הצצה לפורומים של אוהדי הפועל תל אביב מגלה תמונה שונה לחלוטין מזו שהייתה בימים שקדמו לדרבי, למרות שהערב (חמישי, 20.45, 5+ לייב) מול מכבי חיפה מצפה לאדומים קרב לא פחות גורלי ועוד מול קבוצה שרלוונטית למאבקים שלהם העונה, במשחק נוק-אאוט ממנו אין דרך חזרה. אם תתעקשו, תמצאו יותר אזכורים למשחק הליגה בטדי ביום שני מאשר לביקור מכבי חיפה. פורום השדים האדומים, למשל, הוצף בלא מעט תגובות, חלקן אוהדות, חלקן פחות. האוהדים האדומים, עד האחרון שבהם, זכרו את הדרבי. כולם ספרו עד שלוש.
עד אתמול היה נדמה גם שאף אחד לא ממש זכר שיש משחק נגד מכבי חיפה. אחד הדיונים שנפתחו בפורום עסק דווקא בדחיית המשחק בין חיפה לבני יהודה, מה שהזכיר לאחד האוהדים: "נדמה לי שיש משחק בגביע נגד מכבי חיפה". "רציני?", הגיב אוהד אחר. תתפלאו, אבל בפורום של מכבי חיפה המצב לא היה שונה בהרבה. פה ושם חצאי הקנטות לאלי גוטמן שאימן פעם את הפועל חיפה, לא משהו מיוחד. "איזה כיף לנצח את הגועל ת"א בגביע ועוד בפנדלים", הצהיר אוהד מסוים, במשפט שגרם לנו לחשוב שאולי טעינו. אבל אז קיבלנו תיקון. "עובד בועט, קאלה עוצר ומקפיץ 25 אלף אוהדי בית"ר שלא יודעים נפשם משמחה. הגביע לירושלים". מאת: כריש צהוב.
גם הצצה לאימוני מכבי חיפה גילתה תמונה קצת רדומה. "אפשר להרגיש את זה", מתאר שחקן במכבי חיפה. "לפני משחק מול בית"ר או מכבי תל אביב מגיעים יותר אוהדים לאימונים, המדיה עוסקת בהרחבה יתרה במשחקים הללו. יש הסבר הגיוני לעדיפות הזאת. בין בית"ר והפועל יש שנאה תהומית, ודרבי זה דרבי, אז המשחק מול מכבי חיפה נדחק לפינה ביחס אליהם. אחרי ניצחון על הפועל חיפה או בית"ר, תראה יותר אוהדים של חיפה שולחים פרחים, מגיעים לאימון של אחרי. יכול להיות שלא מעט מהאוהדים של שתי הקבוצות מונעים יותר משנאת המן מאשר אהבת מרדכי. המן בהקשר של מכבי תל אביב, כמובן".
אלו רק שתי דוגמאות על סוג היריבות המיוחדת והלא ממש תוססת בין מכבי חיפה להפועל תל אביב. היסטורית, זה היה צריך להיות הרבה יותר לוהט: שער האליפות של גילי לנדאו, קרבות האליפות לאורך תחילת שנות ה-2000, שתי קבוצות ששולטות בערים שלהן ללא עוררין, ובכל זאת: היריבות בין שתי הקבוצות היא די מינורית ביחס ליריבות שלהן מול מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים. יריבות, איך לומר, קצת משעממת, אם לוקחים בחשבון ששתי הקבוצות אמורות לשלוט בליגה בשנים הקרובות בגלל המשברים במכבי תל אביב ובבית"ר. יריבות שלא ממש מתניעה ליגה ולא מטריפה יותר מדי את אוהדי שתי הקבוצות.
עוד בוואלה!
הבעיה: אף אחד לא שונא את חיפה
"את מכבי חיפה לא אוהבים לשנוא", מסביר שביט אלימלך, שעמד בשער האדום ונאבק עם מכבי חיפה על השליטה בליגה בתחילת העשור. "להפועל לא אכפת להפסיד לחיפה חמש פעמים, אבל לנצח דרבי היא חייבת. חמישה הפסדים לחיפה שקולים להפסד בדרבי. ברור שיש יותר שנאה בין מכבי להפועל, בית"ר ומכבי ובין בית"ר להפועל. אלו הקבוצות שסביבם 'מסתובבת' השנאה. אני לא חושב שיש משמעות ליריבות בין חיפה להפועל, וזה לא נורא מפני שתמיד תהיה יריבות בין הקבוצות האחרות".
