בייסבול: מה בתפריט?

אנשים שמתחילים להתענין בבייסבול שואלים לפעמים- מה הבעיה לחבוט? אחרי הכל הכדור לא כ"כ קטן והמחבט די גדול.

אז מה באמת הבעיה לחבוט?

הבעיה הראשונה - זמן התגובה הקצר. המרחק אותו עובר הכדור מרגע שעזב את ידו של המגיש (להלן: הפיצ'ר) ועד לבסיס הבית הוא בערך 18.5 מטר. כפי שיוסבר בהמשך, הכדור נע במהירות של 100-160 קמ"ש (65-100 מייל לשעה), חישוב פשוט יביא למסקנה שהכדור עובר את המרחק ב 0.4-0.65 שניות, זמן התגובה הממוצע של אדם הוא מעל 0.1 שניות, ז"א לחובט נשאר חצי שניה (במקרה הטוב) להחליט לאן הכדור ילך, באיזו מהירות הוא יגיע והאם כדאי לנסות לחבוט בו.

הבעיה השניה והעיקרית - מול החובט יש אדם שהקדיש את חייו לאימונים של הגשות מסוגים שונים. להיות פיצ'ר זה הרבה יותר מיד חזקה, זה מדע שלם העוסק בחובט שעומד מולו, מטרת הזריקה הספציפית, הזריקות שזרק הפיצ'ר במשחקים קודמים ובמשחק הזה לאותו חובט ולחובטים אחרים, תוצאת המשחק בעת הזריקה, מצב הרצים על הבסיסים ועוד משתנים רבים.

בשיעורנו היום נעסוק בסוגי ההגשות שבהם משתמשים הפיצ'רים, נשתדל גם להסביר מתי ישתמש הפיצ'ר בכל זריקה, ונזכיר סוגי הגשות המזוהים עם פיצ'רים מסוימים (שיהיו בעיקר מקבוצתי האהובה).

בכדור מהיר הפ'יצר זורק את הכדור לחובט כמה שיותר חזק, בד"כ יהיה לכדור המהיר ספין אחורי (Back spin) כדי למנוע ממנו ליפול מהר, המהירות בה פיצ'רים זורקים כדור מהיר משתנה, החל מ 86-87 מייל לשעה (כ-140 קמ"ש) ועד 102-103 מייל לשעה (כ-165 קמ"ש) כדוגמת בודי ג'נקס הרליוור של ה"וויט סוקס".

המהירויות הגבוהות מקנות פחות שליטה בכיוון הכדור ויגיעו אליהם בעיקר פיצ'רים בשנים הראשונות בליגה כשהיד שלהם עוד לא נשחקה. פאסט-בול טוב יהיה במהירויות של 94 מייל לשעה ומעלה (כ-150 קמ"ש).

כינויים- Heat, Heater, Cheese.

סוגי כדורים מהירים-

• כדור מהיר ארבעה תפרים (Four seamer ,Four-seam fastball)- הכדור המהיר הקלאסי, הפיצ'ר מחזיק את הכדור עם האצבע והאמה מלמעלה כשהן מונחות על התפרים של הכדור לרוחב התפר (כלומר בצורה כזאת שיש ארבעה תפרים בהיקף הכדור). היתרון בהגשה זו הוא הדיוק שבה, אין לה כמעט תנועה אנכית או אופקית (מבחינת ימינה או שמאלה) ועל כן הפיצ'ר ישתמש בה בזריקה הראשונה כדי להשיג סטייק ולהוביל על החובט וגם במקרים שהוא חייב סטרייק.

• כדור מהיר שני תפרים ( Two seamer,Two-seam fastball)- האמה והאצבע מונחות על התפרים לאורך התפר, כל אצבע על תפר אחר, במקום בו התפרים הכי קרובים זה לזה (באופן שבו בהיקף הכדור יש רק שני תפרים). לזריקה זו יש בדרך כלל יותר תנועה ופחות דיוק והיא מעט איטית יותר מכדור ארבעה תפרים, לפעמים רואים את הכדור שובר פתאום שמאלה או ימינה לקראת הצלחת (בסיס הבית), פיצ'ר יזרוק כדור כזה כשהוא מוביל בספירה או בשביל להשיג סטרייק-אאוט. אצל פיצ'רים מסוימים הגשה בדרך זו מתנהגת כמו "כדור מהיר חתוך" (ע"ע).

