וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מצעד השוערים המלא

ליאור רדושיצקי

8.12.2006 / 11:19

הליגה צמודה יותר מאי פעם והאנשים עם הכפפות עשויים להכריע את גורל האליפות והירידה. ליאור רדושיצקי סוחט מהם זינוקים

כשחושבים על השוער האולטמטיבי, חשובים על פיטר שמייכל. כשחושבים על השוער האולטימטיבי שנאלץ להתמודד עם ארוחת בוקר כבדה ומזרח תיכונית של חומוס-פול-ביצה התשובה הברורה היא אלכסנדר אובארוב, שאולי לא נפל בהרבה מהענק הדני.

שורה היה שליט רחבת ה-16. כל חלוץ שהתקרב לאזור ידע שיש לו עסק עם שומר סף שלא לוקח שבויים. גדי ברומר, פולאקרוב, שלח וחבריהם לשנות ה-90 במכבי תל אביב ידעו שיש להם גב. גרנט וקשטן בנו עליו ארון גביעים.

על מנת להיות שוער, ללא ספק התפקיד הכי כפוי טובה בקבוצה, אתה חייב לסבול משריטה. חריטה, יאמרו המדקדקים; לבד, אחרון על קו השער, מוכן לספוג בעיטות לפנים, רק שהכדור לא יעבור את הקו. שוער טוב לא צריך לזנק בכלל, אם אפשר, כי כמו שכל מאמן שוערים יגיד לכם, ברגע שעזבתם את הקרקע נשאר לכם רק להתפלל שתגיעו לכדור. מה גם שכשתיפלו יהיה זה בדרך כלל אחורה ואז תכסו שטח קטן יותר. כששוער נשאר לעמוד על הרגליים, וגופו נוטה קדימה, הוא מכסה הרבה יותר שטח. שורה, לדוגמא, היה יותר דחליל מאשר חתול. תפקידו היה להפחיד את החלוצים שלא יתקרבו. תשאלו את אלון מזרחי.

בנוסף, מי שלובש את האפודה מספר אחת חייב להיות בעל אישיות מיוחדת. פיגורה. כזה שמפגין רוגע ושקט על חבריו להגנה, אחד ששומר על יחסי אנוש טובים, אבל במקביל לא חושש לגעור בשחקניו במקרה הצורך.

מאחר שהליגה השנה צמודה מתמיד, ואליפות או ירידה תוכרע על חודה של טעות או הצלת שוער, הבאנו לכם רשימה לתיאום ציפיות: מהשוער ששווה שמפניה לזה שמקסימום יזמין אתכם לדרינק על הבר. חשוב לזכור כי הרשימה מתייחסת בעיקר לכושר הנוכחי (וכמובן, שיציאות לכדורי גובה היא מחלה המשותפת לכולם).

1. טבטרקו קאלה: שווה אליפות

השוער המרשים של הסיבוב. הקרואטי הטמפרמנטי ניחן בכל הסגולות שאתה מצפה למצוא בשוער: נתונים פיזיים מעולים, אתלטי, בנוי לתלפיות כמו פסל יווני, בעל כוח מתפרץ, קריאה נכונה של המשחק ומהירות תגובה תחת לחץ. חוץ מזה, בינתיים, נראה שיש לו יחסים חמים עם חבריו להגנה.

נוכחותו בין הקורות מזכירה מאוד את שורה. הסיבה שהוא משחק בליגה של איצ'ה את לוזון ולא אצל לאפורטה היא הבעיה הכלל ישראלית, יציאה מהוססת לכדורי גובה, וכמובן בעיית הגיל (32). במשחק מול בני יהודה, שהחל את הריצה של מכבי ת"א לצמרת, עמד קאלה בלא מעט מצבים של אחד על אחד ומנע לא פעם את השער שהיה משווה את התוצאה, ומי ועשוי היה לשנות את כיוון העונה של הצהובים. מאז הוא ספג רק 3 שערים בחמישה משחקים (אחד מהנקודה הלבנה).

כמו שורה, גם לקאלה אלרגיה קשה לכדורים ברשת. בדומה לאובארוב, גם הוא סובל מפוטנציאל להרחקות. גם כל העניין עם המסירות אחורה של הבלמים של מכבי הופך את השער הקלאסי, שבו הכדור עובר מתחת לרגל א-לה אוואט ופול רובינסון, לעניין של זמן וסטטיסטיקה. יודע לשלב בליינות ובחורות במקצוע. המחליף במקרה של פציעה או הרחקה: גיא סולומון.

2. שביט אלימלך: שווה אליפות

כבר שנים שהוא השוער הכי טוב בליגה והכי משמעותי לקבוצה שלו. אין עוד קבוצה בליגה שתלויה כל כך ביכולת של האיש שעומד בין הקורות. יציב, כריזמטי, מצטייר כאחלה גבר. אמנם העונה שביט לא מצליח לשמור את הנקודות באותם האחוזים שעשה בשביל קשטן ושייע, אבל עדיין צריך לעבוד ממש קשה על מנת להכניע אותו, בטח כשלפניו הגנה מעורערת כל כך.

