מחיר הזלזול

1. אחד הדברים הפחות נעימים לצפייה במשחק הכדורגל הוא קבוצה שמשחקת בשחצנות. ההבדל בין ביטחון עצמי לשחצנות הוא במרכיב הזלזול. מכבי חיפה הוכיחה אתמול שהיא מכילה את התכונה המכוערת הזאת. מי זו בכלל הכח עבורה. דן רומן? זה שם אמיתי? מור גולן זה אח של עומר? אה, סבבה, כי אנחנו בדיוק גמרנו עם אוקזר ופנינו למשחק נגד ריינג'רס, אז לא בדיוק יצא לנו. וואלה, אבי תקוה עוד בכדורגל?

אחד הדברים היותר נעימים במשחק הכדורגל הוא לראות קבוצה חוטפת בומבה על היהירות שלה. ועוד בבית, אחרי שהפכה פיגור שני שערים במחצית ליתרון, ואז עברה לשחק משולשים. כי אם חיפה ביזתה את עצמה במחצית הראשונה, ברבע השעה האחרונה, אחרי היתרון, ביזתה עצמה כפליים. כבר שכחתם? שוב תפסתם תחת על החברים מר"ג? גיבורים על ליאור ראובן ואדהם הדיה? קבלו שוויון בדקה ה-90.

הפנים של חיפה לאירופה, האף מעל העננים, ובינתיים מושכים לה במכנסיים מלמטה. טבעי שאחרי רצף האליפויות, ששיעמם את הקהל החיפאי המפונק, רוני לוי ינסה להוכיח שהוא שווה גם הצלחה באירופה. טבעי גם שישלב שחקני ספסל בהרכב בליגה, וטבעי גם, נניח, שהשחקנים לא יתנפלו כמטורפים על היריב משריקת הפתיחה - אבל שום דבר מאלה לא מצדיק את היכולת לשכוח לקח מנטלי שנלמד רק לפני חצי שעה. במקום להזיע את הצורה כדי לגמור ב-4-2, הם העבירו את הזמן במסירות באמצע (המקום המסוכן לאיבודי כדור), באווירת ענטוזי ניצחון, הפקירו את ההגנה, וחטפו. מרוב אירופיות שוב יצאו פרובינציאלים. מה חדש.

2. בירושלים אומרים שאורי מלמיליאן מסוגל לעזוב קבוצה בגלל גובה הדשא. רוצה לומר, מדובר באיש של עקרונות, כנראה יותר מדי עקרונות. לכן הקריירה של מלמיליאן, רצף נדיר של הצלחות, הביאה אותו בינתיים להכח עמידר. במועדונים גדולים יותר מוכנים פחות להתמסר לדרישותיו. בינתיים, המתמסר זוכה.

מלמיליאן, קשר-תוקף גאוני אך רך למדי, הפך למאמן שמציב קבוצות בנויות לתלפיות. שחקן יודע את מקומו, אין פשרות פוליטיות בהרכב, כמעט שלא תמצא חורים טקטיים. בנתניה, שם הוא עדיין נערץ, מעולם לא שיחקו כדורגל מאורגן, בניגוד לרוח המועדון, כמו בימיו כמאמן. התפישה המרחבית הנדירה, אחת התכונות שהפכו אותו לשחקן גדול, מתבטאת גם בעמדת המאמן. לא במקרה מלמיליאן נחשב לאחד מטובי שחקני הדמקה בישראל. מעלה חיוך, אבל דמקה הוא משחק מחשבה רציני. כמעט כמו אורי.

3. רק מזל מנע מהפועל ת"א פדיחה כמו זו של חיפה, נגד קבוצה חלשה מהכח. ייתכן ששום חושב שהחילופים המאוחרים שלו ניצחו את המשחק, אבל למעשה החולמנות שלו כמעט מנעה ניצחון. רק התעוררות נחושה של האוהדים רבע שעה לסיום - כן, הם היו הסיבה - האיצה את השחקנים קדימה. על החולמנות שלו במשחקים כאלה שום כבר הפסיד אליפות עם חיפה. שישאיר את זה הפעם לחיפה בלעדיו.