מצעד השופטים הגרועים

שתי אקסיומות מנחות את האופן בו אנחנו תופסים את שופט הכדורגל: מטפורית, שהוא בן זונה, ומעשית, שבעצם מדובר בכדורגלן מתוסכל. לא מאוד קשה לשים לב שמשהו מן ההילה של הרשות השופטת לא דבק בבן החורג מהמגרשים. ובסך הכל, למה לא? בזמן שכבוד השופט בעליון יושב על כיסא עם משענת, מוקף קלדנית מחשב וספרים, ובעת הצורך סר ללשכתו על מנת לדון בכובד ראש בהחלטתו הסופית, שגם היא כוללת את אופציית הערעור, ידידנו שופט הכדורגל נאלץ להופיע במכנסיים קצרים במקומות המכונים הקופסא או האורווה, ואת גזר דינו, שחורץ גורלות ולא ניתן לשינוי, הוא מתבקש לתת תוך כדי ריצה, כשהוא מתוגמל ב-1250 ¤ ובשקית טרופית, שבדרך כלל תפספס רק במעט את ארובת עינו.

אומרים ששופט טוב זה אחד שלא שמת לב אליו. אחד שהשחקנים מכבדים, בזמן שהוא דואג לנהל את המשחק בהגינות ולפי החוקים. לצערנו, לאחרונה בליגת העל יש תחושה שהשופט לא ממלא את תפקידו (פרשת "שופטים באדום" הוכיחה שמדובר ביותר מתחושה), ויותר מדי פעמיים הוא זה שמכריע את המשחק. ומאחר שדייויד אלרי החביב והמרגיע, קולינה הסמכותי ואליזונדו האתלטי לא הרימו טלפון לדני קורן, כדי שישבץ אותם בבונבוניירה בהרצליה, ניאלץ אנחנו להסתדר עם דור השופטים כחול לבן הנוכחי.

חשוב לציין שגם בשאר העולם מאמנים לא שבעי רצון מתפקודם של המשרוקיות, וכמו אצלנו, גם בספרד, אנגליה ואיטליה טעויות שיפוט תופסות חלק מרכזי בכותרות. אז לקראת המחזורים הבאים עלינו לטובה סידרנו לכם טבלה שתאפשר לצפות את הפנדל מגיע כבר מאמצע השבוע ולדון בשאלה החשובה: מיהו השופט הגרוע ביותר בליגת העל? (סדר הדירוג: מהשופט הטוב לרע)

השופט היחיד שאתה מקבל אותו ואתה יודע שיהיה לפחות הוגן. לא בטוח טוב, אבל הוגן כן. יפת, הראשון והיחיד בין הישראלים ששפט בליגת האלופות, מבין את הרוח החדשה של פיפ"א ונותן למשחק לרוץ בהתאם. אינטילגנטי, לא מתלהם, ולכן שחקנים מכבדים אותו. כלכלן במקצועו, אבל לא מחשבן. זכור בעיקר כמי ששלף את הכרטיס האדום לרוברטו קרלוס במהלך משחק הידידות בין ברזיל לפורטוגל, לאחר שהמגן הברזילאי הפגין חוסר כבוד כלפי השופט הישראלי ודחף אותו.

לעומת זאת, מבקריו טוענים שמאז ששפט את ברוז' וראפיד וינה בליגת האלופות בשנה שעברה, הפך יפת, שנמנה על 48 השופטים הבכירים ביבשת, לבלתי נסבל ותיאטרלי. אומרים שהשתן עלה לו למוח, והוא הפסיק להתייעץ עם קווניו. נוהג להתנשא על משחקים של קבוצות קטנות (ראה הפועל פ"ת – מכבי הרצליה, שם שרק לנגיעת יד למרות שהשחקן היה עם הגב אליו, ובעצם עבר על חוק שיפוט בסיסי - אתה לא רואה, אתה לא שורק). בכפ"ס ממשיכים לטעון שהוריד אותם ליגה במשחק מול בית"ר ירושלים במאי 2002. ועדיין, אוטוריטה. הלוואי עוד הרבה כמוהו.

הכוח העולה. לא מפחד לשרוק מה שהוא כן רואה, עושה רושם של איש הוגן שנותן למשחק לרוץ. לפעמים הרצון לתת למשחק לרוץ בעוכריו, כמו למשל שנפל בפח של שטראובר, כשזה פגע במרדיקוביץ' בקופסה. בעל כושר גופני מצוין, קרוב לכדור, יש לו מספיק חמצן בשביל לקבל החלטות מהירות. כמו כן, מבין היטב את רוח המשחק ואת אופיו הבידורי, אבל משאיר לפעמים תחושת שחצנות. אם בבית"ר שונאים אותו, זה סימן טוב. אגב, אומרים שהוא אוהד בני יהודה.

