ללאונרדו אין מה להפסיד. למילאן המון

קיץ 1996 בישר על סוף עידן במילאן. פאביו קאפלו ערק למדריד אחרי ארבע זכיות בסקודטו האיטלקי, והנשיא סילביו ברלוסקוני ירה מהמותן ובתגובה העניק את שרביט האימון לאוסקר וושינגטון טבארז האורוגוואי, שהצעיד את קליארי לעונות רגועות במרכז הטבלה, מבלי להותיר רושם עז כמאמן. השליפה של מי שלימים הפך ראש ממשלת איטליה, התבררה כטעות פטאלית, והאורוגוואי החביב סיים קדנציה מחפירה בת 22 משחקים ופינה את מקומו למושיע הקבוע אריגו סאקי.

13 שנים חלפו, והנה שוב מהמר ברלוסקוני, בעידודו של סגנו אדריאני גליאני, אולי האיש המושמץ ביותר במילאנו כיום. השניים בחרו בלאונרדו הברזילאי כמאמן הבא של מילאן, אף על פי שאלוף העולם לשעבר לא אימן כלל בעבר ואינו מוסמך לכך על ידי אופ"א. על הצורך בתעודת מאמן הצליחו המילאנזים להתגבר, שכן באיטליה החוק לא תקף לגבי אלופי עולם, אבל הדי המינוי התמוה ימשיכו לעשות את שלהם עד אשר לאונרדו יוכיח אחרת.

טבארז היה המאמן הדרום אמריקאי האחרון של מילאן והשלישי בסך הכל, כשגם קודמיו לא זכורים כמוצלחים במיוחד. הנתון הזה, יחד עם חוסר הניסיון והתחושה שמאחורי מינוי לאונרדו מסתתרת יותר מדי פוליטיקה פנים-מועדונית, מציב את הרוסונרי בנקודת זינוק לא פשוטה לקראת העונה הבאה. האם לאונרדו יילך בדרכם של טבארז ופאתיח טרים הטורקי, שגם הוא החזיק מעמד בתפקיד רק חמישה חודשים, או שמא מגע הקסם של ברלוסקוני חזר והוא מייצר עוד פאביו קאפלו?

ברלוסקוני תמיד נתן לרגש להנחותו באשר לבחירת מאמנים, ואולי מכאן נגזרת הקיצוניות שבין מאמן אחד לרעהו. במועדון גדול, ובמילאן בפרט, מאמן צריך לדעת שהוא מתמודד לא רק עם קהל מאסיבי ותקשורת לוחצת, אלא גם עם הנהלה סופר-דומיננטית. טבארז, כמו טרים, לא השכיל להבין זאת. הוא איפשר מרחב מחייה גדול מדי לשחקניו, וקיבל משמעת רופפת וחוסר גיבוש. לא היו לו את היכולות של סאקי, קאפלו ואחריהם קרלו אנצ'לוטי, שהטמיעו בתוכם את ה-DNA של המועדון וידעו כיצד להתנהל.

בהיבט הזה, לאונרדו יכול בהחלט להצטרף לחבורה, כשלאנשים שקיבלו את ההחלטה לגביו יש ד'זה וו דווקא מ-1991, אז מינו את פאביו קאפלו, שארבע שנים קודם לכן שימש לזמן קצר כמאמן הקבוצה, אך מאז הועסק באחת החברות של ברלוסקוני ולא נגע ישירות בכדורגל. "עם לאונרדו על הקווים, מילאן יכולה לשחזר את הצעדים שעשתה עם קאפלו", הצהיר גליאני השבוע והזכיר לכולם איך התקשורת האיטלקית כינתה את דון פאביו "השרת של סילביו", כאשר קיבל את המינוי המפתיע, ואיך אכלו את הכובע נוכח הצלחתו המסחררת. "הספקות של כולם לגבי לאונרדו הם כאין וכאפס לעומת התחלת דרכו של קאפלו. אנחנו בטוחים שעשינו בחירה נכונה באישיות מקצועית ואינטליגנטית".

לאונרדו שיחק במילאן שש שנים (בשתי קדנציות שונות), לאחר הפרישה שימש כסקאוט של המועדון ובעונה האחרונה עבד כמנהל הטכני. בשנותיו כאיש צוות במילאן נזקפו לזכות לאונרדו בעיקר ההחתמות של הכוכבים הברזילאים קאקה ופאטו, כאשר שחקן העבר ניצל את קשריו עם המועדונים בברזיל ושכנע את השחקנים הצעירים ומעסיקיהם לתת את אישורם להעברה. "בפועל, לאונרדו היה בסך הכל איש הקשר בין הצדדים, המתווך. מייחסים חשיבות למעורבותו ברכישתם רק על מנת להאדיר את שמו", כתב השבוע אוהד מושבע של הרוסונרי, שלא ממש התלהב מהמינוי. "הוא מכרכר סביב המועדון כבר זמן רב מדי, כמו ריח רע שלא מרפה. בסוף הוא השיג את שלו".

מלבד העובדה שמדובר במינוי שמגיע מתוך המועדון, ראשי מילאן רואים בבחירה בלאונרדו כהכלאה בין הרצון לייצג בגאון את הפילוסופיה המילאנזית והשמירה על המסורת, ובין הרצון להידמות למודל הקטלאני של פפ גווארדיולה וברצלונה. במילאן מזכירים שגם פפ קיבל את המושכות ללא ניסיון קודם, אך שוכחים דבר אחד חשוב – גווארדיולה היה קפטן ברצלונה, נחשב לאליל בקרב האוהדים ולאחד הסמלים הגדולים של הבלאוגרנה. לאונרדו, מאידך, לא התקרב למעמד הזה באף אחד מהמקומות בהם שיחק. תמיד היו נערצים, נאמנים ומוכשרים ממנו.