• כדור מהיר מחולק ( splitter,split-finger fastball)- האמה והאצבע מרוחקות אחת מהשניה, לכדור זה יש פחות ספין אחורי מה שגורם לו ליפול לפני שהוא מגיע לצלחת. זוהי זריקה לא שכיחה באופן יחסי.

• כדור מהיר חתוך (cutter ,cut fastball)- כדור מהיר (בד"כ כדור שני תפרים, אך יכול להיות גם כדור ארבעה תפרים) שנזרק קצת פחות מהר ולכן נחתך לפני הצלחת, כלומר יורד מספר סנטימטרים מתחת למה שהיה צפוי, עוד דרך להשיג אפקט כזה היא ללחוץ עם קצה האמה כלפי מטה בעת שחרור הכדור. היתרון הגדול בהשגה זו- גם כשהחובט יוצר מגע עם הכדור, הכדור יעוף כלפי מטה (Ground ball). הפיצ'ר שהכי מזוהה עם הזריקה הזאת הוא מריאנו ריברה הקלוזר של ה"יאנקיז" שמצליח לגרום לכדור גם לברוח שמאלה לפני הצלחת ועדיין לשמור על מהירות של 95 מייל לשעה (רוב הפרשנים משיכים הגשה זו לדמויי כדור מהיר).

• כדור מהיר מתרומם (rising fastball)- שלא יגידו שאנחנו מקפחים את העשירון האחר, קראנו להגשה על שמו. מבחינה פיזיקלית הכדור לא יכול להתרומם, למרות שחובטים רבים נשבעו שזה מה שקרה. מה שבאמת קורה זה שאחרי פאסט-בול הפיצ'ר יזרוק כדור עוד יותר מהיר עם יותר סיבוב אחורי, התוצאה היא זריקה שנראית זהה לקודמת אבל מגיעה יותר גבוה (בשל המהירות והסיבוב האחורי). דרך טובה להשיג אפקט כזה- לזרוק כדור ארבע תפרים אחרי שזרקת כדור שני תפרים.

כדורים נשברים הם כדורים שמבצעים תנועה כלפי מטה לקראת הצלחת, בד"כ גם עם תנועה אופקית (ימינה או שמאלה). זריקות אלו מחולקות לשני סוגים עיקריים- דמויי כדור מהיר וכדורים במהירות חלקית (off-speed pitches). המטרה בהגשות אלה היא להטעות את החובט, בסוג הראשון- שיחשוב שנזרק כדור מהיר ויחבוט מעליו. בסוג השני- הכדור נזרק עם הרבה תנועה וניתן לשחק במהירות שלו והרעיון הוא לבלבל את החובט שלא ידע מתי הוא מגיע ולאן.

הבעיה בכדורים נשברים היא שהם עלולים לא להשבר, כלומר הם יגיעו לאיפה שהחובט יצפה להם, הגשה כזאת נקראת "כדור תלוי" (Hanged breaking ball) התוצאה מול חובט איכותי תהיה שהפיצ'ר יבקש מהשופט כדור חדש, כי הישן הפך למזכרת לאוהד שתפס אותו.

דמויי כדור מהיר-

• מחליק (nickel curve ,slider)- זריקה שהיא בין כדור מהיר לכדור מעוקל, נראה לחובט כמו כדור מהיר אבל איטי יותר (כ 80-85 מייל לשעה), בשל השוני במהירות הוא מחליק למטה לקראת הצלחת, לסליידר טוב תהיה גם תנועה אופקית חזקה מאד (ימינה אצל פיצ'רים שמאליים ושמאלה אצל ימנים). שדרים ותיקים (או מתלהבים) קוראים להגשה גם "המשווה הגדול" (the great equalizer), בגלל שבעבר, כאשר הפכה לפופולארית, פיצ'רים רבים היו משתמשים בה כשהם מפגרים 1-0 בספירה מול החובט, חובטים רבים מתפתים לנסות לחבוט בכדור שנראה ככדור מהיר פשוט ומפספסים ואז יש שויון בספירה. בשל התנועה המיוחדת בה עליו לזרוק את הכדור מופעל על ידו של הפיצ'ר לחץ גדול מאד שעלול לגרום לפציעות, בגלל עובדה זו במשך שנים רבות אסרו הלוס-אנג'לס דודג'רס על הפיצ'רים שלהם להשתמש בסליידר. פיצ'רים השולטים בהגשה זו יוצרים תופעה הנקראת "מחליק מהדלת האחורית" (Back door slider), כלומר הכדור עף מחוץ מחוץ לאזור הסטרייק ואז ברגע האחרון מקבל תנועה אופקית וחוזר לאזור הסטרייק מה שעלול לשגע את החובט שהיה בטוח שהכדור בחוץ ולא ניסה לחבוט.

