ליגה אחרת

לאחר שמיצב את עצמו אולי כשחקן הליגה הטוב ביותר בכדורגל הישראלי וקנה לעצמו מקום של קבע בנבחרת, היכולת שהציג דדי בן דיין בצמד המשחקים מול יוון מעלה את השאלה הגדולה – כיצד להפוך משחקן ליגה מעולה לשחקן שייתן תפוקה מרשימה גם בנבחרת?

התרומה של דדי בן דיין לנתניה בשלוש השנים שלו שם משמעותית כל כך (שישה שערים בעונה הראשונה, שבעה בשנייה ושישה עד כה בנוכחית – כמעט כולם ברגעים מכריעים וכאלה שקבעו את תוצאת המשחק), שאנשים נוטים להתעלם מהעובדה כי את ההשפעה העצומה שלו על הקבוצה הוא עושה מעמדת המגן, עמדה ממנה קשה להנהיג ולהוביל קבוצה.

דומה שמאז אדורם קייסי לא היה מגן דומיננטי כל כך בכדורגל הישראלי, ששמר על יציבות לאורך זמן וידע לתת תרומה התקפית גדולה כל כך תוך הימנעות מהפקרות הגנתית. גם בן דיין עצמו לא מכחיש כי לקראת גיל 31 הפרק הבין לאומי בחייו עדיין לא תם, ולאחר גיחה לארה"ב הוא מעוניין עדיין לשחק באירופה, אך ההופעות האחרונות בנבחרת מעלות סימני שאלה איך וכיצד הוא, וכל שחקן ליגה מצוין אחר, יכול לעשות את השדרוג. האם הספסול המסתמן של המגן נגד בני יהודה בשבת יעשה את העבודה?

לאחר שכבר סגר עקרונית בבני יהודה כשחזר מארה"ב, פנתה נתניה אל חזי מגן וביקשה שיוותר על שירותיו של המגן, ואילו הם בתמורה לא יציעו חוזה לליאור אסולין שקיבל הצעה מהכתומים. עד היום אין אחד בנתניה שמתחרט על העסקה, ובן דיין יירשם בדפי ההיסטוריה של המועדון כאחד מאלה שהיו אחראים על תור הזהב של סוף העשור הראשון במילניום החדש.

למרות זאת, בנתניה יודעים כי בן דיין מסוגל לתת הרבה יותר. קולות רבים במועדון מבקרים את השחקן על כך שלא משקיע באימונים ומרבה להיעדר מהם, ועל כך שהוא מסרב ללמוד מלותר מתיאוס, שבתגובה כבר לא רואה בו את הבאנקר הגדול שהיה בעבר. "אני לא מתייחס לדדי בן דיין ספציפית, אלא לשחקנים ישראלים טובים ככלל, אבל הבעיה הכי גדולה שלהם זה שהם לא יודעים להמשיך ולהשקיע גם כשכבר הגיעו להישגים", מסביר אלון חזן, מגן עבר בנבחרת ישראל שגם הצליח לרשום לזכותו קריירה אירופאית מרשימה. "קודם כל חשוב להבין שהרמה בליגה פה לא גבוהה במיוחד ולכן לא כל שחקן שמצליח פה יכול להצליח גם מול נבחרות בינוניות או בליגות פחות בכירות באירופה. נכון שהוא מוכשר, אבל היתרון היחסי שלו נעלם מול שחקן שמשקיע בטקטיות ובפיזיות – וראינו את זה בצורה מצויינת מול יוון".

"אם מישהו חושב שאני או אפילו חיים רביבו ואייל ברקוביץ הרבה יותר מוכשרים משחקנים אחרים בארץ, הוא טועה. כולנו פשוט אהבנו את המקצוע והשקענו בו המון ולא בשביל הכסף. חיים נסע בשלושה אוטובוסים שונים כל יום בתור ילד כדי להגיע לאימון, וגם ברקו עשה בשביל הכדורגל דברים שאנשים רגילים לא היו עושים בחיים. כולנו ידענו לא להוריד את הרגל מהגז ולהמשיך ולנסות להשתפר. זה אולי ישמע מצחיק, אבל כישרון זה החלק הכי קטן בהצלחה מקצועית. אם אתה לא מלביש על הכישרון עבודה קשה, אתה לא תגיע לכלום".

