תיק פציעות

עושה רושם שהעונה, הרבה יותר מעונות קודמות, וירוס הפציעות מסתובב לו בחופשיות בין שחקני (ומאמני) ה-NBA. הכוכבים הגדולים ביותר נופלים קורבן אחד אחרי השני לסדר המשחקים האינטנסיבי של הליגה, לחוסר אפשרות להעניק לגוף כמה ימי מנוחה, ולאתלטיות ההולכת וגוברת, שמגבירה את הסיכוי ליפול לא טוב או על רגל של שחקן יריב.

חלק מהשחקנים סובלים ממזל רע עונה אחר עונה, בעוד הגוף של אחרים פשוט לא בנוי לעבור עונה של 82 משחקים מבלי להיפצע לפחות פעם פעמיים. פילדלפיה שיחררה השבוע את כריס וובר, בין השאר מפני שבעקבות פציעות העבר וגילו המתקדם הוא חצי מהשחקן שהיה פעם. אז מי הם הקורבנות החדשים, ומה בדיוק ההיסטוריה הרפואית שלהם?

סימפטומים: טרייסי נולד ב-24 במאי 1979, וכמו רוב התינוקות שבאים לעולם הוא פרץ מיד בבכי. אמא שלו ניסתה להרגיע אותו, אבל העולל התלונן על כאבי גב. ואכן, כשבגיל שנייה הגב שלך כואב, אתה יודע שכשתהיה שחקן NBA בשנות ה-20 לחייך בטח ובטח שיכאב לך הגב.

היסטוריה רפואית: בעונת 1999/00 החמיץ טימאק שלושה משחקים בלבד כששיחק עדיין בטורונטו, וזהו המספר הנמוך ביותר של משחקים שהחמיץ אי פעם, וזה תמיד היה מאותה סיבה - הגב. בעונה שעברה הוא ישב בצד 35 משחקים, העונה עד כה הושבת רק משבעה. כשהוא יורד לנוח קורה אחד משני דברים: או שמומחה הגב שמועסק במיוחד בשבילו מעסה לו את הגב התחתון, או שהוא שוכב לצד הספסל.

אבחנה: הבחור בן 27, ובעיות גב רק הולכות ומחמירות עם הגיל, כך שאין סיבה להאמין שהוא לא ימשיך ויחמיץ חלקים גדולים של העונה עד סוף הקריירה. את המגמה הזו כבר קלטו שחקני הפנטסי, שהעונה בחרו בו לרוב רק בסיבוב השלישי. עם זאת, המספרים של מקגריידי לאחרונה, והעובדה שהוא מוביל את הרוקטס לניצחונות בהיעדרו של יאו מינג (ע"ע), מותירה מקום לאופטימיות מסוימת.

סימפטומים: הסנטר הסיני החמיץ שני משחקים בלבד בשלוש עונותיו הראשונות, תופעה בלתי רגילה לאדם בגודלו (2.27 מטר) ובמשקלו (135 ק"ג), שתנועה אחת לא נכונה יכולה להשבית אותו לתקופות ארוכות.

היסטוריה רפואית: בעונה שעברה, מכל האיברים הפנימיים והחיצוניים בגוף, דווקא הבוהן הייתה זו שהפילה את הענק הלוחש, והגבילה אותו אשתקד ל-57 משחקים בלבד. הבעיה הזו נפתרה, ונראה היה שהוא חוזר להיות איירונמן, עד שב-23 בדצמבר במשחק של יוסטון מול הקליפרס נפל טים תומאס על הברך של יאו ושבר לו את העצם שבדיוק מתחת לפיקה. וככה פתאום הוא בחוץ ל-6 עד 8 שבועות.

אבחנה: יאו יתאושש מהפציעה הזו, יחזור להעמיד מספרים של מועמד לתואר ה-MVP, וייתן פלייאוף מצוין. הבעיה היא שההיסטוריה מלמדת אותנו ששחקנים בגובה ובמשקל כזה מתקשים להימנע מפציעות, אבל מבנה גופו של יאו, לו פלג גוף תחתון חזק ויציב במיוחד, עשוי להפוך אותו ליוצא מן הכלל.

