השנה שבה נשברה קללת מאדן

זהו זה, נשברה הקללה. ארבע שנים הטיל ג'ון מאדן, פרשן הפוטבול הכרסתן והמצליח צל כבד על ה-NFL, ופיתה את בכירי שחקניה לחטוף נאחס תמורת הרבה כסף ויוקרה. נדרשה קשיחותו הגולמית של ריי לואיס כדי לשבור אותה. על מה אנחנו מדברים, אתם שואלים?

הכל החל בשנת 2000, כשעל עטיפת משחק הווידאו-פוטבול הפופולרי ביותר – "מאדן NFL”, משחק שובר שיאים בריאליזם ובאופציות המורכבות שהוא מציע, בחסות הפרשן הבכיר של רשת ABC – התנוססה תמונתו של הרץ האחורי של דאלאס (לשעבר של הטנסי טייטאנס), אדי ג'ורג'. שנה קודם לכן, הוא וחבריו הנפילים היו רחוקים יארד אחד מזכייה בסופרבול. בעונת 200 רץ ג'ורג' אמנם ל-1,509 יארד, אבל בממוצע עצוב של 3.7 יארד לניסיון. ב-2001 ג'ורג' רץ ל-939 יארד בלבד בממוצע ממש עלוב של 3 יארד לניסיון, ללא ספק אחת התצוגות הגרועות ביותר עבור שחקן ברמתו. עונה 2001, שבה סיימו הטייטאנס פעם שנייה ברציפות במאזן 9:7, לאחר ה-3:13 של עונת הסופרבול, היתה גם העונה היחידה שבה הוא לא עבר את קו 1000 היארדים . אולי אחת הסיבות ליכולת העלובה שהציג, היה התאקל הברוטאלי שהנחית ריי לואיס, הליינבקר של הבולטימור רייבנס, על ג'ורג' במחזור הרביעי של העונה הסדירה.

ב-2001, היה זה תורו של דנטה קולפפר, הקווטרבק של המינסוטה ויקינגס, לחוש על בשרו את עוצמתם של אלי הפוטבול הנוראים . קולפפר הציג יכולת בלתי רגילה בעונה 2000, כשהוא מוסר לכמעט 4000 יארד ו-33 טא'צדאונים, ומוביל את הויקינגים ממינסוטה למשחק אליפות ה- NFC.

אך עונת 2001 הייתה סיפור שונה לגמרי, הויקינגים עברו ממאזן של 5:11 למאזן מביש של 10:6, קולפפר נפצע בברכו והחמיץ 4 משחקים. קוללפר סיים את העונה עם 1300 יארד ו-19 ט"ד פחות מהעונה הקודמת. מינסוטה כאמור סיימה עם המאזן הגרוע ביותר שלהם מאז שנת 1984, ומאמנם הוותיק, דני גרין, נזרק לאשפתות. עונת 2002 גם היא לא הייתה משובבת נפש במיוחד עבור קולפפר והויקינגים ממינסוטה, במהלך שתי העונות שבאו לאחר שתמונתו התנוססה על עטיפת המשחק , קולפפר מסר ל-32 ט"ד ו-43 חטיפות (!), והויקינגס סיימו עם מאזן מכוער של 11 נצחונות בלבד לעומת 21 הפסדים.

ב-2002, נבחר מרשל פולק, שובר השיאים הנצחי של הסט. לואיס ראמס, לדגמן את מדיו הזהובים כחולים על עטיפת המשחק. סט. לואיס הגיעה לסופרבול בשתיים מתוך שלוש העונות הקודמות, ומרשל סיים עונה שביעית ברצף שבה הוא רץ ל1000 יארד לפחות, אך אף אחד לא יכול להתחמק מעוצמתם של אלי הפוטבול, אפילו לא שחקן מהולל כמרשל שלנו. הראמס נכנסו לעונה כפייבוריטים לזכייה בסופרבול, אך הם התחילו את העונה במאזן שלא ניתן להעלות אותו על הדעת, אפס נצחונות וחמישה הפסדים.

פולק, שנחשב לטנק מהלך, נתקע ברצף פציעות והחמיץ 6 משחקים. הוא סיים את העונה עם 953 יארד בריצה ו-212 יארד בתפיסה, סך היארדים הנמוך ביותר שלו מזה 7 עונות, וכמו כן הוא רשם 4 ט"ד פחות בהשוואה ל2001. מרשל והראמס סיימו את העונה הקטסטרופאלית עם 7 נצחונות ו-9 הפסדים, ורשמו רק 16 נקודות יותר בהשוואה לעונת 96', שבה "כיכבו" טוני בנקס בעמדת הקווטרבק, ולורנס פיליפס בעמדת הרץ האחורי.

אך אולי המקרה הגרוע ביותר שתועד עד היום הוא של הקווטרבק הווירטואוזי של האטלנטה הפלקונס, מייקל ויק. בעונתו הראשונה כשחקן פותח, ויק הדהים את כולם עם יכולותיו האתלטיות המדהימות והציג בגרות לא רעה יחסית עבור שחקן שנה שנייה, עם 2936 יארד במסירה, 16 מסירות לטאצ'דאון ו-8 חטיפות. אך לא הייתה זו יכולתו למסור את הכדור שהפליאה את כל הליגה, אלא רגליו הזריזות ויכולתו להתחמק משחקני ההגנה. ויק סיים את העונה עם 777 יארד על הקרקע ב-113 נשיאות ו-8 ט"ד, יכולת שחלק מרצי הליגה רק חולמים עליה. ויק שבר ב-2002 כמה שיאי ריצה עבור קווטרבקים, כולל שיא יארדים למשחק בודד, שעומד כרגע על 173 יארד. לאחר היכולת שהציג ויק לאנשים בחברת EA ספורטס לא היה קשה במיוחד לבחור שחקן לעטיפת המשחק. אך מה שקרה לויק המסכן מאותו רגע היא טרגדיה אמיתית. במשחק קדם עונה נגד בולטימור , ויק ניסה להתחמק משחקני ההגנה הקשוחים של הרייבנס אך הליינבקר אדליוס תומאס הצליח לתקל אותו. אותו תיקול כמעט הרס לוויק את הקריירה, כששבר את עצם השוק. ויק החמיץ את 11 המשחקים הראשונים של העונה הסדירה, והפלקונס סיימו עם מאזן 11:5. מה שעוד יותר מפחיד בסיפורו של ויק, היא העובדה שהפציעה שלו אירעה רק יום אחד לאחר שגירסת 2004 של המשחק נשלחה לחנויות.

אבל כאמור, האיש המפחיד ביותר לליגה, ששרד גם אישום ברצח כדי לחזור ולקחת סופרבול, עשה לשדי הפוטבול "בו!" חזרה בפנים. ריי-ריי, שמופיע על עטיפת הגרסה המעודכנת ביותר של "מאדן", הצליח לעבור עונה שלמה בלי להיות מושבת (היתה לו איזו פציעה מינורית, אבל באמת בקטנה. זה פוטבול, אחרי הכל). אז לפחות לעת עתה יכולים המלהיבים שבשחקני הליגה לקבל בלי חשש עוד כמה ג'ובות (כי חסר להם, אתם יודעים) תמורת דפיקת פוזה על עטיפת מתנת חג המולד המועדפת על אוהדיהם. אבל אל להם לכוכבי הליגה לתפוס תחת – לאלי הפוטבול יש זיכרון ארוך וחוש הומור מרושע.