לאונרדו, שהצהיר כי ינהיג שיטות מדעיות וישתמש יותר בעזרים טכניים, דוגל בכדורגל התקפי ובחלומו הוא רואה את קבוצתו משחקת "לא כמו ברצלונה, אלא בסגנון נבחרת ברזיל של טלה סנטנה ב-1982". המאמן בן ה-39 מאמין כי יצליח ליצור תמהיל בין ה-4-3-1-2 המסורתי של מילאן לבין ההסתמכות על מגנים תוקפים ויכולת אינדיבידואלית באגפים, כפי שהוא מכיר מארץ הסמבה. "הכדורגל הקליל של סנטנה היה יצירת אומנות - הדבר הכי יפה שראיתי בחיי. אני מאמין שאפשר לשלב את זה עם הרעיונות של הכדורגל המודרני מבלי לפגוע ביופי של המשחק", הסביר לאונרדו את משנתו במסיבת העיתונאים הראשונה כמאמן מילאן.

כמו גווארדיולה, גם לאונרדו נחשב איש רהוט ובעל כושר שכנוע מדהים, במיוחד כשהשפה האיטלקית מתגלגלת בטבעיות על לשונו אחרי 12 שנים בארץ המגף. אבל הוא יצטרך להשתחרר מתדמית המתנשא שדבקה בו, ובגללה, טוענים מקטרגיו, הצליח לגרום לראשי המועדון לשים בידיו את המפתחות. "קראנו לו 'האיש עם החליפה'. לא משנה איפה היינו, גם על כר הדשא, הוא היה בלבוש מוקפד", סיפר השבוע מאסימו אודו, מגן באיירן מינכן שבילה גם במילאן. אבל ללאונרדו זה לא מפריע, ההרגלים הישנים לא עומדים להשתנות. "אנשים ימשיכו לראות אותי עם חליפה ועניבה, אני לא מתכוון להתרוצץ עם טרנינג באימונים. אהיה מעין מנג'ר", הבהיר הברזילאי, ונתן עוד מושג לגבי הסנוביזם המיוחס לו.

במונדיאל 1994 היה לאונרדו המגן השמאלי הפותח של נבחרת ברזיל, אך בשמינית הגמר הורחק כבר אחרי 43 דקות בעקבות מרפק מכוער לעברו של טאב ראמוס האמריקאי, ששבר את עצם הלחי ונעדר חצי שנה מהמגרשים. לאונרדו הורחק עד סוף הטורניר בו זכתה נבחרתו, וסומן על ידי אוהדי הסלסאו כאחד השחקנים הפחות חביבים בסגל. "היה קשה לאנשים לסלוח לו, אבל הוא היה ראוי לכפרה הזו", סיפר בזמנו מריו זאגלו, שהיה בצוות באותו מונדיאל וארבע שנים לאחר מכן שימש כמאמן הנבחרת והחייה את לאונרדו כקשר התקפי. "ימי הגביע העולמי בצרפת היו התקופה הכי יפה שלו בסלסאו, ועדיין נראה שדימוי הפוליטיקאי המרוחק לא משתחרר ממנו".

עכשיו, בדיוק כמו בניסיון הכושל ב-1996, מילאן פותחת דף חדש. לכתו של אנצ'לוטי, גם אם באיחור מסוים, תוביל סוף כל סוף למגמה של הצערת הסגל, ואולי יתברר לאוהדי הרוסונרי שהטעויות שביצע גליאני במדיניות הרכש בשנים האחרונות – החתמת שחקנים שגמרו את הסוס, שחרור אלברטו ג'ילארדינו ויוהאן גורקוף - הן ברות תיקון. ולאונרדו? מבחינתו מדובר בפרק חדש בחייו, בדומה לגאולה שחווה במונדיאל השני שלו עם נבחרת ברזיל.

לפיכך, המרוויחים הגדולים צפויים להיות הברזילאים של מילאן, ובראשם רונאלדיניו. אם לא יקרה משהו יוצא דופן ומכירת קאקה אכן תצא אל הפועל, עמדת הפליימייקר תהיה פנויה לרוני, שנחשב לאחד הפייבוריטים של לאונרדו. גם פאטו יזכה לשדרוג במעמדו, ושחקני רכש כמו הרננס וטיאגו סילבה המשתייכים לנבחרת ברזיל, יקבלו עדיפות מבן ארצם. "לא משנה מה יקרה, לפחות לאונרדו יהיה אבי הרנסנס של הברזילאים במילאן", נכתב ב"קוריירה דלה סרה".

במילאן יעשו הכל על מנת לאפשר ללאונרדו כניסה חלקה לאחת ממשרות האימון הקשות בעולם, והוא מצידו יכול להתרווח ולנסות לנצל את הרגע. אם ינחל הצלחה, יושווה לאונרדו מיד לגווארדיולה ויוכתר כיורשו של קאפלו, אך במקרה של כישלון, יוטל כל הרפש בפניהם של ברלוסקוני וגליאני שהוסיפו עוד נדבך לשרשרת הטעויות ודאגו לשנה שישית ברציפות ללא תואר בזירה המקומית. ובמילים פשוטות: ללאונרדו אין מה להפסיד, למילאן לא חסר.