• צולל (Sinker)- דומה לסליידר, מעט איטי יותר (75-83 מייל לשעה) ועם תנועה אופקית (ימינה או שמאלה) פחותה, אופן סיבוב הכדור גורם לו לשקוע באופן משמעותי לפני הצלחת, סינקר איכותי יגיע בדרך כלל לתחתית אזור הסטרייק ומטה, בתקווה שהחובט יחשוב שזה כדור מהיר רגיל ויחבוט מעליו או לפניו (כלומר המחבט יעבור את הצלחת לפני שהכדור יגיע). סינקר (וגם סליידר) שיצא משליטה יכול להגיע לכל מקום באזור הבית, לפגוע בחובט, בקרקע או להפוך להגשה פרועה (Wild pitch).

כדורים במהירות חלקית-

• כדור מעוקל (curveball,breaking ball )- זריקה קשתית ואיטית יחסית (65-78 מייל לשעה), האצבע והאמה נותנות לכדור סיבוב קדימה (Top spin) שגורם לו ליפול ולכן הזריקה צריכה להיות קשתית יותר. באופן עקרוני ההגשה מיועדת להטעות את החובט או לגרום לכדור לעוף על הקרקע, פיצ'ר ימני יתן לכדור סיבוב שמאלה ופיצ'ר שמאלי סיבוב ימינה מה שיגרום לכדור תנועה אופקית בכיוון הסיבוב לפני שיגיע לצלחת.במהלך משחק כאשר שדר מכנה הגשה- breaking ball, הכוונה היא להגשה זו. מכונה גם (בעיקר ע"י שדרים באזורים הנידחים של ארה"ב)- Yakker ,Uncle Charlie.

• כדור מעוקל עם קצות האצבעות (knuckle curve)- זהו בעצם כדור מעוקל שהפיצ'ר מחזיק עם קצות האצבע והאמה (בגלל הקיפול, הפרקים האחרונים של האצבעות בולטים- ומכאן שמו) כשהמגיש עוזב את הכדור הוא נותן לו עוד סיבוב קדימה באמצעות ישור האצבעות, עובדה הגורמת לתנועה של הכדור להיות עוד פחות צפויה מאשר של כדור מעוקל רגיל. אין כמעט שימוש בזריקה הזו היום שכן קשה מאד לשלוט בה. גרסה מעודנת של ההגשה הנמצאת בשימוש ע"י פיצ'רים בליגה, כדוצמאת מייק מוסינה הפיצ'ר הפותח של היאנקיז, היא כיפוף אצבע אחת מבין השנים- התוצאה כמעט זהה לכדור מעוקל רגיל אבל לטענת המשתמשים בה האחיזה בכדור יותר יציבה.

• מחליקל (slurve)- שילוב של מחליק וכדור מעוקל, פחות קשתי מהמעוקל ויותר מהיר (73-82 מייל לשעה) זוהי הגשה מאד נדירה שכן קשה מאד לעשות אותה כמו שצריך. התוצאה של הגשה כזאת שלא בוצעה כראוי היא כדור תלוי שעלול, כאמור, להיות ההגשה האחרונה של המגיש במשחק (אחרי ש A-rod או מאני הפכו אותה להום-ראן של שלוש רצים שהרס לפותח שלך את הניצחון).

• כדור מטעה (screwball)- זהו כדור מעוקל שמבחינה אופקית עף בכיוון ההפוך לרגיל, כלומר שמאלה אצל שמאליים וימינה אצל ימנים. זו הגשה שקשה מאד לשלוט בה ופעמים רבות התוצאה היא הגשה פרועה או פגיעה בחובט.