ובנתניה מסכימים כי בן דיין לא אוהב לעבוד קשה, אולי כי הכל מצליח לו, אבל מדגישים כי "הוא הכי מוכשר בקבוצה, הוא תורם, הוא מנצח משחקים ומביא קבלות, ככה שאי אפשר לבוא אליו בטענות. בהתחלה מתיאוס רצה להוציא ממנו יותר, אבל גם הוא הבין שהוא לא יכול לבוא בטענות למי שמספק קבלות בזמן שאחרים לא". למרות זאת, מתיאוס, שהשיג אולי את נצחונו הגדול ביותר העונה (0:1 על בית"ר ירושלים) ללא בן דיין, יודע שכמו עם שלו מנשה, אולי ספסולו של בן דיין יאתגר את המגן ויגרום לו להשתפר.

"הכדורגלן הישראלי, בניגוד לאירופאי, מסתמך רק על היתרונות שלו ולא עובד על מזעור החסרונות שלו, ולכן הוא לא הופך לשחקן שלם יותר", ממשיך חזן במשנתו. "הוא אומר 'לא נורא שאני לא פיזי, אני מוכשר בדריבל', ומסתפק בזה. הרי טל בן חיים היה בסה"כ שחקן ליגה טוב, ובזכות עבודה קשה הגיע לאן שהגיע. וגם כשכבר הגיע לשם המשיך להשקיע ולעבוד על עצמו ולהשתפר. הבעיה היא שהוא היוצא מן הכלל. אני לא מכיר אף כדורגלן יווני או שוויצרי שיושב רגל על רגל בבתי קפה כל היום ולא עובד על שיפור נקודות חלשות. מספיק ששחקן ישראלי נתן משחק טוב, אפילו לא חודש ובטח שלא עונה, וישר הוא מקבל כותרות וחושב לעצמו שהוא לא צריך להשקיע יותר מזה. ואח"כ כשמגיע חודש רע, הוא גם לא מצליח להתמודד עם הכישלון".

מקורביו של בן דיין טוענים, ובצדק, כי מבקריו יכולים להמשיך ולבקר כל עוד הוא מספק את הסחורה. "בסוף העונה, כשהוא ישב מול דניאל יאמר, הוא יוכל להגיד לו כבשתי שישה שערים העונה ובישלתי שלושה. כמה שחקנים אחרים בקבוצה יכולים להביא נתונים דומים?".

בנתניה טוענים כי ההצעות והחיזורים מצד מכבי ת"א, והסירוב לשחררו, הביא לירידה במוטיבציה של בן דיין. מקורביו כמובן מכחישים. "לא ברור למה מקשרים אותו למכבי כל הזמן. זו לא קבוצת הבית שלו, הוא גדל בכלל בהפועל ת"א – והוא גם לא רוצה לחזור לשם. זה מועדון שהוא סבל בו ודדי לא מזוכיסט".

ההאשמות הללו, בין אם נכונות ובין אם לאו, מעלות שאלה נוספת – האם מעבר לקבוצה "גדולה" היא זו שתביא את השדרוג. בן דיין עצמו לא חושב כך. "ברור שזה מכובד לשחק בבית"ר ירושלים או מכבי חיפה וזה סוג של חלום", מספרים חבריו, "אבל בנתניה טוב לו. אם תבוא הצעה של חצי מיליון דולר לעונה, גם מהפועל עכו, הוא ילך. וכל שחקן שיגיד אחרת הוא שקרן".

גם בנבחרת לא חושבים שזה הפיתרון. "אולי פעם היה קל יותר להתקדם מאחת מהגדולות, אבל ברגע שנתניה משחקת באופ"א, וגם שולחת הכי הרבה שחקנים לנבחרת, אין הבדל של ממש", מספר חבר בצוות המקצועי של הנבחרת. "אנחנו רואים לפי השחקנים שמגיעים שהאימונים בנתניה הם ברמה הכי גבוהה בליגה, ככה שגם מהפן הזה אין סיבה לעבור".

"דדי הוא כרגע המגן השמאלי הכי טוב בישראל, ברור שהוא יכול לשדרג את עצמו, אבל זה תלוי רק בו ולא בשום גורם סביבתי. אגב, זה נכון לגבי כמעט כל שחקן בנבחרת שהוא לא לגיונר. אין כמעט שחקנים ישראלים שממצים את מלוא הפוטנציאל שלהם – אם זה בגלל המנטליות, הרמה בליגה או סתם כי הם מסתפקים במה שיש".

"אם תלך עכשיו לבן אדם בן 90 ותגיד לו שאתה נותן לו 10 שנים לעשות את מה שהוא הכי אוהב ברמה הכי גבוהה, הוא יבכה לך למה רק 10 שנים ולא יותר", ממשיל אלון חזן. "רוב שחקני הכדורגל בארץ יגידו תודה על קריירה טובה של 10 שנים ולא מנסים להשיג יותר וזו הבעיה פה. שאין רצון להגיע רחוק יותר ממה שמביא אותך הכישרון".