעלי בית, חלון ההעברות נפתח רק בינואר ועדיין לא נהיר אם גרנט באמת ישמש מנהל מקצועי כל העונה או שזה רק מהלך ביניים בדרך לעמדת המאמן, המנג'ר או איזה תפקיד אחר שהוא ואנשיו יהגו רק בשבילו.

השורה התחתונה היא אחת – גרנט מקבל הזדמנות נוספת בליגה הטובה בעולם, הזדמנות שמגיעה לו אחרי שהצליח לנהל את צ'לסי כנגד כל הסיכויים ולשרוד בתפקיד שאף אחד לא נתן לו סיכוי והיה גדול עליו בכמה מידות. לצ'לסי זה לא היה מספיק ובצדק מבחינתה, אבל לפורטסמות אולי כן.

אבל זו לא השאלה החשובה. השאלה המרכזית היא האם גרנט ישיג דרך המהלך הזה את החותמת שתהפוך אותו למאמן פרמיירליג מוכר, ראוי, מאמן שהגעה לגמר ליגת האלופות תיתן לו גמול הוגן יותר מאשר שנה וחצי של גלות. גרנט יצטרך להשיג תוצאות יוצאות דופן ולהציג שורה של מהלכים מקצועיים מנצחים כדי לזכות בהכרה הזו, כי את האנגלים, מי כמוהו יודע, זה לפעמים פחות מעניין. כל עוד הוא מסדר לעצמו משרות בעורמה פוליטית, מנצל חילופי בעלים כמו זה בפומפי כדי למצוא סדק לחדור דרכו, כל עוד הקשרים של סוכניו עם האנשים הקובעים בקבוצות מסוימות מנפקים לו בסוף ג'ובים - זה עדיין לא עושה רושם על האנגלים.

על האנגלים קשה לעבוד, וגם אם הם מכרו את הליגה שלהם לבעלי הון מפוקפקים, מסחרו כל פינה ממנצ'סטר ועד פורטסמות, הערכים הבסיסיים האלה בדרך להכרה עדיין נשמרים באבירות ראויה לציון. כי תוצאות היו לגרנט כבר בצ'לסי, אבל הריח הרע שעלה לא נתן לכך את ההכשר. בעצם הכניסה המוזרה שלו לפומפי והניצול הפוליטי המבריק של הסיטואציה במועדון, גרנט רק מעצים את מעמדו כמאמן-עסקן של עסקנים. איש מקצוע שהוא קודם כל מקורב לבעלי שררה, שייחים, אוליגרכים ושאר התופעות שבאנגליה תמיד יסלדו מהן למרות הכסף שזורם מהן, לפני היותו איש מקצוע.

זה יהיה האתגר הגדול של גרנט. אתגר סמוי נוכח מצבה הספציפי של פומפי בטבלה, הצורך בשחקני חיזוק, במוטיבציה מחודשת ואולי גם במאמן אחר מפול הארט, אבל גם האתגר האמיתי של גרנט כדי שלא יחשוב יותר על שיתוף פעולה עם אבי לוזון. בין אם גרנט יישאר כמנהל מקצועי וייתן למאמן תחתיו להיות מוכתם בכישלון, בין אם יפשיל שרוולים וידריך מהספסל את פומפי בדרך להינצלות הירואית, יהיה עליו להתנער מתדמית המאמן הפוליטי. אחרת, הוא שוב יצטרך לחכות הרבה זמן לעזרה מחבריו בצמרת הכדורגל האנגלי כדי לשוב לליגה הטובה העולם.