גיום העצמאות

כשהיה בן 11, הגיע גיום הוארו, כמו שאר חבריו מקבוצת הילדים של סנט פיירואה, למבחנים שערכה קבוצת לה האבר לילדי ראוניון, אי מגוון אתנית השייך לצרפת וממוקם מזרחית למדגסקר באוקיינוס ההודי. "הוא היה כחוש למדי, פחדנו שהוא יישבר", אמר לימים אחד ממגלי הכשרונות שהגיע לאי והעדיף את פלורן סינמה פונגול, כיום שחקן אתלטיקו מדריד, על פני הוארו, שהחליט יחד עם אביו להשתמש בסירוב כפרק מחשל ולציין זאת כרגע מעצב בחייו.

כך נותר הוארו באי בו נולד, בילה על חופיו המפנקים לצלילי "Redemption Song" של בוב מארלי, התאמן שלוש פעמים בשבוע עם האב פייר וחלם על גאולה משלו. "הוא היה שחקן טוב, אבל האמת היא שהיו לנו לא מעט כאלה באי", סיפר העיתונאי המקומי ז'אן פרנסואה רו. אבל החלוץ המתנשא לגובה של 1.92 מטרים לא התרגש מהעיכוב, כיכב בקבוצת נעוריו וזכה לביקור נוסף של אנשי לה האבר, שהפעם ניאותו להציע לו חוזה מקצועני ראשון. בגיל 20 החלום התגשם - הילד עובר לצרפת, ומכאן השמיים, או לכל הפחות פריס, הם הגבול.

כבר מהיום בו הגיע הוארו ללה האבר, נאלץ להתמודד, כצפוי, עם קשיי הקליטה. חבריו לקבוצה, אז בליגה השנייה, היו בוגרי האקדמיה המקומית – אחת המפוארות בצרפת, ממנה יצאו איברהים בה, לסאנה דיארה, ז'אן אלן בומסונג ואחרים – והוא שחקן עם עבר חובבני לגמרי, ללא אותם יסודות בסיסיים המוענקים באופן טוטאלי לצעירי צרפת. בעיות ההסתגלות הובילו את החלוץ לבלות זמן רב בקבוצת המילואים של לה האבר, לכבוש רק חמישה שערים בקבוצת הבוגרים בין השנים 2004-2007 ולא להשאיר חותם ממשי. "הקבוצה הייתה אז בתקופת מעבר, אחרי ירידת ליגה, והוא לא הצליח לעמוד בציפיות כשקיבל את ההזדמנויות המעטות שלו בהרכב", הסביר אנטואן, עיתונאי המסקר את לה האבר, ל'פראנס פוטבול'. "לכן גם באו שריקות הבוז מכיוון האוהדים, אם כי לדעתי הן לא הגיעו לו".

אז, שוב בניסיון להציל את הקריירה, ביקש הוארו לצבור דקות משחק במקום אחר ונדד לגוניון. שמונה שערים בתקופת ההשאלה החזירו אותו ללה האבר כשחקן הרכב לכל דבר. "הגיע אלינו שחקן צעיר ומוכשר, בעל מוטיבציה גבוהה, כזה שכיף לראות", סיפר פרד, אחד מראשי האולטראס של גוניון. "כשהוא שיחק, ידענו שננצח. התאהבנו בו מיד. זה שחקן עם קלאסה וענווה, אפילו היה מדבר איתנו לפעמים תוך כדי משחקים. התאכזבנו כשהוא נטש כל כך מהר".

הפעם הוארו לא נתן לצ'אנס לחמוק מידיו וכיכב בלה האבר כבר מהרגע הראשון. "מיד עם חזרתו, הבנו שהוא באמת התקדם בגוניון", הדגיש אנטואן. "כבר במשחקי האימון ניתן היה להבחין בכך. הוא כבש בצרורות והפך דומיננטי יותר ויותר". 28 שערים כבש הוארו בעונה שעברה בליגה השנייה, מה שהציב אותו כמובן בראש טבלת המבקיעים והעניק לו את תואר שחקן העונה, כשקבוצתו טיפסה בקלות בחזרה לליגה הבכירה.

מאמני היבשת לא נותרו אדישים, ועוד בחלון ההעברות של ינואר ניסו מספר קבוצות אנגליות להחתימו, תוך כדי ניהול מאבק עיקש מול אוקזר ומארסיי הלהוטות אף הן. נציגי מארסיי צפו בו ב-16 מקרים שונים עד שהחליטו לבצע צעד בכיוון, ראו את חיזורם נענה חלקית על ידי הוארו ("זהו מועדון גדול שנותן לשחקן אפשרות להתפתח"), אבל לא לקחו בחשבון את היריבה השנואה פריס סן ז'רמן, ששלחה את המאמן פול לה גואן לנהל שיחה עם הטאלנט ולשכנעו להגיע לבירה.