סימפטומים: הדיזל מלביש 147 ק"ג על 216 ס"מ, ובמרץ הוא יהיה כבר בן 35. שלושת הנתונים הללו מהווים מתכון בטוח לכמה שיותר פציעות. הברכיים והקרסוליים פגיעים במיוחד.

היסטוריה רפואית: שאק נמצא כעת בעונתו ה-15 בליגה, ומתוך 1181 משחקים אפשריים הוא החמיץ 232, שזה פחות או יותר 13 משחקים לעונה. בעונה שעברה הוא שיחק 59 משחקים, והעונה, כבר אחרי ארבעה הוא הושבת. אוניל עבר ניתוח בברך בנובמבר, והוא אמור לחזור לקראת סוף החודש, אך לא ברור עד כמה הברך המנותחת תוכל לשאת עליה את כל המשקל הזה.

אבחנה: אם ניקח שוב את ליגות הפנטסי כמדד, אז בעונות האחרונות צנח הדיזל מהסיבוב הראשון עד לסיבובים מאוחרים מאוד, ולכולם ברור שהפציעות רק ילכו ויחמירו, וכל מה שחשוב לאריסטו הגדול הוא להיות בריא בזמן הפלייאוף.

סימפטומים: לקירילנקו יש ממוצע קריירה של 2.5 חסימות ו-1.5 חטיפות למשחק, הודות לסגנון משחק בלתי מתפשר. הרוסי קופץ לגבהים ומנסה לחסום כל זריקה, שולח ידיים, מזנק לכדורים אבודים, מעמיד את גופו כדי לסחוט עבירות תוקף, ולוחץ על הגז 48 דקות למשחק. אי אפשר לשחק כך בעונה הצפופה של ה-NBA ולהישאר בריא.

היסטוריה רפואית: הגב, אוי הגב; הקרסול? כן, גם הקרסול; האף, כמובן; הברכיים; הצלעות ומה לא. את העונה הוא פתח עם כאבים בגב, וכבר החמיץ חמישה משחקים. אשתקד הוא ישב בחוץ 13 משחקים ועונה לפני כן 41.

אבחנה: ערכו של אנדריי הנפלא הולך ויורד בפנטסי, ולא רק בגלל שהוא קולע 9 נקודות למשחק, אלא כי ידוע וברור שהפציעות בואו יבואו. כשהאופציה השנייה היא להפסיק לשחק בכל הכוח, ברור שאנחנו מעדיפים ש-AK47 ישחק פחות משחקים, כי מה שחשוב באמת הוא האיכות, לא?

סימפטומים: כשהכינוי שלך הוא "קראש", וכשאתה נמצא יותר באוויר מאשר על הקרקע, ברור שפציעות הן חלק בלתי נפרד מהקריירה שלך.

היסטוריה רפואית: כדי לעבור על כל הפציעות של וואלאס נצטרך כתבה נפרדת. העונה הוא פרק את הכתף, נפצע בצוואר, בגב ובראש. בקטנה.

אבחנה: כמו במקרה של קירילנקו, הפציעות הן חלק מהחבילה. בקיץ הוא יהיה שחקן חופשי, והסגנון הבלתי מתפשר שלו לבטח יזכה אותו בלא מעט מחזרות.

סימפטומים: שוב הגב. העונה, אחרי שחתם על חוזה של 60 מיליון לחמש שנים עבר פז'ה בנובמבר ניתוח בעקבות פריצת דיסק, והושבת לחודשיים-שלושה. לפני כן הוא העמיד ממוצע מאכזב של 17 נקודות ב-42 אחוזים מהשדה, ממש לא מה שההורנטס חשבו שיקבלו, בטח לאור מצוקת הקלעים שלהם.

היסטוריה רפואית: פז'ה החמיץ 16 משחקים ב-2004/5, עונה לאחר מכן 11. בפלייאוף האחרון, במדי אינדיאנה, גם לא היה כשיר והחמיץ מספר משחקים. בפעם היחידה בקריירה שהצליח להישאר על הפרקט יותר מ-75 משחקים הייתה עונת 2003/4, אז נתן את עונת חייו והיה מועמד ל-MVP כשהעמיד בסקרמנטו מספרים של 24.2 נקודות ב-48 אחוזים מהשדה, 43 מהשלוש ו-93 מהעונשין.

