בתחילת חודש ספטמבר היה הפער בין השיקאגו וייט סוקס לקליבלנד אינדיאנס 9.5 משחקים. באוגוסט הוא היה דו ספרתי. הרד סוקס והיאנקיז מנהלות מלחמת חורמה בבית המזרח, ובבית המערב לא ברור עדיין מי יקדים את מי. הלוס אנג'לס איינג'לס מקדימים נכון לכתיבת שורות אלה את אוקלנד, אבל מי שמכיר את החבורה של בילי בין יודע שזה יהיה צמוד עד הסוף.
ב-NL המצב סבוך לא פחות. שתי קבוצות, פלורידה והפילדלפיה פיליז, מנהלות מירוץ ראש בראש בבית המזרח, כשלוושינגטון יש עדיין סיכוי יותר מתיאורטי, אבל קצת פחות ממעשי. יוסטון נכנסת לבלילה בבית המרכז, ולאור יכולת הרוטציה שלה נראית כבעלת העדיפות, בעיקר כשהאחרות עסוקות במלחמות פנימיות.
בסיטואציה שנוצרה, יכול מאוד להיות שיתקיים משחק פלייאוף בין שתי קבוצות או יותר. בבייסבול, בניגוד לענפי ספורט אחרים, אין שובר שיוויון על השולחן. אם שתי קבוצות סיימו באותו מאזן ונותר רק כרטיס אחד לפלייאוף - הן ייאלצו להרוויח אותו ביושר. מה שמחזיר אותנו 27 שנה לאחור - 1978, ובאקי דנט. באקי "פא...ינג" דנט.
פירות כבדים יש ללמון טרי
1978. שנה אכזרית במיוחד בבוסטון. בחורף של אותה שנה תפסה סופה מטורפת ובלתי ניתנת לחיזוי את מסצ'וסטס, כששני זרמים נפגשו בצורה נדירה והפילו כמות שלגים בלתי ניתנת לפינוי. מכוניות נקברו על הכביש המהיר, ואנשים נתקעו בלי אפשרות להיחלץ. המושג "the blizzard of 78" שגור עד היום היטב בעיר השעועית.
כשהתפזרה הסופה, העמידו הרד סוקס קבוצה מצוינת. דון זימר (עוד נגיע אליו בהמשך), שנכנס לתודעה של אוהדי הבייסבול הצעירים ב-2003 בחילופי המהלומות המפורסמים עם פדרו מרטינז, היה מאמן בוסטון. דניס אקרסלי, אז עדיין מגיש פותח, בטרם הפך לאחד הקלוזרים הטובים בכל הזמנים, נצץ, וצעד עם חבורה מגובשת שהיתה רעבה להישגים לאחר כשלונות בשנתיים הקודמות. האאוטפילדר ג'ים רייס נכנס לעונת קריירה ויחד עם התופס קרלטון פיסק, אחד מחובטי הקלאץ' הטובים של כל הזמנים ברד סוקס, והמגה סטאר קרל יסטרזמסקי איימה בוסטון לשבור את ההגמוניה של בילי מרטין והניו יורק יאנקיז, אלופי העולם של 1977.
עד אמצע יולי זה נראה טוב. בוסטון שייטה כשהיא מוליכה את הטבלה ב-14 משחקים על היאנקיז. לג'ורג' סטיינברנר התפוצץ הפיוז ובילי מרטין, ששנה קודם הביא לברונקס אליפות ראשונה אחרי 15 שנה, פוטר. זו היתה תחילתה של סאגה, בה מרטין פוטר וחזר, פוטר וחזר ובסך הכל שימש כמאמן היאנקיז בארבע תקופות שונות, בדרך כלל קצרות מאוד.
ככה שהכל עמד לזכות הרד סוקס. אבל מחליפו של מרטין, בוב למון הביא את השינוי, ובוסטון התחילה להילחץ.
"הרד סוקס הרגו את אבי"
כולם מרוכזים בקרב בין היאנקיז לרד סוקס, אבל מה שקרה בספטמבר של אותה שנה מזכיר דווקא את המאבק בבית המרכז, כשהשיקאגו וייט סוקס, שב-1 לספטמבר של השנה הנוכחית נראו כקבוצה הראשונה ב-AL שתבטיח העפלה, התחילו להפסיד משחק אחרי משחק. קליבלנד, בינתיים, לא מפסיקה לנצח. יש סיכוי שזכרונות 1978 יעלו דווקא בהקשר לוייט סוקס, שלוזריות, כזכור, היא לא מושג זר להם.