גם גילי לנדאו, האיש שאולי התחיל את היריבות הזו, חצי מסכים וחצי לא. אותו משחק ב-1986 היה הראשון ששודר בטלוויזיה, מכבי חיפה הרגישה שנשדדה, ומאוחר יותר התכנסו עשרת אלפים אוהדים לעצרת מחאה שנמשכה יומיים ברחבת עיריית חיפה על אישור השער הלא חוקי של לנדאו. שחקני חיפה עמדו על במה והאוהדים חגגו אליפות וירטואלית, אבל מכל זה לא נולדה שנאה או יריבות חמה. "אני שותף לתחושה שהמשחקים בין הקבוצות הללו יותר מינוריים ופחות יצריים בגלל הקהלים", מסכים לנדאו, אבל מסייג. "אני לא כל כך מסכים על הקביעה הזאת שאין יריבות, אני חושב שיש יריבות חזקה, שהמשחקים מאוד טעונים, אבל העובדה ששני הקהלים לא חוצים קווים אדומים אלא חמים ותומכים ואוהבים בעתות משבר מעט מחלישה את התחושה הזאת. תראה, זה לא סוג הקהל של בית"ר ירושלים או אפילו הפועל באר שבע. הקהלים האלה כמעט לא מגיעים לידי חציית גבולות או שילוב יצרים, ולכן אולי היריבות פחות טעונה".
דרוש: מתח פוליטי לפני ספורטיבי
הקלאש המוזר הזה יכול ללמד משהו חשוב על מושג היריבות. יריבויות לא נולדות מהתנגשויות ספורטיביות, אלא מתח פוליטי תרבותי. למכבי חיפה יש את ההיסטוריה שלה ורגשי הנחיתות מול מכבי תל אביב עוד משנות ה-60 וה-70, להפועל תל אביב יש חשבון פוליטי/גיאוגרפי/תרבותי מול בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב, וגם כאשר הן לא נפגשות בצמרת והחברה הישראלית כבר מזמן לא דומה למה שהייתה פעם - היריבות הקשה עדיין מתוחזקת. שם, לצערנו, גם תראו קרבות רחוב בין אוהדים, מה שקשה לראות בין מכבי חיפה להפועל תל אביב, ביניהן יש רק מתח ספורטיבי משנים עברו. זה, כמו במקרה של צ'לסי נגד ברצלונה למשל, לא מספיק כדי להעיר יריבות. הפועל חיפה הם המפא"יניקים עבור מכבי חיפה.
או כמו שג'וני הארדי, מאמנה האגדי של מכבי חיפה, מתאר: "היריבות עם מכבי לעולם תהיה גדולה יותר. גם בתקופה שלי היריבות הייתה עם מכבי תל אביב. למכבי חיפה לא הייתה אז יריבות עם הפועל תל אביב, התייחסנו אליה כעוד קבוצה. אפילו היום, שהיריבות יותר חזקה, היא כמעט ולא קיימת. היריבות עם מכבי תמיד קיימת רק בגלל שפעם הם טענו שכדורגל משחקים מתל אביב ועד חדרה. זה היה מעליב".
"צריך לזכור שהיריבות האמיתית היא מכבי ולא הפועל תל אביב, כי זאת האחות הגדולה", מנתח ד"ר חיים קאופמן, היסטוריון ספורט ממכללת וינגייט וירוק בדם. "יש כאן יריבות היסטורית. הפועל מעולם לא הייתה 'דמון' שמרחף מעל פני חיפה, גם בשנים הקטנות שלה. זה נורא מרגיז, אפילו אותי, שאני שומע את השדרנים ברדיו קוראים למכבי תל אביב 'מכבי' ולחיפה 'חיפה'. אולי בגלל זה נוצרה היריבות הגדולה מצד הפרובינציה החיפאית. חיפה היא הגדולה במהלך 20 השנים האחרונות ועדיין יש לה רגשי נחיתות. הפועל לקחה פחות אליפויות ממכבי, גם היריבויות על השם מכבי עושה את זה. בין מכבי חיפה והפועל אין דם חם.