הגדולה של שביט היא שתמיד נראה כאילו הכדור מגיע בדיוק אליו. כמו מגנט. כל השער חשוף, אבל איכשהו החלוץ בועט דווקא לפינה שבה שביט עומד. וזה הבסיס של שוער טוב: מיקום וקריאה נכונה של המהלך. שוער טוב לא צריך לזנק.

הבעיות: מאבד ריכוז אם הוא מתחיל לא טוב את המשחק, והכי חמור - לא יוצא מתיבת החמש, תקוע על הקו, ולכן הוא לא דומיננטי מספיק ברחבה. מבקריו אומרים שלמזלו הוא נמצא בקבוצה דפנסיבית המגנה עליו. שימו אותו באשדוד והוא הופך בדיחה. העונה, כאמור, הטיעון הזה כבר לא רלוונטי. המחליף: גליל בן שאנן (שדיברו עליו בגיל 16 באיזה טורניר נוער).

3. אוהד כהן: שווה אליפות

אין עוד שוער ישראלי שבנוי כמוהו. נתונים פיזים נדירים שמגובים בקריאת משחק, שקט נפשי וזינוק נהדר. אז איך זה שהשוער שספג הכי מעט שערים בשליש הראשון (8 בסך הכל), עדיין נחשב למעין אושרי לוי משופר? רק בגלל שזה מה שקורה כשאתה גדל בקבוצה קטנה.

כי חוץ מזה שאין קהל שילחיץ אותו ועלול לגרוע בתפקודו, אוהד כהן נראה כמו שוער ליגה אידיאלי. מה גם שלא תמצא אותו מסומס עם אופירה אסייג. הגיע הזמן לראות אותו בקבוצה גדולה, ואולי פתח תקוה היא כבר כזו, בלי שהרגשנו. המחליף: טוביה גיא קוז'וקארו. בדיוק.

sheen-shitof

פתרון טבעי

גבר, הגיע הזמן לשפר את התפקוד המיני ואת הזוגיות שלך

בשיתוף גברא

4. ניר דוידוביץ': לא מפריע לאליפות

נחשב לטוב בשוערי הליגה. לא תמיד ברור למה. בנוי טוב, מוטת ידיים ארוכה, מאוד אתלטי, עבודת רגליים מצוינת, אבל גם לא ממש שולט ברחבה. הלך להיבחן באנגליה, היכן שהכדורים טסים לך ברחבה בקצב מטורף, בניגוד לישראל. פה מספיק אימון הגבהות נטול לחץ עם מאמן השוערים. ברור שלא היה לו סיכוי.

חוץ מזה עושה הצלות יפות, מפגין אינסטיקטים מעולים, לא ממהר ליפול. עם זאת, הוא קצת אנמי וחסר אישיות בשביל שוער. בטח שלא מפחיד אף אחד, מקסימום את קייסי בכדורי הגובה. מקטרגיו קובעים שהוא עושה באופן קבוע טעות אחת שגומרת עונה. המחליף: תום אלמדון (יכול להחליף אותו ואף אחד לא ישים לב).

5. וינסנט אניימה: שווה אירופה, ימנע ירידה

ישנה תמימות דעים סביבו: מדובר בשוער ברמה מעל כל הליגה. נתונים פיזיים, אתלט אדיר, שולט ברחבה, בעל תזמון מצוין, יציאות שקטות, עושה את החיים של ההגנה קלים. הוא אפילו חזק בכדורי גובה. אין מה לדבר - אישיות. יכול לגרום לאנשים כמו יאיר אזולאי ואסי דומב להיראות כמו בלמים.

אממה, הוא נראה קצת מבואס, לא מאותגר מספיק, פשוט אין לו בשביל מה להתאמץ. זה מתבטא גם בלבושו המרושל (ראה גם ערך סמי אג'י) עם החולצה בחוץ ובמכנס ארוך, מה שהופך אותו למעין גמד. גרוע מאוד בשביל שוער שבתעודת הזהות שלו לא מופיעה תמונה של מאיר כהן. מצד שני קשה להאשים אותו בבינוניות אליה הידרדר: בכל זאת הוא תקוע 90 דקות מול הפריזורה החדשה של אסי דומב. דיפולט: יהב יולזרי.

6. איציק קורנפיין: לא מפריע לאליפות

לא בשיאו אבל עדיין אפקטיבי. הטוב בליגה במצבים של אחד על אחד, וחזק מאוד בפנדלים של חצי גובה ומטה. עם זאת, מרבה לקבל שערים מוזרים דוגמת ההוא של קולאוטי, וגם אינו שולט ברחבה. בסך הכל, שוער ליגה טוב. מזכיר מאוד את שביט במשחק הקו, רק עם יחסי ציבור פחות טובים. ובכל זאת, עם יד על הלב, קבוצה שרצה לאליפות יכולה לסמוך על שוער שחייב, משום מה, להוכיח אחרי כל עצירה שיש לו ביצים? (והמבין יבין). המחליף: אבי איבגי (ראוי מינוס).