אבחנה: כשהוא בריא ברור שהשוטר הסרבי יכול להיות שחקן גדול. הבעיה היא שאם יש לך כל כך הרבה בעיות בגב עוד לפני שמלאו לך 30, סביר להניח שמצבך לא יילך וישתפר. כנראה שההורנטס, כפי שרבים צפו בקיץ, לא עשו עסקה טובה. גם כשיחזור העונה יתקשה סטויקוביץ' להציג את היכולת שהתרגלנו ממנו.

עכשיו נעבור לעוד כמה חבר'ה שפציעה היא שמם האמצעי, אבל שהצליחו איכשהו להישאר בריאים העונה. לא בטוח שלעוד הרבה זמן.

גרנט היל, אורלנדו מג'יק:

בקיץ 2000 עבר היל בקול גדול מהפיסטונס למג'יק, וכולם חשבו שיהפוך אותם לקבוצה גדולה, אבל בחמש עונותיו הראשונות הוא עבר ארבעה ניתוחים בקרסוליים, היה על סף פרישה, ובסופו של דבר שיחק רק 135 משחקים מתוך 410 (!). העונה החמיץ היל חמישה משחקים בלבד, כמעט כולם בערב השני במשחקי בק טו בק, כי גופו התקשה לעמוד בעומס. אם יסיים את העונה עם 60 משחקים ויהיה כשיר לפלייאוף, במג'יק יהיו מאושרים עד הגג.

מרכוס קמבי, דנבר נאגטס:

שיאו של האיש והזכוכית בכל הקשור לכשירות הגיע ב-2003/04, אז שותף ב-72 משחקים. שלא במקרה מדובר היה בשנת חוזה, אבל הנאגטס לא הסתפקו בחוזה גדול אלא הסבו מיליונים רבים משכרו לתמריצים שישתלשלו לכיסו רק אם יהיה בריא. בשתי העונות שלאחר מכן הוא החמיץ 16 ו-26 משחקים, והעונה רק 5, בגלל שבר בזרת. ההפתעה הייתה שהוא חזר מהר מהצפוי, אבל הפציעה הבאה היא רק עניין של זמן.

בארון דייויס, גולדן סטייט ווריורס:

אחרי שבשלוש עונותיו הראשונות לא החמיץ דייויס ולו משחק אחד החלו לצוץ בעיות בגבו ובקרסוליו, בעיות חמורות עד כדי כך שחוזהו לא בוטח למקרה פציעות באיזורים הללו, דבר נדיר ביותר בספורט האמריקאי. בשנתיים האחרונות הוא היה בירידה מתמדת ושותף רק ב-46 ו-54 משחקים, אבל העונה, תחת המאמן דון נלסון, עושה רושם שגם הכושר (21 ו-8.4 אסיסטים) וגם הבריאות (לא שותף ב-4 משחקים בלבד) בשיא. טפו טפו טפו, כמובן.

אמקה אוקפור, שארלוט בובקאטס:

אחד מסימני השאלה הגדולים ביותר מעל ראשו של אוקפור טרם הדראפט של 2004 היה מצב גבו. בעונה שעברה זה בדיוק מה שהוביל אותו לשחק 26 משחקים בלבד. בינתיים הוא בריא, משחק מצוין (14 , 11 ו-3 בלוקים) ולא החמיץ אף משחק.

ג'רמיין אוניל, אינדיאנה פייסרס:

המניה של אוניל הולכת וצונחת ככל שמתברר שגופו שברירי. הוא מתח שרירים וגידים בכל חלק שהגוף מאפשר לו, ונקעים הם עניין שבשגרה עבורו. בינתיים הוא החמיץ חמישה משחקים בלבד, אבל כבר הבהיר שהוא מודע לכך שעוד עונה בינונית של הקבוצה תוביל לכך שיישלח בטרייד בקיץ. השאלה היא מה בדיוק יצליחו דוני וולש ולארי בירד לקבל בחזרה עבור גבוה עם חוזה מקסימום שלא מצליח להישאר בריא או לנצח.