החלק של הפועל ירושלים בניצחון על בני השרון שולי למדי. כן, אז מאיר טפירו שוב הצדיק את הילת הקלאץ' שאופפת אותו, ומריו אוסטין המשיך לנצח משחקים בשניות האחרונות, בזריקות נגד חוקי הטבע. אבל דווקא האופן שבו בני השרון הרימה ידיים בדקות האחרונות מבהיר עד כמה הניצחונות של ירושלים אינם מושגים בשל כוחה כקבוצת כדורסל, אלא סתם בשל היתרון העצום של שחקניה על יריביהם באגף הכישרון. בני השרון כבר הובילה בשמונה נקודות הפרש ברבע האחרון, רק שהשחקן החמישי שלה הוא גיא פניני והשישי הוא ירון להט, בעונה שעברה רכזה של מ.מ רמת אפעל מהלאומית. פניני ביצע שורה של שגיאות, שהעידו על הפסקה זמנית באספקת החמצן למוח; להט (שמיצה מעצמו את המקסימום) חטף גג ועשה עבירה על רוג'ר מייסון ג'וניור; וטרנס רנצ'ר, אחרי ערב גדול, הזכיר את גילו (33) ואת העובדה שגם בשיאו לא נחשב לשחקן אחראי במיוחד.
כי כך בונים כאן קבוצות, בליגה שמחוץ לספרה העליונה של מכבי ת"א והפועל ירושלים: טלאי על טלאי, אילוץ על אילוץ. שתי מציאות (עוסמאן סיסה, שחקן פנים נפלא, שיכול להמריא מכאן לשנים ארוכות ביורוליג, וקוקי בלצ'ר), זר סביר בדמותו של אוגונה אוניקווה, רכז שכבר היה פעם בהרצליה וזכור לטוב (רנצ'ר) וחבורה של ישראלים מהדרג השני והשלישי, כאלה שלא נסעו לאירופה. אחרי שבלצ'ר נפצע התווסף עוד סותם חורים, אדם הרינגטון, שדומה כי גם יעקב ג'ינו טרם תהה על קנקנו. עם זה יוצאים למלחמה. את החבורות האלו מנצחת ירושלים בשיניים, למרות סגל של יורוליג (וקו אחורי של פיינל פור ביורוליג).
נכון, ירושלים התאוששה מההפסד להפועל תל אביב, אבל המשחק מול בני השרון לא בישר על שיפור כלשהו ביכולתה, שהיא יציבה בערך כמו קו ישר בא.ק.ג. ארז אדלשטיין איבד שליטה על טפירו והוראס ג'נקינס, שעושים במגרש כרצונם. שניהם, וגם ירושלים, לא התאוששו מתקרית המכות, שטופלה על ידי ראשי הקבוצה בצורה רפה ואומללה. רנצ'ר חתך את ההגנה של ירושלים בלי רחמים, והסלים של אוסטין בסיום ישכיחו פעם נוספת את היותו נון פקטור בצד השני של המגרש.
בכל פעם שירושלים עולה ליתרון, היא סוטה שוב מהמסלול. אפשר לסמוך על מישהו מכוכביה טפירו, ג'נקינס, מייסון, אוסטין - שירגיש מקופח וייקח זריקה רעה או ייזום מסירה גרועה. כשהירידה להגנה לא קיימת והנתיב של היריבה לסל סלול, גם בני השרון המוגבלת, נתונה בבעיית עבירות, יכולה לחזור מכל פיגור. למזלה של ירושלים, השופטים העירו אותה בסיום, עם עבירה במתכוון נגד תמאר סליי והפאול החמישי של הוראס ג'נקינס. אם לא היתה מתאחדת נגד האנשים באפור, ספק אם הייתה מנצחת.
זה לא הכל. הספסל של ירושלים משדר לחץ, עד כדי איום על שדר הקווים של ערוץ הספורט בהזמנת שוטרים. אדלשטיין צולם לטלוויזיה יממה לפני המשחק, ונראה כמי שחרב עליו עולמו בעקבות ההפסד להפועל תל אביב זיפי זקן עיטרו את פניו, עיגולים שחורים מתחת לעיניו. במשחק עצמו הוא דווקא היה רגוע יחסית, אבל כשמדובר באדלשטיין מפלס העצבים קשור יותר לצד שבו הוא התעורר בבוקר ולזווית של נפטון יחסית לאוראנוס. למשחקי רבע גמר גביע יול"ב, מול רומא, הוא עלול להגיע במצב רוח אחר לגמרי.
למרות שורה של מחדלים, ירושלים ניצלה עד עתה מקריסה בשל הפער העצום מיריבותיה, בארץ ובשמינית גמר גביע יול"ב. אבל עידן המתנות הסתיים. הקבוצה עם התקציב הגבוה ביותר בישראל אי פעם, מחוץ למכבי תל אביב, מגיעה לזמן שבו הכסף לבדו לא יציל אותה, שבו התעלות של אחד מכוכביה לא תנצח לה משחקים. זה הרגע שאדלשטיין יצטרך להרים מהקרשים את החבורה הזאת, שנראית מפורקת לחלוטין. פניני או להט כבר לא יהיו שם כדי להציל אותו.
בעבר, בכל פעם שקבוצה של אדלשטיין עמדה בפני מעמדים דומים, היא התפרקה. בעצם, זה גם מה שקרה לירושלים, רק שהיא שרדה בזכות הכישרון. עכשיו היא זקוקה גם למאמן שלה. האם הוא מסוגל להיענות לאתגר?
ממשיכה להתפרק, ממשיכה לנצח
16.2.2006 / 22:33