עדיין לא מקבל מספיק במה. כנראה בגלל שלא ערך מספיק אירועים שחברי האיגוד יוכלו להרוות בם את צימאונם. אבל במסדרונות האיגוד מדברים עליו כעל יפת הבא. מבין את המשחק. מאוד שקול. למרות גילו הצעיר וחוסר הניסיון מפגין שקט רב, ולא מחשבן. לעומת זאת יש כאלה שחושבים אחרת, כמו למשל מוטי איוניר, שאמר עליו בעונה שעברה אחרי משחק של נצרת עילית נגד חיפה: "היה חסר רק שיבקש משחקני חיפה חתימות". ובכל זאת, אם ידעו לטפל בו נכון, יכול להיות שיצמח פה שופט.

הוא הישראלי הממוצע שדורש כבוד, אבל לא נותן. חכם על צעירים וזרים, שבדרך כלל יזכו לקבל ממנו אדום. הדרבי האחרון הוא דוגמא מצוינת: למרות שלוי נמצא במקום, מכיוון שהוא בעל כושר גופני טוב ונוטה לתת למשחק לרוץ, את הכרטיסים האדומים שהגיעו ליוסי אבוקסיס (שפגע בפרץ ללא כדור לאחר הגול השני) ולאבי נמני (שלקח את החוק לידיים), הוא הוציא לטל חן ולמרטינוביץ'. עד שנה שעברה היה גם שחצן ומתנשא, אך פגישה עם איל ברקוביץ' (אחרי עוד התעמרות בזר – אדום לבג'יירי) לעיני מאות אלפי צופים הורידה אותו לקרקע.

לזכותו יאמר שהוא מרבה לאפשר את חוק היתרון, והוא נתפס כסמכותי. עם זאת, מרבה לאיים (בתנועת יד לכיס האחורי), ולרוב יעצור כדור קרן בשביל לאיים שישרוק לעבירה (יסמן תנועה של תפיסה בחולצה), כמובן שבסוף הולכים בושידו ברחבה ומשרוקיתו דוממת. יש אסכולה שטוענת שמה שצריך בליגה שלנו זה רק שופט כמוהו. הביתה הוא מעדיף לחזור בשלום, כך שהגבהות לרחבה בדקה 90 הוא יסיים תמיד בשריקה לטובת ההגנה. חביב על אוהדי בית"ר.

רק משופר. מבין את המשחק. מחזיק משחק. ובעיקר נותן לשחק. השחקנים עדיין לא כל כך מחשבנים לו, כך גם האוהדים, אבל עם הזמן ושריקות ענייניות הוא יוסיף גם סמכותיות למשחק שלו. בכל מקרה, בדרום בונים עליו חזק. משובץ למשחקי הגדולות. במשחק בו אירחה הרצליה את מכבי חיפה הוא היה קרוב לאירועים, ואף הפגין שקט וביטחון (למרות שפספס את המרפק של משומר), כשלא התרפס לפני יעקב שחר, ופסל לחיפה שער ניצחון שבוצע תוך כדי עבירה. המבחן הקרוב שלו יהיה כשישפוט שוב את חיפה: אם הוא ייתן להם מתנה על חשבון אותו גול פסול, תשכחו מלבנות עליו, אבל אם הוא יעביר עוד משחק ענייני, בהחלט יכול להיות שמדובר בפוטנציאל מבטיח.

הוא יעשה הכל כדי לא להיכנס לתאקלים או עימותים. מחשבן לגדולות, נמנע מבלגאנים, ברגעים של ספק יילך עם הגדולה. לא נותן למשחק לרוץ, הססן. קנה לעצמו שם כשהרחיק את נמני בדרבי ב-2002, כשזה דרך עליו. בסך הכל מדובר בשופט בעל כושר טוב, אך לא מבין את המשחק ועוצר אותו יותר מדי פעמים. אחד מהאנשים האהובים באיגוד, מצוי ברזי הפוליטיקה הפנימית ואף נהג להשאיר הודעות משעשעות בפורום השופטים באינטרנט. אוהדי בני יהודה טוענים שהוא פוסק נגדם במגמתיות. מתחילת העונה מוביל בשליפת כרטיסים עם ממוצע של 7 צהובים ואדום אחד למשחק. לא מפתיע. פקיד, כבר אמרנו?

לא מקבל הרבה כבוד, למרות שבסך הכל הוא קרוב לאירועים, ונוטה לפרשנות נכונה של החוקה. לצערו, איש לא ישכח איך לא ראה 3 פנדלים של ישראל כהן בדרבי החיפאי, עד שלבסוף כהן נאלץ להוריד את שחקן מכבי חיפה באיפון, תוך כדי ניסיון חניקה של אחד נוסף. פרוסט לעולם ייחשב למי שהתקדם בזכות הקשרים של אביו.

