מחממים את הפרקט: דטרויט פיסטונס

באו: נאזי מוחמד (שחקן חופשי מסן אנטוניו), פליפ מארי (שחקן חופשי מקליבלנד), רונלד דופרי (שחקן חופשי ממינסוטה).

הלכו: בן וואלאס (שחקן חופשי, עזב לשיקגו), מוריס אוונס (עבר בטרייד ללייקרס), טוני דלק (שחקן חופשי, עזב לפנאתינייקוס).

חמישייה: צ'ונסי בילאפס, ריצ'ארד המילטון, טיישון פרינס, ראשיד וואלאס, מוחמד (אנטוניו מקדייס).

ספסל: מקדייס (מוחמד), מארי, דופרי, קרלוס דלפינו, דייל דייויס, לינדסי האנטר, ג'ייסון מקסייל.

מאמן: פליפ סונדרס (מתחיל את עונתו השנייה).

מאזן העונה שעברה: 64 ניצחונות ו-18 הפסדים.

אולם: הפאלאס של אובורן הילס (22,076 צופים).

הפיסטונס מודל 2006 פתחו את העונה במאזן 5:37, שלחו ארבעה שחקנים לאולסטאר, הציתו דיבורים על שבירת רף 70 הניצחונות שקבעו הבולס ב-1996, סיימו עם מאזן העונה הרגילה הטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון, ונכנסו לפלייאוף בתחושה חזקה שהם הפייבוריטים לגרוף תואר שני בשלוש שנים. אבל משהו קרה למכונה המשומנת של פליפ סונדרס, ואחרי סדרה בת שבעה משחקים מתישים מהצפוי מול קליבלנד בסיבוב השני, הגיע ההפסד למיאמי בגמר המזרח, ואיבוד אליפות הקונפרנס, אותה החזיקו שנתיים ברציפות.

ואם תושבי דטרויט חשבו שבזאת הסתכמה האכזבה, הגיעה החתימה המפתיעה של השחקן החופשי בן וואלאס בשיקגו והכניסה אותם לדיכאון. באותו היום, אגב, הודיע ג'רום "האוטובוס" בטיס, יליד עיר המכוניות, על פרישה מה-NFL, בשילוב קטלני שהפך את ה-13 ביולי ליום קשה במיוחד עבור אוהדי הספורט של מוטאון.

הנטישה של וואלאס הייתה יותר מסכין בלב האוהדים, היא הוציאה מהחמישייה המאוזנת של דטרויט מרכיב שרבים ראו בו את החשוב ביותר. בנוסף, היא הרסה לנשיא ג'ו דומארס את כל התוכניות המקצועיות שרקם בחודשים האחרונים.והעובדה שביג בן עבר לאחת היריבות הגדולות של הפיסטונס בבית המרכזי רק זרתה עוד קצת מלח על הפצעים הדואבים גם כך.

דומארס היה נואש למלא את החור שנפער בעמדת הסנטר, והחתים את נאזי מוחמד על חוזה של 30 מיליון לחמש שנים, ימים ספורים לאחר עזיבתו של הביג בן. שחקן אחר שדומארס היה מעוניין בו, בונזי וולס, דרש באותם ימים סכומים שהפיסטונס לא היו יכולים לשלם לו, אולם אילו דומארס לא היה ממהר כל כך להחתים את מוחמד, סביר שבונזי היה קופץ על המציאה ברגע שראה את ערכו יורד, והיה מוסיף לפיסטונס את הסקורר החודר שהם כל כך צריכים. במקומו של בונזי הגיע פליפ מארי, שספק אם יידע לתת את אותה תפוקה.

מדד הכיף:

תחת לארי בראון הפיסטונס שיחקו כדורסל קשוח ומתוכנת, עם הרבה מהלכים שבלונים אך יעילים. בעונה שעברה, במשך כ-82 משחקים נראה היה שהתחזיות הוורודות ביותר מתגשמות וסונדרס מצליח להוסיף את החזון ההתקפי שלו ליסודות ההגנתיים שכבר קיימים, אולם בפלייאוף, כאמור, הכל התהפך. ההתקפה נתקעה, ההגנה נעלמה, הספסל לא היה קיים, והנחישות המפורסמת של הבוכנות לא הייתה כתמול שלשום. העונה, בלי וואלאס, שראה הרבה מאוד ספסל אצל סונדרס, יוכל המאמן לשחק את הכדורסל שהוא אוהב ויודע - מהיר, התקפי, מגוון. כל זאת בהנחה שהכימיה המוכרת תחזור לפאלאס של אובורן הילס, ויושכן שלום בין פליפ לחניכיו, לאחר כמה ציטוטים לא נעימים שנזרקו לחלל האוויר בפלייאוף האחרון.

מוחמד יהיה שם כדי לשים גוף, אבל באופן מסורתי הוא מתחיל את העונה בצורה חלשה בגלל צום הרמדאן, ובמחנה האימונים של הפיסטונס כבר מדברים על כך שעד כה דייל דייויס בן ה-37 נותן לו בראש וצפוי לקבל לא מעט דקות עד שמוחמד יחזור לעצמו. כשמקדייס ייכנס הבוכנות לא יתביישו לרוץ ולנסות לקלוע יותר מהיריבה, להבדיל מהטקטיקה הרגילה שלהם בשנים האחרונות - לנסות לגרום לה לקלוע כמה שפחות.