"כולם מדברים על הגול של לנדאו, אבל צריך לזכור שאף אחד לא טען כלום נגדו, אלא נגד שריר שלא פסק נבדל. גם אז כשלקחו אליפות הטענה הייתה שהשופט נתן אליפות ולא שהפועל גנבה אותה. אבל יש דבר יותר משמעותי ברקע, והוא העובדה שהפועל העניקה אליפות ראשונה למכבי חיפה, כשהיא ניצחה את בית"ר ירושלים ב-84' (מחזור לפני הסיום, 1:3, א"י). אגב, אני טוען עד היום שלא היה אופסייד של לנדאו, היה שער חוקי".
נקודת ההשקה: השנאה למכבי תל אביב
קאופמן מצביע על נקודה חשובה: הקווים המאחדים בין הפועל תל אביב למכבי חיפה. המשחק ההוא בימק"א, אבל גם ובעיקר השנאה למכבי תל אביב. "העניין הוא פשוט", מסביר הפרשן ואוהד הפועל תל אביב, חנן קריסטל. "בשנת 83' הפועל תל אביב ומשה סיני לקחו את האליפות לבית"ר מחזור לפני הסיום והגישו אותה למכבי חיפה. פה התחיל הרומן. זאת הפעם הראשונה שחיפה הייתה אלופה. חיפה זכתה לאחר מכן באליפות שניה ושנה לאחר מכן הפועל לקחה לה אליפות עם הגול המפורסם של לנדאו, שלא יצר עוינות. מדוע? מאותו מקום שהפועל הביאה לחיפה אליפות. לאוהדי הפועל, ואני מאמין שאני משקף את רובם, יש סדרי עדיפות. קודם מכבי תל אביב, אחר כך בית"ר ירושלים ובסוף מכבי חיפה. כשהיינו מחוץ למאבקי האליפות, תמיד העדפנו שחיפה תיקח לפני בית"ר או מכבי תל אביב. היא ייצגה עבורנו את הרע במיעוטו. זה עושה משהו לאנשים".
ד"ר קאופמן החיפאי: "כמו אצל בני אדם, במשפחה השנאה היא תמיד הכי גדולה. הפועל שונאת את מכבי וכך גם חיפה, אולי זה מה שמחבר ביניהן ולכן אין כאן רסן. אני משליך את הנושא הזה לאירועים היסטוריים. מכבי חיפה אנמית מבחינה פוליטית, בית"ר והפועל מזוהות עם הליכוד והעבודה. באירלנד הקתוליות היא לא פרמטר אלא רק דגל, אף אחד לא שונא מישהו אחר בגלל צורת ההתייחסות לסקרמנטים של ישו. העוינות היא בין הפרוטסטנטים לקתולים בגלל שנאה היסטורית, מבלי שמניעים דתיים באים לידי ביטוי. לא התוכן הקתולי, אלא הזהות הקתולית מפרידה ביניהם. כלומר, הוא מניאק ואני לא. הוא ליכוד ואני עבודה. רוצה לומר, אוהדי הפועל לא מניפים דגל אדום כי הם סוציאליסטים או כי קראו מאמר של ברל כצנלסון, גם אוהדי בית"ר לא יודעים מהם ראשי התיבות של בית"ר, אבל הם בית"ר בנשמה. אין יותר זהות אידיאולוגית בכדורגל, אבל העוינות נמשכת בגלל משקעי העבר".
המשל: אירוח בזמן מלחמה
עשרה משחקים שוחקו בין הקבוצות בגביע המדינה עד היום. הראשון בדצמבר 1960 (1:0 להפועל), האחרון באפריל 2004 (2:2). המאזן: שלושה ניצחונות להפועל, חמש תוצאות תיקו ושני ניצחונות לחיפה, שהאחרון שבהם הושג אי שם במאי 1993, 1:0 משער של אלון חזן. קשה להאמין שהערב יקרה משהו שיצית לנו יריבות יותר מעניינת, יריבות שתוכל לתחזק את הליגה בשנים הבאות, אם וכאשר השתיים יחזרו לשלוט כמו בתחילת העשור. "אף פעם לא הייתה בהפועל שנאה לחיפה", מסכם שביט אלימלך. "יש לי גם דוגמה טובה. לפני שנתיים, בתקופת המלחמה, לא היה לחיפה איפה להתאמן, אז הפועל אירחה אותם בוולפסון. נתנו גם את חדרי ההלבשה שלנו ועשינו את זה בכיף". קשה להאמין שבית"ר או מכבי תל אביב היו זוכים לאירוח דומה.