ההרפתקה של שום

באו:

גליל בן שנן, ניל אברבנל (עלה מהנוער), חאבייר פאאס, רמי דואני (עלה מהנוער), מאור פרץ, תומר חליבה, ביברס נאתכו (עלה מהנוער), גל שיש (עלה מהנוער), לוסיאנו דה ברונו, מסאי דגו, סלים טועמה, איבן יוליץ'.

עזבו:

ניר רחמין, אסי דומב, שמעון גרשון, באיו אדפמי, ג'ון פנטסיל, רמי חליס, איליה יברויאן, חנן אלקיים, עומר פרץ, פליקס אבוקה.

מטרות

לנצח בכל דרבי. לרדת לחיים של שמעון גרשון. לפגוש את בית שאן בגביע. לסיים את העונה לפני מכבי ת"א ובית"ר. מקום ראשון יהיה נחמד, אבל לאור האיכות של מכבי חיפה ובית"ר, הפועל ת"א תסתפק באותו מקום כמו בעונה שעברה. המועדון עבר מהפכה יוצאת דופן בקיץ ומיקום טוב בצמרת הטבלה יעיד כי הקבוצה עלתה על המסלול הנכון.

בגלל יצחק שום, המנצח הגדול של משחק גביע הטוטו נגד בית"ר. ניהול המשחק של שום במוצ"ש הוא רק סנונית ראשונה ולא מחייבת, אך אין להתעלם ממנה. שום זיהה את החולשה של הפועל ת"א במחצית הראשונה, ולמחצית השנייה עלתה קבוצה יותר מרוכזת, יותר מגובשת, ויותר טובה מבית"ר המיליארדרית.

שום עושה רושם של מאמן גמיש, הדאבליסט היווני להזכירכם, שלא שש להחליף שחקנים ולשנות מיקומים כדי לשפר את המצב. עם מאמן כזה יהיה קשה שלא להצליח.

נגד בית"ר הוא דווקא שיחק זהיר, והסטטיסטיקה לא תראה על יותר מ-4 או 5 בעיטות למסגרת של איציק קורנפיין. נראה ששום הפנים את הגעתו לקבוצה שונה מאלו שהיה מורגל אליה. קבוצה של הצלחות בזכות עבודה קשה ואופי, ולא בזכות כשרונות נטו. יחידה שלכבוש נגדה גובל במאמץ דומה לזה של אוהדי בית"ר ירושלים לצאת מהבית בלי לשים ג'ל על השיער. הנחיתה אחרי עזיבתו של דרור קשטן מתחילה להיראות רכה יותר.

שתי בעיות התגלו במהלך הניצחון על בית"ר ירושלים ומקורן בהגנה. חאבייר פאאס עשה רושם של אחד הבלמים עם קריאת המשחק הטובה ביותר שנחתו פה, אבל מצד שני, באחד על אחד, במהירות ובזריזות, נראה שהוא יתקשה מול חלוצים מהירים.

תומר חליבה עומד להתגלות כתאומו האבוד של יגאל אנטבי. מגן עם הברקות ומשחקים גדולים, רגל דומיננטית חזקה, אחד שעושה קולות של הישראלי הטוב ביותר בתפקידו, אבל אז מבצע טעויות מביכות, לא מצליח לעצור את הקשר השמאלי שאייל לחמן העלה מנערים א', יורד בנונשלנטית להגנה אחרי איבוד כדור בחלק הקדמי, ונתפס לאדישות בלתי מוסברת לדקות ארוכות.

אם מוסיפים למשוואה הזאת את באדיר כבלם, מקבלים הגנה חדשה, ניסיונית, שיהיה לה קשה להביא אליפות או כל תואר אחר. שום חייב לתת לטל חן את הצ'אנס והביטחון.

שמח ולא משנה מה יהיה. העונה בה נאבקה הפועל ת"א נגד ירידה הייתה אחת העונות שיזכרו יותר מכל בזכות הקהל, והעובדה שבלומפילד לעתים קרובות היה מלא יותר מבעונת הדאבל. במשחקים הגדולים – דרבי, בית"ר, מכבי חיפה- יהיו פסטיבלים, והקבוצה הטרייה והלא מחוברת של שום תזכם בהם לתמיכה המתבקשת. בכל הנוגע לקהל, להפועל ת"א אין מה לדאוג. השאלה היא מה יהיה עם שאר הדברים.

לוסיאנו דה ברונו. פאבלו איימאר וחואן רומן ריקלמה בקטן, בישראל. אם באדיר יוותר לו על מספר 10 זה בכלל יהיה מושלם. רוב הקבוצות בארץ ובאירופה כבר לא משחקות עם מספר 10 קלאסי, אבל יצחק שום כן, וזה יהיה מעניין. דה ברונו ידהים את כל מי שיהיה סבלני וייתן לו קצת זמן, במסירות גאוניות, שערים יפים ממרחק, וניהול החלק הקדמי של הקבוצה בצורה מבריקה. בדיוק השחקן שהפועל ת"א צריכה.

אסי דומב ושמעון גרשון עזבו, ומי יירש את מקומם? האם נראה את חאבייר פאאס המחומצן והסטייליסט חולק שולחן עם דה ברונו בבית הקפה החדש של דומב ברחוב באזל? האם נדווח על גילי ורמוט האסטרונאוט, שלפתע ירד אל הקרקע ויצא לחרוש את רחבות הריקודים התל אביביות? או שמא יהיו אלו האחים לבית דגו או אולי מאור פרץ? אנחנו מהמרים על פאאס, שהולך לפרנס את כתבי הרכילות.

טוקבק אופייני לקבוצה

יציה מיזרחי בדם. גרשון יא אשקנזי סמולני. תחזור להבועל יה זבל. מלי ה... (אוהד הפועל ת"א מתחזה לאוהד בית"ר).


איפה הם יהיו בעוד 5 שנים

בידיים של המאמן דרור קשטן, אחרי שזה יסיים את ההרפתקה שלו בנבחרת עם געגועים קשים לבלומפילד.

אליפות או מקום שני? העונה להפועל ת"א אין ממי לפחד, גם לא ממכבי חיפה ובית"ר ירושלים.