דארקו מיליצ'יץ' יכול היה סוף סוף לקבל את ההזדמנות לה ייחל ולהיכנס לחמישייה על חשבונו של וואלאס - מה שהיה מוסיף לדטרויט גבוה התקפי ומגוון - אבל באופן אירוני דומארס שלח אותו במהלך העונה לאורלנדו כדי לפנות את הדולרים הנחוצים להחתמתו מחדש של אותו וואלאס. עכשיו אין לדומארס את שניהם. מי שיחליף את בן כמנהיג החדש של החבורה יהיה בילאפס, שמסיים חוזה בסוף העונה, ולאור זאת והשיטה החופשית יותר של פליפ, הוא צפוי להוסיף ליכולת הסופרסטאר שלו גם מספרים של סופרסטאר.

מסקנות מכשלון ארה"ב במונדובאסקט:

אחרי סדרה קלילה של חמישה משחקים מול מילווקי בסיבוב הראשון הגיעה התבוסה 86:113 שהנחילו הבוכנות ללברון וחבורתו, וביזו אותם בפריים טיים האמריקאי. אולם מאותו רגע והלאה הפיסטונס לא הצליחו לקלוע 100 נקודות, ובחמשת המשחקים האחרונים מול ההגנה הרעועה של קליבלנד הם קלעו 79 נקודות בממוצע.

גם לארה"ב היו בעיות התקפיות בחצי הגמר מול יוון, אבל במקרה של הנבחרת האמריקאית זה נבע מעודף חודרים וממיעוט בקלעי חוץ, ובדטרויט המצב היה הפוך. המילטון הוא צלף ידוע מחצי מרחק, אבל היתרון המרכזי שלו הוא בתנועה ללא כדור וביציאה מחסימות, דבר שעבד יופי במהלך העונה הרגילה (20 נקודות ב-49 אחוזים מהשדה), אבל נתקע ברגע שההגנות התכוננו אליו בפלייאוף (19 נקודות ב-40 אחוזים מהשדה בשתי הסדרות האחרונות). לבילאפס יש ידית מטווחים ארוכים, וגם ראשיד ופרינס יודעים לצלוף מרחוק, אבל אף אחד מהשלושה איננו חודר גדול. פליפ מארי הוא שחקן שיודע להיכנס עד הטבעת, אבל יותר מ-8 נקודות למשחק הוא לא יתרום.

מייק ששבסקי אהב להשתמש באליפות העולם כמעט בכל השחקנים שעמדו לרשותו בסגל, אבל לסונדרס יש את אחד הספסלים הדלילים והבלתי אפקטיביים בליגה: מארי הוא רול פלייר, מקדייס, דייל דייויס ולינדסי האנטר מזדקנים, ודלפינו ומקסייל היו יכולים קצת לתרום לו הקואץ' היה מאמין בהם קצת יותר.

אספקט אחד שלא נפגע הקיץ - ובלט לרעה בחצי הגמר בין ארה"ב ליוון - הוא ההגנה של שחקני החוץ של הפיסטונס, כלומר של צ'ונסי, ריפ וטיישון. הגארדים של יוון התעללו בגבינה השוויצרית של ששבסקי, אבל בדטרויט הדברים שונים לחלוטין, וכעת משאיבדו את המטרייה ההגנתית של וואלאס, יוכיחו השלושה (בתוספת האנטר) שמגיע להם חלק מהקרדיט שקיבל וואלאס בארבע הזכיות בתואר שחקן ההגנה של השנה.

מועמד לפריצה:

שחקני הפיסטונס הם חבר'ה ותיקים שכבר עשו דבר או שניים בליגה, אז קשה לדבר על פריצה אמיתית, אבל את הצ'יפים שלנו נניח על פרינס, שבפלייאוף האחרון העניק לנו פריביו למה שצפוי להתרחש בעיר המכוניות בשנים הקרובות. הסמול פורוורד בעל הידיים הארוכות היה היחידי שבכל משחק ומשחק הופיע לעבודה במיטב מחלצותיו בשני צידי המגרש, וצפו לראות אותו משתדרג העונה.

מועמד לדעיכה:

ראשיד הראה בעונה שעברה שלא נס ליחו כשהעמיד ממוצעים של 15, 7 פלוס 2 שלשות למשחק, נתון נדיר לשחקן בגובה 2.10 מטר. אבל בפלייאוף הגיל (בן 32 בספטמבר) והעומס (שלוש עונות רצופות של פלייאופים ארוכים) החלו לתת את אותותיהם. יש הרגשה שהוואלאס שנשאר יתגעגע לזה שהלך, ויתחיל להראות סימני שחיקה טבעיים.

תסריט אופטימי: סונדרס מצליח להנחיל לחניכיו כדורסל מהיר ויעיל, והשיפור ההתקפי מחפה על הירידה בהרתעה ההגנתית. בילאפס הופך מועמד ל-MVP, ונבחר יחד עם פרינס לאולסטאר. הפיסטונס זוכים בראשות בית המרכז, ומעפילים לגמר המזרח כדי לנסות לנקום במיאמי.

תסריט פסימי: ההתקפה נראית כמו בפלייאוף האחרון, וההגנה נראית רע אף יותר. הכשרון והניסיון מספיקים כדי לסיים את העונה עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אבל דטרויט לא חוזרת לגמר האיזורי. לבילאפס יש דילמה קשה אם לחתום מחדש במועדון ששם אותו על המפה, או לערוק ולהצטרף לחבורה צעירה ומבטיחה יותר.

תחזית: קשה לנחש עד כמה בדיוק ישפיעו עזיבתו של וואלאס ושינוי הקונספציה הקבוצתית. אבל מכיוון שאנשים מהמרים ורומנטיקני ספורט אנוכינו, אז תרשמו שבמוטאון יראו את הגב של האקס בדירוג הסופי של בית המרכז, אבל יקבלו הזדמנות להדיח אותו ואת הבולס מהפלייאוף בסיבוב השני, בסדרה נפלאה לכל אלו שמתגעגעים ליריבויות בטעם של פעם.