בספטמבר אותה שנה בוסטון דאגה להיחנק משחק אחרי משחק והתפרקה כליל, עם 14 הפסדים ב-17 המשחקים הראשונים של החודש. ארבעה מההפסדים היו בטבח בפנוויי - ה"בוסטון מסאקר", של אמצע החודש, בו ניו יורק טחנה את הרד סוקס בסוויפ של ארבעה משחקים ביחס ריצות 9:42. תחת למון צעדה ניו יורק ל-52 נצחונות ב-73 משחקים. היאנקיז הפכו את הפער הבלתי מחיק לכאורה בצורה שלא תיאמן, אבל פיניש חזק של בוסטון, עם שמונה נצחונות רצופים, הצמיד את השתיים, כשממש על קו הסיום השתוותה בוסטון ליאנקיז. תיקו.
אז, בדומה להיום, נקבע הפלייאוף לפי משחק אחד. ההגרלה הכריעה כי פנוויי פארק, מגרשה של הרד סוקס, הוא זה שיארח. רון גידרי, שניצח 24 משחקים באותה עונה, נתן שתי ריצות לבוסטון, הומר של יסטרזמסקי ו-RBI של ג'ים רייס. אחרי שישה התוצאה עמדה על 0:2 למארחים. סינגלים של כריס צ'מבליס ורוי וייט העמידו שני יאנקים על הבסיסים. ארל ראסל דנט עלה לחבוט.
כדי להבין מה היה תפקידו של השורטסטופ ארל ראסל, "באקי" דנט, צריך לדעת עובדה אחת: הוא עלה לחבוט רק משום שווילי רנדולף היה פצוע, והמחליף הנוסף, פרד סטנלי, כבר חבט. דנט היה שורטסטופ הגנתי סביר אבל חובט בינוני מינוס, כאנדרסטייטמנט. הוא חבט 243. באותה עונה, כשב-20 המשחקים האחרונים עמד הממוצע שלו על 140. לא האיש שאתה רוצה לראות על הצלחת אם אתה היאנקיז. הוא רק קיווה ליצור מגע עם הכדור של מייק טורז ולקדם את השחקנים שעל הבסיסים.
בספירה של 1:1 הגיש טורז לדנט, שפגש את הכדור עם המחבט, אפעס בצורה קצת שונה מזו שחשב. או מזו שמישהו אחר חשב. דנט ניפץ את הכדור, שגם תפס רוח ועבר את החומה בדרך מיסטית משהו. הומר של שלוש ריצות. ניו יורק מוליכה 2:3. יסטרזמסקי כבר היה בסיטואציה הזו ב-67' וב-75'. הוא ידע שהכדור הזה לא חוזר, וגם הניצחון לא. טורז סיכם: "הייתי בשוק. לא העליתי בדעתי שהכדור הזה ייצא מהמגרש". היאנקיז הבקיעו עוד ריצה באותו אינינג, ובשמיני הוסיף "מר אוקטובר", רג'י ג'קסון, הומר. ניו יורק עלתה ל-2:5, בוסטון צימקה ל-5:4 בתשיעי, אבל יותר מזה לא יכלה לעשות.
דנט עצמו אמר אחר כך בפשטות ילדותית ודי מקסימה: "היה לי חלום כילד. להכות הומראן מנצח במשחק בייסבול". הוא לא חשב על המשחק הזה.
אף אחד לא זוכר את דנט כארל ראסל, רק כבאקי. זימר ביטא היטב את רחשי ליבו לאחר המשחק, כשאמר "מכולם, באקי דנט! באקי פא...ינג" דנט!" ניו יורק המשיכה (איך לא?) לזכייה בוורלד סירייס.
המשחק הזה הצטרף לשורה ארוכה של מפחי נפש בבוסטון מאז שנות העשרה המאוחרות של המאה. לא פלא שאחריו טבע מרטי נולאן, עורך מדור הספורט ב"בוסטון גלוב", את המשפט האלמותי והמצמרר שנמחק מדברי ימי העיר רק בעונה שעברה: "הרד סוקס הרגו את אבי, כעת הם רודפים אחריי".