7. לירן שטראובר: לא מפריע לאליפות, לא מונע ירידה

היטיב להגדיר אותו ידידי רובי: "שוער אופנוע". ככה, ביומיום, הכל נפלא: אתה רוכב מבסוט על האופנוע, הרוח בפנים, יש עליך דאווין, לא עומד בפקקים, משתין על העולם. אבל, וזה אבל גדול, כשאתה עושה תאונה, זה קטלני. זה גומר קבוצה.

שטראובר, אחרי שנים רבות של סתלבט, היה אשתקד השוער הכי טוב בליגה. שנים של עבודה עם שורה הניבו סופסוף תוצאות. אבל השנה נראה שסך כל תחלואיו יאפילו על ההצלות והזינוקים. הוא מלחיץ את ההגנה וצורח על הבלמים עוד לפני שהכדור נושק לרשת. שטרואבר קלאסי ייתן את משחק חייו, אבל בסוף הוא יעשה את הטעות שתגמור את המשחק.

הוא בטח לא מקרין ביטחון, אבל הוא כן שוער ליגה טוב (ספג עד עתה רק 10 שערים, כמו קאלה). ולסיום, שאלה בחשבון: תוסיפו את כמות האלכוהול שזורמת אצלו ב"לאונרה" ותחברו ענבל גבריאלי אחת בהריון בבית. האם לדעתכם דניאל יאמר יכול לעצום עין? המחליף: גל ניר. דרינק אחד פחות.

8. רפי כהן: בהשוואה ליריבות בתחתית, שווה הישארות בליגה

למרות שברור לכולם שהאילתי בן ה-36 גמר את הסוס ואפילו ספג את כמות השערים הכי גבוהה בליגה (19), הוא עדיין שוער ליגה מאוד יציב. גם בדימדומי הקריירה, כנראה בשנתו האחרונה, איל לחמן יכול סומך על כהן שיציל אותו במאבקי הירידה.

ברור שתגובה של בן 36 היא לא תגובה של שוער בן 25, אך אסור לשכוח שיש לו ניסיון שאי אפשר לקנות במכולת. הווה אומר קבלת החלטות טובה יותר תחת לחץ, שזה החלק הראשון במסע אל הכדור. עכשיו רק צריך באמת להגיע אליו. המחליף: ברק ויסוקר (אחלה ייחוס משפחתי).

9. סמי אג'י: שווה ירידה

או איך אומרים מאיר כהן בשפת האוסה? מ.ס. אשדוד נמצאת היכן שנמצאת למרות הגנאי, לא בזכותו. אין לו נוכחות. הוא קטן. ומרושל. יש שיאמרו השוער הכי גרוע בליגה, בטח בזמן שהם צופים בחלק מהשערים שספג ומתגלגלים מצחוק. ובכל זאת, מרוצים ממנו באשדוד. אולי כי הוא אתלטי וככל שהקבוצה יותר טובה כך הוא צובר ביטחון. אולי. המחליף: יניב בן ישי. אולי בגלל זה.

10. אושרי לוי: שווה ירידה

הקובי מוסא של השוערים. כמו מוסא חסר הכישורים הדרושים, גם את פיקציית אושרי לוי בנה הקהל של מכבי ת"א. נכון, הוא פיזי ויש לו נוכחות, אבל גם השנה המוצלחת, כביכול, בנצרת עילית, נגמרה בירידה. עם כל הכבוד לנתונים בהם הוא ניחן, הגול השלישי מול מכבי חיפה עוד ירדוף אותו הרבה שנים. המחליף: אוהד לויטה.

11. שאול סמדג'ה: אין מנוס מירידה

אמנם בחור טוב, אבל שוער הוא לא. המדד הכי טוב ליכולת שלו העונה זה שפרדי דוד הושיב אותו על הספסל. ואם יוסי שקל הוא ששיחק נגד מכבי חיפה, אז סימן שסמדג'ה כבר לא רלוונטי וכדאי לו לחפש קבוצה. או לפרוש. את שקל נצטרך לראות לאורך זמן כדי לתהות על קנקנו.

מרשל אודה: צריך זמן

שוער ניגרי בן 19 שהצטרף רק עכשיו ממכבי נתניה. מה שהתחיל בסיפור עצוב על ניר רחמין, לא נראה שייגמר בקרוב בהכח עמידר רמת גן: כבר חמישה שוערים לבשו את האפודה וזה בזמן מאבקי תחתית. קשה לראות שוער שיחזיק לבד את הקבוצה בליגה ולכן על מלמיליאן לבנות על משחק ההתקפה. המחליף: ישראל פילוסוף.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully