תודה לאל, זה נגמר

אין דרך סמלית יותר לסיים את הקרב המתיש, המעיק, הבלתי נגמר, בין אוהדי מכבי ת"א לניר קלינגר, מאשר הפסד לבית"ר ירושלים, זאת שאיבדה את המאמן שלה בעקבות ההפסד לגלקטיקוס בטדי בסיבוב הקודם. יש רק הבדל אחד חשוב בין שני המקרים: למרות שאלי אוחנה הצליח לתסכל את אוהדי בית"ר במשך שנתיים של תחתית, הרחק מתארים כמו אליפות וליגת האלופות, הקהל בירושלים מעולם לא שר לו שירים מקוממים כמו "קלינגר לא רואה". היום ברור לכל שהקהל של מכבי ניצח את המאמן הכושל שלה, אבל הדרך בה הם סילקו את קלינגר מהמועדון תיזכר לדיראון עולם.

יכול להיות שחלק מהמון הילדים שצעקו בגרון ניחר את הפזמון הנורא, לא יודעים שאותו קלינגר היה השחקן החשוב ביותר של מכבי ת"א בשנות התשעים. האיש הגיע מחיפה ושינה לחלוטין את פני הקבוצה הלוזרית, שבלעדיו מעולם לא היתה זוכה בשלוש אליפויות. אז נכון, קלינגר המאמן נכשל, וחמור מכך, הוא מסרב להודות בכישלונו, אבל לחיפאי שהחזיר אותם ב-1991 למרכז הבמה אחרי 13 שנים שחונות, מגיע קצת יותר. גם אם נתעלם מהאליפות כמאמן והביקור ההיסטורי בליגת האלופות, עדיין אפשר היה להיפטר מקלינגר בצורה יותר מכובדת והוגנת.

וקלינגר? הכישלון המוחלט והסופי שלו היה ברור כבר לפני חודש. לא בטוח שהמאמן הבא שיגיע למכבי ת"א יהיה טוב ממנו, אבל כמו במקרה אוחנה, אין כבר מוצא אחר. גם במקרה של אוחנה, בית"ר הגיעה למצב שעיקר העיסוק סביבה היה תפקודו של המאמן, נטל שהפך כבד יותר ויותר עם הזמן. למרות שמאז עזב אוחנה, בית"ר משחקת טוב ונכון יותר, אין הבדלים משמעותיים כל כך בין השכונה שלו לשכונה של קאנן (לפחות לא כרגע). השחקנים פשוט נפטרו מהמשקולת שישבה להם על הרגל, והחלו להתעסק בכדורגל ולא בשאלת אוחנה. על קרקע פוריה כזאת הרבה יותר קל להצליח. נראה שסופסוף קלינגר הבין שהויכוח המתיש הזה כבד מדי על מכבי ת"א.

כבר שנים שזאביק זלצר מתעקש שגילי ורמוט הוא הכשרון הכי גדול שקם בישראל מאז יוסי בניון. מאור מליקסון? ראובן עובד? לדידו של מאמן העל של הנבחרות הצעירות, מדובר ביהלומים לא מלוטשים לעומת הגאון הצנום מקרית ים. בשבועות האחרונים, במיוחד נגד בני יהודה, ורמוט אפילו התחיל להצדיק את דברי ההלל שזלצר שופך עליו, הרבה בזכות ההכוונה הנכונה של דרור קשטן, שלא מיהר לתת לקשר את המפתחות ונתן לו להכיר קודם כל מקרוב את הספסל של הפועל ת"א.

אבל רגע לפני שכולם כבר מכתירים את בניון הבא, חשוב לזכור: את התצוגות האלה ראינו מורמוט גם בעונה שעברה, עם הפועל חיפה. איך זה נגמר אז, כולם זוכרים. אלא שהפעם ורמוט קיבל את הזדמנות חייו, בקבוצה גדולה, אותה הוא חייב להוביל לתארים, לא פחות. בגילו (20), יוסי בניון היה השחקן הכי טוב בליגה, בדרך לשתי אליפויות רצופות עם מכבי חיפה. בגילו, כשרונות ברמתו של ורמוט לקחו כבר על הגב קבוצות לתארים, ניצחו משחקים גדולים באמת ולא חגגו על רק בני יהודה הרכרוכית. בדרבי, ביום ראשון, לורמוט תהיה הזדמנות להוכיח באמת שהוא קורץ מהחומר הזה. של הגדולים באמת.

