הורגת אותם, הרכות

באו: צ'ארלי וילנואבה (בטרייד מטורונטו), רובן פטרסון (בטרייד מדנבר), סטיב בלייק ובריאן סקינר (בטרייד מפורטלנד), דיוויד נואל (רוקי, בחירה 39), דמיר מרקוטה (רוקי קרואטי מציבונה זאגרב, בטרייד מסן אנטוניו), לין גריר (מנאפולי).

עזבו: טי ג'יי פורד (בטרייד לטורונטו), ג'ו סמית' (בטרייד לדנבר), ג'מאל מגלור (בטרייד לפורטלנד), ייז'י וולש (למלאגה), טוני קוקוץ' (פרש).

חמישייה: מו וויליאמס, מייקל רד, בובי סימונס, וילנואבה, אנדרו בוגוט.

ספסל: פטרסון, בלייק, צ'ארלי בל, סקינר, דן גאדזוריץ', נואל, מרקוטה, גריר.

מאמן: טרי סטוטס (מתחיל עונה שנייה).

מאזן העונה שעברה: 40 נצחונות ו-42 הפסדים.

אולם: הברדלי סנטר (18,600 מקומות).

קיץ 2005 היה מעניין במיוחד במילווקי. הבאקס בחרו את הסנטר האוסטרלי אנדרו בוגוט בבחירה הראשונה בדראפט, החתימו את מייקל רד על חוזה ארוך טווח, קיבלו בחזרה את הפוינט גארד האנרגטי טי ג'יי פורד אחרי פציעה ארוכה, וחיזקו יחידת הרול פליירס בסימונס ומגלור. התוצאה הסופית הייתה קבוצה לא מאוזנת, שפתחה מצוין את העונה, אבל נחלשה בהמשך וסיימה במקום השמיני במזרח, שם הפיסטונס היו גדולים עליהם בכמה מספרים. דטרויט טיילה עם 1:4 לסיבוב השני.

גם הקיץ הג'נרל מנג'ר הצעיר והאנרגטי לארי האריס היה מהאנשים היותר פעילים בליגה. כאשר טורונטו בחרה את אנדרה ברניאני בדראפט ויצרה פקק בעמדת הפאוור פורוורד, האריס עט על המציאה והביא מהראפטורס את צ'ארלי וילנואבה, שעם עונת רוקי מצוינת של 13 נקודות ו-6.4 ריבאונדים סתם את הפה לכל מי שלא הבין למה הוא נבחר שביעי. התמורה הייתה חביב הקהל פורד, בטרייד עליו קצר האריס שבחים רבים בתקשורת הספורט האמריקאית. וילנואבה יביא את הגובה (2.11 מטר) ואת הגיוון (יכול לקלוע מבחוץ ומבפנים) וייכנס בדיוק למשבצת החסרה בפאזל של המאמן טרי סטוטס.

האריס לא עצר כאן. הוא שלח את ג'ו סמית הסתמי לדנבר, והביא במקומו את רובן פטרסון המועד לפורענות, שנחשב לנכס הגנתי. אחר כך הוא נפטר ממגלור המאכזב בתמורה לסקינר ובלייק. סקינר ינסה לשחזר את העונה הטובה היחידה בקריירה (ניחשתם נכון, במילווקי), ובלייק יהפוך לרכז המחליף. לפניו ישחק מו וויליאמס, שהרשים מהספסל בשנה שעברה, אבל כרגע סובל מפציעות מטרידות. חשוב לציין שפטרסון, וויליאמס, סקינר ובלייק, כמו גם צ'ארלי בל, נכנסים לשנת חוזה, עובדה שלא ממש יכולה לפגוע במוטיבציה שלהם.

בעקבות השינויים מילווקי תהיה קבוצה צעירה במיוחד. השחקן הוותיק בחמישייה יהיה מייקל רד בן ה-27. הכוכב השקט והיציב של מילווקי יהיה חייב להפוך למנהיג של הקבוצה בעונה הקרובה. את העונה שעברה הוא סיים תשיעי ברשימת הקלעים בליגה עם 25.4 נקודות, וכדי להפוך מעוד סקורר מצוין לסופרסטאר הוא צריך להראות שיפור בקטגוריות האחרות. הבעיה היא שעד היום הוא לא נתן לנו סיבה להאמין שיש לו תכונות של מנהיג.

מדד הכיף:

המון כישרון יסתובב על הפרקט של הברדלי סנטר בעונה הקרובה. וילנואבה ובוגוט הם שניים מהגבוהים המעניינים והמגוונים שהגיעו לליגה בשנים האחרונות. צ'רלי וי יודע לשים כדור על הרצפה ומעדיף לתפקד כשחקן חוץ לכל דבר, אבל דיווחים ראשונים ממחנה האימונים של הבאקס מספרים שסטוטס לא מתכוון לאפשר לו לצאת יותר מדי מאחורי הקשת, ומעדיף שינצל את המסה שלו מתחת לסלים. בוגוט נחשב לאחד המוסרים הטובים בליגה מבין הסנטרים, ויודע לשחק עם הגב והפנים לסל. אין יותר מדי קבוצות בליגה שמחזיקות בשני שחקני פנים כאלה.

הבעיה היא שבוגוט כבר הספיק להיפצע ברגלו, ויושבת ל-6-8 שבועות, מה שאומר שהוא יחמיץ את פתיחת העונה. גם לשלישיית החוץ הפותחת (וויליאמס, רד וסימונס) לא חסר כשרון, כך שמשחק ההתקפה של הבאקס לא מוגבל כמעט בשום צורה. אם החמישייה הזאת תתחבר היא מסוגלת לספק הצגות מהנות ביותר.