תמורת סכום מגוחך של חצי מיליון יורו, נרכש הוארו על ידי פ.ס.ז' במהלך חודש ינואר, אך לבקשתו נשאר עד תום העונה בלה האבר, בשל המצב האירוני בו עלולה הייתה הקבוצה מפריס לרדת לליגה השנייה בזמן שלה האבר עולה. לשמחת שני הצדדים, פ.ס.ז' הצליחה לשרוד וההעברה הושלמה. "כשחתמתי כולם חשבו שאני משוגע, כולל חבריי הקרובים", הסביר הוארו בראיון הראשון שלו כשחקן פ.ס.ז', "לא הבינו למה בחרתי במועדון כל כך לחוץ שכמעט חווה ירידה. לי הספיקה שיחה אחת עם לה גואן כדי להבין שזה היעד".

לא רק הסביבה הקרובה הטילה ספק בהחלטתו של הוארו, אלא גם אוהדי לה האבר. בקרב הקהל היה רוב שחש כי היה צריך ללכת למקום עם ציפיות נמוכות יותר ואולי אף להישאר, שכן קשה להאמין שהוא יעמוד בדרישות של אוהדי סן ז'רמן המצפים לכוכבים בעלי שם. "השאלה הגדולה, מבחינתי לפחות, היא רק איך ישתלב מבחינה פיזית", הרגיע העיתונאי אנטואן את האוהדים. "אל תתנו לחזות הנחמדה שלו להטעות אתכם. מדובר באדם חזק מוראלית שלמד מכל העכבות בקריירה שלו ועיצב לעצמו אישיות מחוזקת".

האישיות המעוצבת של הוארו שוב נתקלה במכשול עם המעבר לעיר הגדולה. "אני מרגיש כמו אליס בארץ הפלאות", תיאר החלוץ את תחושותיו אחרי אימוני הבכורה בפריס. "לה האבר הרבה יותר רגועה. כאן האוהדים על הגדרות גם באימונים, רכבי משטרה מסתובבים באופן קבוע. זה מדהים עבור מי שבא מבחוץ, אבל ככה זה בקבוצה של עיר הבירה, זה לא מפחיד אותי".

כאילו שההלם התרבותי לא הספיק, היה צריך הוארו להתמודד עם הנטל של חולצה מספר 9 – זו שנטש החלוץ הפורטוגלי פאולטה, שפרש בסוף העונה שעברה אחרי קריירה מפוארת במדי פ.ס.ז', במהלכה הפך למלך השערים בכל הזמנים ולדעת רבים לחלוץ הטוב בהיסטוריה של המועדון. "העדפתי להגיד שלקחתי את החולצה הזו כהמשכיות לקריירה שלי, זה נוח יותר", הודה הוארו בראיון ל'לה מונד'. "פאולטה הוא מודל עבור כל החלוצים. מספיק רק להביט על כמות השערים שלו בליגה הראשונה כדי להבין את גודל ההישג". אך לפחות בהתחלה האוהדים לא התרשמו מההתחמקות של החלוץ וערכו השוואות מופרכות כשציינו, בין היתר, כי פאולטה כבש שלושער במשחק הבכורה שלו, לעומת הוארו שלא מצא את הרשת.

גם אחרי שכבש פעמיים בליגה, כולל שער ניצחון יקר ב-0:1 על בורדו, הוארו עדיין נשאר אניגמה עבור הפריסאים. חודש ספטמבר עבר עם לא מעט החמצות מסמרות שיער, שהובילו את האוהדים לקבוע כי הוארו צעיר מדי, לא מתאים לרמה של הליגה הראשונה ומחמיץ ממצבים קורצים. על פאולטה כלל לא היה טעם לדבר, שכן בפריס היו בטוחים כי חלוץ מסוגו לא יגיע אליהם בשנים הקרובות. מאמנו של הוארו בלה האבר, ז'אן מארק נובילו, ביקש להמתין עם הקביעה ואמר ש"אסור לשכוח שרק לפני כמה שנים הוא עוד שיחק בקבוצת המילואים שלנו. תנו לו זמן ותגלו כמה הוא מוכשר".

