ארסנל, המהדורה הבוגרת

איצטדיון האמירויות עלה לארסנל 390 מיליון ליש"ט. בנייתו הושלמה בזמן ובעלות שתוכננו, אבל כשרפאל ואן דר וארט הבקיע את אחד השערים היפים בהיסטוריה הקצרה של האיצטדיון, בבעיטה לחיבורים, ניתן היה להוסיף - תיאורטית - עוד כמה מיליונים לתווית המחיר הנ"ל. מחיר הדחה מוקדמת מליגת האלופות, בתוספת מבוכה של ממש. מבית קל שכזה היתה ארסנל אמורה להתקדם לשלב הבא מבלי להזיע.

חמש פעמים פיגרה העונה ארסנל בביתה החדש, ובארבע מקרים הסתיים המשחק בתיקו. היה עוד 0:0 נטול היגיון מול צסק"א מוסקווה, במשחק בו ארסנל עשתה הכל מלבד להבקיע. הייבורי היה יותר מאייקון כדורגל וארכיטקטורה. הוא היה בית, לעתים מבצר, ומקום מאיים. איצטדיון האמירויות, למרות שרמת הרעש בו עולה בהרבה על זו באיצטדיון הסמוך, בינתיים אינו מטיל אימה.

הפעם ארסנל לא הרשימה במשחק שוטף וביצירת אינספור הזדמנויות (מלבד שתי בעיטות למשקוף). דווקא המבורג, במהלך עונה מחפירה בגרמניה ובליגת האלופות, הפתיעה לטובה במשחק נחוש ובהגנה יעילה. כשרובין ואן פרסי הבקיע את שער השוויון ניתן היה לחוש באנחת רווחה. סוף סוף ארסנל מנצלת מצבים באחוז סביר.

במהלך העונה שיחקה ארסנל כפי שמצפים מקבוצה צעירה ומוכשרת: בלתי צפויה, קפריזית, מבריקה ומתסכלת. אמש לא היו חילופי מסירות ברחבת היריב, כמעט לא היו התקפות עוצרות נשימה או מבצעים הגוררים אנחות התפעלות. לעומת זאת היה לחץ בלתי פוסק, נחישות והחלטיות. ארסנל הישנה של הייבורי וג'ורג' גרהאם חזרה להופעת אורח, ובדקה ה-82 הבקיע עמנואל אבואה אחרי סדרת טעויות בהגנה.

עד לסיום חזרו ארסנל המבריקה של ונגר והמבורג האומללה של רוב העונה, והניצחון נקבע אחרי שוולקוט הצעיר בישל שער מצוין לבאפטיסטה. ואז הגיעו החדשות מגלזגו על הפסד של מנצ'סטר יונייטד, שחתמו ערב מענג מאוד עבור הגונרס.

ארסנל נוסעת למשחק האחרון בפורטו ללא תיירי הנרי, שספג צהוב מיותר, אבל בעמדת יתרון. תיקו יבטיח לה העפלה, ואחרי תצוגה בוגרת ושקולה שכזו, ועם הביטחון שנצבר בעקבותיה, ארסנל אמורה להשיג את הנקודה ואולי יותר. ארסנל של גרהאם היתה חוזרת משם עם 0:0, עם ונגר מסוכן יותר להמר.