זריקות בשינוי קצב- Changeups

צ'יינג'-אפ (נקראת גם Change-of-pace או פשוט Change) היא זריקה הנראית כמו כדור מהיר אבל במהירות נמוכה יותר (70-85 מייל לשעה). גם סוג הגשות זה מוגדר כהגשה במהירות חלקית (off-speed pitch). הדרך להשגת המהירות הנמוכה יותר היא להחזיק את הכדור עמוק בתוך היד, כלומר כל החלק שבין קצות האצבעות לקצה האגודל מחזיק בכדור (בניגוד לכדור מהיר בו מחזיקים רק עם הפרק האחרון של האצבעות ושל האגודל), ואז ההתנגדות בזמן שחרור הכדור גבוהה יותר והמהירות יורדת.

בצ'יינג'-אפ אין תנועה מודגשת, הוא יפול מעט לקראת הסוף בשל המהירות הנמוכה יחסית ותהיה לו גם תנועה אופקית מסוימת בכיוון ההפוך לכדור מעוקל ובדומה לכדור מטעה (כלומר שמאלה אצל שמאליים וימינה אצל ימנים). הרעיון בצ'יינג'-אפ הוא שינוי המהירות והתקווה שהחובט יקדים לחבוט ויפספס את הכדור.

סוגי זריקות בשינוי-

• כדור כף יד (palmball)- הצ'יינג'-אפ הקלאסי, מחזיקים את הכדור צמוד לכף היד כאשר שתים או שלוש אצבעות מחבקות אותו מלמעלה והאגודל מלמטה.

• זריקה במעגל (circle change)- מחזיקים את הכדור עמוק בתוך כף היד כאשר האצבעות מקיפות אותו במעגל, זו הזריקה היחידה שמשתמשים בה בכל האצבעות. היתרון בהגשה כזו הוא היכולת לשלוט בתנועה האופקית של הכדור (ימינה או שמאלה) באמצעות שינוי במיקום האצבעות, החסרון הוא התצורה המיוחדת שעל פיה ניתן לדעת את סוג הזריקה, אהרון סמול, הפיצ'ר המפתיע של היאנקיז, משתמש בצורה מיוחדת של הגשה זו, הוא מקפל את האמה כך שהחלק החיצוני העליון שלה בא במגע עם הכדור, תצורה זו נותנת לכדור סיבוב קדימה עם ישור האמה מה שגורם לנפילה גדולה יותר לקראת הצלחת.

הגשות מיוחדות-

• כדור פרקי האצבעות (knuckleball)- כדור המוחזק בקצות האצבעות עם שתים או שלוש אצבעות מלבד האגודל, זו הגשה איטית יחסית והיחוד שלה הוא העדר הסיבוב, כלומר הפיצ'ר משחרר את הכדור מהיד ישר עם כמה שפחות סיבוב אנכי או אופקי מה שמשאיר אותו תלוי בעוצמת הזריקה וכיוונה ונתון לחסדי הרוח. הכדור צף באויר באופן אקראי יחסית ולאף אחד (גם לא למגיש) אין ממש מושג לאן הוא יגיע. הגשה זו מזוהה עם טים וויקפילד הפיצ'ר הפותח של הבוסטון רד- סוקס, והיא מוצלחת יותר באיצטדיונים סגורים בגלל העדר הרוח.

• כדור כלום (eephus pitch)- זהו כדור מעוקל, איטי מאד ובעל קשת גדולה מאד שדומה יותר במעוף לזריקת סופט-בול. זהו כדור שנזרק מידי פעם, כשהפיצ'ר רוצה להשיג סטרייק אאוט ומקווה שהשחקן מוכן לכדור מהיר, בגלל האיטיות שלו הוא מפתיע מאד ולא ברור באיזה גובה הוא יגיע לצלחת. הניסיון הוכיח שלא כדאי להשתמש בו יותר מדי. במשחק השביעי של ה"וורלד סיריס" ב-1975, ביל לי הפ'יצר של הרד-סוקס השתמש בזריקה הזאת ופסל פעמיים את טוני פרז בסטרייק-אאוט את הפעם השלישית כבר חבט פרז להום-ראן שהשאיר את אוהדי הרד-סוקס לחכות עוד שלושים שנה עד האליפות המיוחלת. היום משתמש בזריקה הזאת אורלנדו "אל-דוקו" הרננדס מה"וויט סוקס" (שהגיש בעבר גם בשביל היאנקיז).

