איש האתמול

במבט ראשון, כל ביקורת על מינויו הצפוי של צביקה שרף ליו"ר הוועדה המקצועית של האיגוד נראית כקטנוניות לשמה. אחרי שנים בהן התלוננו מאמנים ופרשנים על שליטת העסקנים בגוף החשוב ביותר בענף, סוף סוף מעביר איתן רוב, מומחה בעסקים, את המושכות לצביקה שרף, מומחה בכדורסל. את הענף יוביל מעתה בולדוזר ללא בלמים, שיהפוך כל אבן כדי להצליח. מה רע בזה?

מסתבר שהרבה מאוד. בניגוד להבטחות, המינוי הזה מסתמן כהמשך ישיר למסורת הקלוקלת של החלטות לא ענייניות באיגוד. האם במקביל למועמדותו של שרף לתפקיד בעל הסמכויות הבלתי נגמרות - החל מיו"ר הוועדה המקצועית, דרך ניהול מקצועי של הנבחרות ועד לניהול האקדמיה לכדורסל - נשקלה האפשרות לפנות למאמנים בכירים אחרים בכדורסל הישראלי, החל מפיני גרשון, דרך דייויד בלאט ועד לשרון דרוקר וארז אדלשטיין? או שמא מדובר בסך הכל בפיצוי שמוענק למאמן שחזר מאליפות אירופה בפולין עם מאזן 3:0, כדי שיואיל בטובו לפנות את הכיסא?

הבעייתיות לא מסתיימת כאן. כששרף ויורם חרוש הובילו את הנבחרת הבוגרת ואת הנבחרות הצעירות (בהתאמה), פיקח עליהם יו"ר הוועדה המקצועית, גם אם יכולתו להעריך את יכולתם היתה מוגבלת. למי ימסור המנהל המקצועי צביקה דין וחשבון אם הנבחרות הצעירות ימשיכו להידרדר, והאם במקרה כזה יחליט יו"ר הוועדה המקצועית שרף על פיטוריו? ומה יאמר על המבנה ההיררכי הבעייתי פרשן הכדורסל שנושא את אותו שם?

מעל לכל, לא ייתכן שהאיש שהיה חלק מרכזי מהבעיה יהיה גם הפתרון. מאז חזר לנבחרת ב-2005, היה שרף מעורב בכל החלטה משמעותית שקשורה לנבחרות ישראל, בכל שינוי חוקתי בליגות הצעירות ובהקמת האקדמיה לכדורסל. לרוע המזל, בתקופה הזאת הידרדרו הנבחרות הצעירות לשפל חסר תקדים, הנבחרת הבוגרת סיימה את האליפות האחרונה ללא ניצחון ורמת היסודות של השחקן הישראלי ירודה מאי פעם.

במקום להסיק מסקנות מהכישלונות הללו ולבחור בפתרון נועז - עודד קטש או מנהל מקצועי זר, למשל - מחליט איגוד הכדורסל להפקיד את עתידו בידי איש מקצוע שמרן, שקצר את ההישג המשמעותי האחרון בקריירה שלו לפני 16 שנה. קצת מוזר שבניסיון לצעוד אל המחר ממליך האיגוד את איש האתמול - ועוד מציג זאת כמהפכה.