השאלה הגדולה היא מי יחבר את הקבוצה. רד ינסה ולא בטוח שיצליח, וויליאמס הרשים עד היום בעיקר כסקורר ופחות כמנהל משחק, בוגוט צעיר מדי וגם סטוטס רק בתחילת קריירת האימון, והדבר שכולם אומרים עליו הוא שמדובר ב"בחור נחמד". האמריקאים נוהגים להגיד על בחורים נחמדים שהם תמיד מסיימים במקום האחרון. לווילנואבה כבר יש מוניטין של שחקן בעייתי עם נטייה למשחק שכונתי, מה שמגביר את הסיכוי לברדק במקרה שלא יהיה חיבור טוב בין השחקנים.

מסקנות מכשלון ארה"ב במונדובאסקט:

במילה אחת: ה-ג-נ-ה. בכמה מילים: יש גבול לכמה אפשר להיות רכרוכיים בצבע ולנצח. מילווקי דורגה בשנה שעברה במקום ה-24 בליגה מבחינת אחוזים מהשדה של היריבה, ואחרונה בגגות (3.29 למשחק, בדיוק כמו מרכוס קמבי לבדו!). השנה סטוטס לא מתכוון לתת לזה לקרות, ומהרגע שהתחילו האימונים הוא עובד עם השחקנים רק על הגנה. המצטרפים החדשים מוסיפים לסטוטס גובה (וילאנובה) וקשיחות (פטרסון), שאמורים לעזור לו לשפר את אלמנט ההרתעה של הבאקס. הבעייה היא שאין למילווקי מספיק שחקני הגנה סבירים ולמועדון אין מסורת הגנתית שניתן להישען עליה, בטח לא בעשור האחרון.

מועמד לפריצה:

עונת הרוקי של בוגוט הייתה סבירה ומלאת ניצוצות, אבל התפקיד שלו בקבוצה היה מוגבל. השנה הוא כבר יקבל הרבה יותר אחריות. הוא צפוי להיות הריבאונדר העיקרי של הבאקס ולשמור על שחקן הפנים הרציני של היריבות. גם בהתקפה הוא יקבל הרבה יותר כדורים ויוכל להראות מה הוא יודע לעשות עם הגב לסל ובעיקר להביא לידי ביטוי את יכולת המסירה הנהדרת שלו, גם למסירות בין גבוהים וגם להוצאה לקלעי השלוש המעולים סביבו (רד, סימונס, וויליאמס ובלייק - כולם שחקנים של 40 אחוזים ומעלה מחוץ לקשת).

הציפיות ממנו יהיו גבוהות השנה, ויש סיכוי טוב שהוא גם יעמוד בהן. סימן השאלה הגדול ביותר הוא הפציעה, שפוגעת בהכנות שלו לעונה. לרוב, שחקנים שלא נוטלים חלק במחנה האימונים מתאקלמים לעונה החדשה תוך כדי משחקים, והפריצה של בוגוט תעמוד במקרה הזה בסכנה.

מועמד לדעיכה:

בובי סימונס הגיע למילווקי כהבטחה גדולה אחרי שנבחר לשחקן המשתפר של הליגה במדי הקליפרס, ואיכזב בעונה הראשונה בקבוצה. אם סימונס ימשיך לזייף גם השנה הוא יראה את רובן פטרסון מקבל יותר ויותר דקות על חשבונו. ההתלהבות והקשיחות שפטרסון מביא למגרש חסרות מאוד במילווקי, ובמובן הזה הוא יכול להפוך להשפעה חיובית (עד כמה שעבריין מין מורשע יכול להיות רול מודל). פטרסון, שנמצא בשנת חוזה, נחשב לסטופר ההגנתי העיקרי שיש לסטוטס בסגל (יחד עם צ'ארלי בל), כך שאם סימונס לא ישתפר אף אחד לא יתפלא לראות את פטרסון מחליף אותו בחמישייה. משם הדרך של בובי למטה תהיה קצרה מאוד, ואחרי שפרץ לתודעה הוא יישכח במהרה.

תסריט אופטימי: יכולת המנהיגות של רד מפתיעה אפילו אותו, ההתקפה זורמת ומלהיבה, בהגנה יש שיפור עצום, הכימיה בין וילנואבה לבוגוט מצוינת, והאחרון חוזר לעניינים עוד בנובמבר. פטרסון, מצידו, נותן עונת קריירה ולא מטריד אף מטפלת. ריצה מצוינת בחצי השני נותנת למילווקי יתרון ביתיות בפלייאוף, שם הם נוקמים בפיסטונס השבורים והפצועים ונותנים פייט יפה למיאמי בסיבוב השני.

תסריט פסימי: ההתקפה מפוזרת, ההגנה לא קיימת, וילנואבה דורך במקום, בוגוט חוזר לשחק רק בדצמבר ונכנס לכושר רק בינואר, סטוטס מצדיק את הביקורת על יכולת ניהול המשחק שלו, בית המרכז קשה מדי ומשאיר את הבאקס עם 35 נצחונות ורחוק מהפלייאוף. ואם זה לא מספיק - לארי האריס רואה איך טי ג'יי פורד נותן דאבל-דאבל בטורונטו ומוליך את הקנדים לפוסט סיזן, וכך לומד המנהל של הבאקס שאף פעם לא כדאי לעשות עסקים עם בריאן קולאנג'לו.

תחזית: יותר מדי כשרון ויותר מדי חוזים גמורים בשביל לא להיות בפלייאוף. מעט מדי נסיון ומעט מדי הגנה בשביל לעבור סיבוב. נחזיק אצבעות להחלמה מהירה של הסנטר האוסטרלי, ונרשום שקבוצתו תסיים עם קצת יותר מ-40 נצחונות, מה שיספיק למקום 6-8 ולתעופה בסיבוב הראשון.