• הגשה החוצה (pitchout)- זו לא בדיוק הגשה, זו זריקה יחסית חזקה גבוה ורחוק מהחובט, היא נזרקת כאשר הקבוצה חושבת שאחד הרצים מתכוון לגנוב בסיס. התופס מסמן לפיצ'ר שיזרוק החוצה על מנת שיהיה לו קל יותר לזרוק לשחקן שבבסיס אותו מנסה הרץ לגנוב.

• הולכה מכוונת (intentional ball)- דומה להגשה החוצה אבל איטית וקשתית יותר, היא נזרקת בד"כ כאשר הבסיס הראשון פנוי והשני תפוס והקבוצה מחליטה להוליך את השחקן בכוונה לבסיס הראשון כדי לא להתמודד איתו. בארי בונדס מהג'יינטס הוא השחקן שהוליכו אותו בכוונה הכי הרבה פעמים בקרירה, כאשר בעונת 2004 היריבות עשו את זה 120 פעם, פעם אחת מכל חמש בהם עלה לחבוט.

• צוללנים (submarine)- כינוי לפיצ'רים שזורקים את הכדור מלמטה למעלה ולא מעל לראש, ההגשות שלהם בד"כ איטיות יותר וקלות לחבטה ע"י חובטים ביד ההפוכה, מנגד הם נחשבים לטובים ביותר מול חובטים באותה יד. הם היחידים שבאמת יכולים להגיש "כדור מהיר מתרומם" שכן הכדור המהיר שלהם מגיע לצלחת במגמת עליה. יש מעט מאד צוללנים שמצליחים בליגה באופן סדיר, הבולט ביניהם היום הוא מייק מאיירס מהבוסטון רד-סוקס.

• מגישים פותחים (Starting pitchers, Starters)- מגיש פותח עומד מול כל חובט בד"כ שלוש פעמים בכל משחק, לכן הוא צריך יותר גיוון בזריקות, כלומר לשלוט בלפחות שלושה או ארבעה הגשות. מגישים המתבססים על מהירות (כדור מהיר של 94 מייל לשעה ומעלה) ישתמשו בד"כ בכדור מהיר רגיל (שני תפרים או ארבעה), דמוי כדור מהיר (כדור מהיר חתוך, סליידר או סינקר) וצ'יינג'-אפ, פיצ'רים מנוסים ישתמשו מידי פעם בכדור מעוקל בכדי להפתיע את החובט (אצל צעירים שלא שולטים בזריקה כמו שצריך התוצאה עלולה להיות כדור תלוי). מגישים שמתבססים על תנועה (כדור מהיר של עד 91 מייל לשעה) חיים על הכדור המעוקל שלהם, המטרה היא לשלוט בו בצורה מושלמת, כלומר יכולת לשחק עם המהירות, כמות התנועה האופקית ורמת הנפילה. הם יכניסו יותר תנועה אופקית לכדור המהיר שלהם, וישתמשו למטרות מסוימות גם בסליידר, סינקר או צ'יינג'-אפ מאד איטי.

• מחליפים (Relief pitchers, Reliever)- פיצ'ר מחליף בד"כ יראה חובט פעם אחת במשחק ולכן הוא צריך להתמקצע בשניים עד שלושה הגשות, פיצ'ר שהופך מפותח למחליף (באופן קבוע) יצמצם את מספר הגשות בהם ישתמש וישדרג את השימוש בנותרות. מחליפים המתבססים על מהירות ישתמשו בעיקר בכדור מהיר ובכדור מהיר חתוך, סליידר או צ'יינג'-אפ. מחליפים המתבססים על תנועה ישתמשו בכדור מעוקל, בכדור מהיר עם יותר תנועה ובסליידר, סינקר או צ'יינג'-אפ מאד איטי.

• שומרים (Closers)- שומרים בד"כ מתאפינים במהירות מאד גבוהה כך שהם משתמשים בעיקר בכדורים מהירים, בדמוי כדור מהיר אחד וחלקם גם בצ'יינג'-אפ.