למרות שהוא מהנדס, לא היית קונה ממנו רכב. גריז לרכב, לעומת זאת, כן. האיש, שגם תאונה חזיתית בין ראובן עובד ליאיר לפיד לא היתה מספקת אותו, מורח ג'ל בשיער כאילו החיים שלו תלויים בכך.

מבחינת הפוזה, האריזה, הכל במקום: אתלטי, מרשים, מסודר. יחליף חולצה במחצית, כדי להיראות טוב יותר בטלוויזיה, אך התוכן מעלה תהיות לגבי הדרך בה התגלגל לרמות הגבוהות. מבקריו טוענים שטיפס לצמרת השיפוט בזמן משבר, כשלא היו שופטים. פנקסן. אם הקבוצה שלך קיבלה פנדל סביר להניח שבקרוב הוא יאזן. חוק יתרון הוא מיישם יופי, אבל יש לו נטייה להיתפס לקטנות: על כדור חוץ שהוצא לא מהמקום הוא יכול לבזבז חמש דקות יקרות. נוהג להוציא צהובים בתחילת המשחק. מאופיין בתנועות ידיים גדולות, אם כשניגש אליו שחקן והוא מעיף אותו בתנועת "סע, סע", או אם כשהוא פוסק על בעיטת חמש, אותה הוא מסמן בתנועת טאצ'דאון עם שתי ידיים למעלה.

ובעיקר, לא אמין. מה שייזכר לו לדיראון עולם זה ששכב בבית חולים והכניס את עסקן בני סכנין, שהאר חליילה למעצר, בגלל אגרוף שלא היה. גם הטעויות האחרונות שלו במשחק העונה (שער לחיפה תחת מעטה עשן, אדום שלא נשלף לאולארה, פנדל על פינטו שלא נשרק) לא עשו עימו חסד.

למרות שנחשב לעוד אחד מהכוחות העולים, ישנה תחושה שהקריירה שלו כשוטר זולגת למגרש והסמכותיות שלו באה רק מתוקף המדים. זקוק לכרטיסים בשביל להטיל מרות. שורק על כל שטות, כל עבירה שווה אצלו כרטיס (ע"ע ההרחקות המיותרות בנתניה נגד בני יהודה), מה שמביא בסופו של דבר להפסקת המשחק. לזכותו אפשר לציין את רצונו הכן להפקת לקחים. מבקריו אומרים שמדובר בשופט הכי פחדן בארץ, ושהוא מחשבן מה יגידו עליו. מה שבטוח, דיפלומט הוא לא. למה? כי באיגוד יש כאלה שעדיין זוכרים לו את המסיבה שערך ואליה לא הזמין את כל החברים. ככה לא מתקדמים בדירוג.

התמונה הראשונה שעולה בראש כשחושבים על שי שטרית (לא שיש סיבה באמת טובה לעשות את זה) היא זו: שטרית עומד באמצע המגרש, מביט בשעון ורושם בפנקס. אחד הפנקסנים הגדולים. נראה כאילו אין לו חוט שדרה, וראשו מוטה לקרקע. הוא מלא פרינציפים כרימון, ומרבה לעצור את שטף המשחק. עם זאת הוא לא יציב ברמתו, כך שלפעמים אפשר לתפוס אותו מעביר משחקים מושלמים, עם שריקה איפה שצריך, וכרטיס במקום על מנת להרגיע. מתאים למשחקי סוף עונה.

או בשמו המכור יותר: מי זה?! לא סמכותי, אך מבין את המשחק, ומשתדל שלא לבלוט, מה שנותן לו נקודת זכות חשובה כשופט. עדיין לא העביר מספיק משחקים גדולים, כך שקשה להעריך אותו. ישנה תחושה שהוא זקוק לכרטיסים אדומים בשביל לגרום לאנשים לפחד. שווה לעקוב אחריו? רק אם הוא חייב לך כסף.

ערס, ולא בקטע טוב. אם הלוזונים מקללים אותו הוא לעתים עונה להם, אם שחקנים מסובבים לו את הגב הוא לעתים מקלל. אילן בוארון עד היום לא מאמין איזה פה יש לו. בקיצור, בחור עם פיוזים קצרים. בנוסף, הוא בכושר רע, נמצא במרחק קילומטר מכל מקום. לא נותן למשחק לרוץ, מפסיק את השטף בקביעות, למרות שהוא משתדל להפעיל את חוק ההגיון. לצופים בבית ובאיצטדיון נראה שהוא שורק כדי שיהיה לו זמן להדביק את ההתקפה. זה פשוט לא נראה טוב.