הוארו לא התרגש מתקופת הבצורת. השינוי בגישה כלפיו מצד התקשורת והאוהדים הגיע לאחר ה-2:4 הגדול של פ.ס.ז' בסטאד ולודרום על מארסיי, אותה יפגוש שוב ביום ראשון הקרוב. החלוץ התמיר כבש צמד, בישל שער נוסף ותרם למשחק ההגנתי. "זו הרגשה נפלאה", אמר הוארו הנלהב בסיום המשחק, "ראיתי את המשחקים האלה רק בטלוויזיה ופתאום אני על המגרש. השערים האלה יתרמו לי בעיקר מבחינה פסיכולוגית. הסרתי מעליי את תווית שחקן הליגה השנייה".

זה היה המשחק שהציב את הוארו בצמרת הסקוררים של הליגה הצרפתית, יחד עם אנדרה פייר ג'יניאק וסטיב סבידאן המפתיעים ובפיגור קל מאחורי קארים בנזמה. בניגוד לגמלוניות שמשתקפת במבט ראשון ומיוחסת לו עקב אי הקניית היסודות בילדות, הוארו הפתיע רבים ביכולת הטכנית, אותה השיג בעיקר בזכות העבודה האישית עם אביו, שהיה שחקן מוגבל טכנית באי ראוניון ולא רצה לראות את בנו סובל מאותה צרה. שחקני הגנה יריבים שחשבו כי עיקר כוחו הוא במשחק הגובה, נוכחו לגלות חלוץ מגוון שהבקיע עד כה 15 שערי ליגה: שישה שערים ברגל ימין, חמישה בראש וארבעה ברגל שמאל.

את עיקר המחמאות ממאמנו ומעמיתיו לקבוצה, אגב, גורף הוארו לא בשל שעריו אלא בזכות עבודת ההגנה והעזרה לחברים. "אני מעריץ את המשחק ההגנתי שלו. הוא תורם לנו בשתי הרחבות, וגם ביניהן", החמיא לה גואן, שקבוצתו ממעטת לספוג במצבים נייחים מאז שהוארו התייצב כסיוע ארטילרי במרכז ההגנה. גם השוער מיקאל לאנדרו מרוצה מהתגבור: "הוא אף פעם לא מתלונן על כך שהוא צריך לרדת לאחור, בניגוד לחלוצים אחרים שעבדתי איתם. בנוסף, הוא מאפשר לנו לגוון את המשחק ההתקפי, ולי לשלוח כדורים ארוכים קדימה. אפשר לרשום לי שני בישולים העונה".

הפריחה בליגה, בעיקר כשהוא מוביל את פ.ס.ז' אחרי שנים מסויטות לעונה מוצלחת (מקום שני, מרחק נקודה מהאלופה ליון), גררה, איך לא, קמפיין לאומי למען גיוס הוארו לנבחרת צרפת האפרורית משהו. המאמן ריימונד דומנק שם עליו עין עוד כששיחק בליגה השנייה וראה בו מועמד לזימון, אך לא עשה דבר בנדון. עכשיו, לאחר שביצע את הפריצה גם במועדון לחוץ כמו פ.ס.ז' והדהים את כולם, גם הוארו מרגיש שזה אפשרי: "הנבחרת היא הדבר האולטימטיבי עבורי. לשחק בליגה הראשונה היה חלום משמח, אז להיות חלק מהנבחרת יעשה אותי מאושר בצורה יוצאת דופן".

"זמן הוארו", קראו עיתוני צרפת בבוקר שאחרי הניצחון 1:4 של פ.ס.ז' על נאנסי, בו כבש החלוץ צמד. הוארו הפך לאימת ההגנות בליגה הצרפתית וגם בכירי הפרשנים, בעצמם חלוצי עבר גדולים, הצטרפו לחגיגה סביבו. "הוא חלוץ מודרני: גדול, שולט באוויר, בעל שתי רגליים טובות, משחק מצוין עם הגב לשער וגם מהיר מכפי שנדמה", הסביר ז'אן פייר פאפן לצופיו ב'קאנאל פלוס'. "עבורי הוא חלוץ המחר ואמור להיות בנבחרת למשך שנים רבות". כריסטוף דוגארי חיזק וטען כי "זו תהיה טיפשות להשאירו מחוץ לסגל במרץ".

האם הילד מראוניון, זה שלא עבר דרך מחלקת נוער מסודרת והתאמן על חופי האי, יוכל לעשות שדרוג נוסף ולהמנות על סגל נבחרת צרפת? אם שואלים את ז'יסט פונטיין, מלך שערי מונדיאל 1958, אין שום סיבה שלא. "הוארו לא רק כובש, הוא מבשל לאחרים וגם עושה הגנה", הסביר חלוץ העבר בן ה-75. "בתקופה הזו חלוצים שחושבים רק על עצמם לא מתקדמים בקריירה. הוארו שחקן נדיב וקבוצתי, זו הגדולה שלו, וזה מה שמבדיל אותו מאחרים".