ראובן עטר מוציא ממכבי נתניה כמעט את המקסימום, אבל התירוץ שלו אחרי ההפסד למכבי פ"ת ("אין לנו התקפה"), היה כמו ירייה ברגל. כי מי הביא לנתניה את ויטלי לנדב ומיד התחרט? מי בחר את פפי קימוטו? מי השליך את יהבו על הקישור ושכח לבחור חלוץ ברמה סבירה פלוס? זאת לא בושה להפסיד למכבי פ"ת, זאת לא בושה לעולה חדשה כמו נתניה להיות כמה שבועות במקום העשירי (לאור הבלגאן הניהולי ששורר בקבוצה, זה אפילו הישג), אבל זאת בהחלט בושה לתלות את כל הבעיות של הקבוצה בעמדת החלוץ, במיוחד כשבסגל שלך יש כך כך הרבה קשרים, שיכולים לחפות על כך עם שערים. מה גם, שכל מי שצפה במשחק נגד מכבי פ"ת, ראה שהבעיה של נתניה היא לא רק בהתקפה.

חשוב לשים לב עם איזה שחקנים ניצחה בית"ר ירושלים (בכושר בינוני מינוס) את מכבי ת"א: ברק יצחקי (ילד מאשקלון שישב ברוב העונה על הספסל), אלירן דנין (ילד מטוברוק שכמעט שנה לא ראה דשא באופן סדיר), אבירם ברוכיאן (ילד ירושלמי שבקושי שיחק העונה, מאז שמליקסון קיבל את המפתחות) עמית בן שושן (ילד ירושלמי שעלה בעונה שעברה מנוער) ואופיר עזו (ילד ירושלמי, שעדיף שיחזור לספסל לצמיתות). אבל הסיפור המדהים מכולם היה זה של אלירן חודידה, עד לפני שנתיים בקרית אתא מהליגה הארצית. אוחנה אמנם גילה את הבלם הגמלוני, אבל רק העונה הוא זוכה לקרדיט אמיתי ומגלה יכולת יוצאת דופן. השמועות על הבלמים הזרים, שאמורים לבוא לבית"ר, לא מטרידות אותו או פוגמות ביכולתו. אפילו כאשר השחקן הכי טוב בבית"ר, תומר בן יוסף, יושב ביציע, חודידה לא מתקשה מול חלוצים ברמה של ז'וזה דוארטה.

הנקודה השביעית של בני סכנין (כולן בעידן לופא קדוש), זכתה להד יוצא דופן, ובצדק. לראשונה העונה, דאג מאמן ישראלי להציב חבורה עיקשת וגאה, שלא מוכנה לקבל מראש הפסד למכבי חיפה ללא מלחמה (מוטב מאוחר מאשר לעולם לא). אבל ללופא קדוש אסור לשכוח שלא כל יום הקבוצה שלו תהיה במוטיבציה שסוחטת ממנה מכבי חיפה, וגם מולה סכנין ספגה בקלות יתרה. עם 24 שערי חובה, גם גבריאל לימה בכושר של עונת הגביע לא יעזור לה לשרוד.

"תעצמו עיניים ותחשבו על הרגע המאושר בקריירה שלכם" (המאמן המנטלי של מכבי ת"א מקיים מדיטציה עם שחקני הקבוצה ומכניס אותם לשאנטי לא יעיל)

"שתלת פעם עץ? אתה שם עץ והוא מיד נותן פרחים?" (מילא שמאיר פניג'ל לא מבין כלום בניהול קבוצת כדורגל, אבל לא לשלוט בדברים בסיסיים בחקלאות? מעריב)

עם כל הכבוד לדרבי התל-אביבי, המשחק המעניין והחשוב של המחזור הבא יתקיים באורווה. בעונה שעברה מכבי חיפה גמרה את האוויר לפני פגרת החורף, אבל הפור שהיא פתחה בטבלה אפשר לה לצלוע עד הקיץ ולזכות באליפות. סכנין הראתה לנו בשבת שעברה שהאוויר בריאות של מכבי חיפה מתחיל להתרוקן, במיוחד אחרי שכולם כבר גמרו את ההלל על הקבוצה רוני לוי והחלו לעסוק בסיכומים. גם הפער בצמרת הטבלה, בניגוד למקובל לחשוב, הפיך. מכבי פ"ת המתאוששת, בבית, עם סלים טועמה הפנטסטי, בהחלט יכולה לסמן מגמה חדשה בליגה ולפתוח את הצמרת לרווחה. אסור לשכוח גם שדירסאו וזנדברג לא ישחקו נגד בית"ר ירושלים בעוד שבועיים, כך שתוצאה לא טובה עשויה לסמן את תחילתה של הנפילה ואת תחייתה של הליגה. לחילופין, ייתכן שאנחנו הוזים.