מאז רכש רומן אברמוביץ' את צ'לסי, הוא רק חולם על הרגע בו יזכה לראות את השחקנים בכחול מניפים את ליגת האלופות. ב-2008 צ'לסי כבר הגיעה לגמר במוסקבה, אך החלקה של ג'ון טרי בדו קרב הפנדלים העניקה את התואר לקבוצת פרמיירליג אחרת, מנצ'סטר יונייטד. גם ב-2005 ו-2007 צ'לסי כבר הרגישה את התואר האירופי מתקרב, אלא שאז נתקלה בליברפול שהדיחה אותה בשני המקרים בחצי הגמר. הכחולים גם ניצחו בשלושה מפגשים על טהרת אנגליה בליגת האלופות, אולם זה לא מנע מדידייה דרוגבה להכריז לפני הגרלת רבע הגמר: "יהיה מצוין אם נשחק מול קבוצה ממדינה אחרת, כל קבוצה. רק לא יריבה מאנגליה".
לצערו של החלוץ מחוף השנהב, הגרלת רבע הגמר זימנה לקבוצתו עימות כפול עם מנצ'סטר יונייטד בשחזור גמר 2008, הגמר הכל-אנגלי הראשון. לזכותו של דרוגבה ייאמר, הוא לא היה היחיד שקיווה להימנע ממפגש עם יריבה מהמדינה שלו. אנשי טוטנהאם חששו מדרבי אנגלי וייחלו להגרלה שתסדר להם את אפילו את אחת הספרדיות, וגם שחקני ברצלונה וריאל מדריד ציינו בכל עת כי הם מעדיפים לדחות את ההתמודדות לגמר. בניגוד לשמחה ברחבי אירופה בעקבות האפשרות הריאלית לקלאסיקו בחצי הגמר, בספרד לא ממש מתלהבים מן העובדה הזו, ובעיקר בברצלונה זוכרים את חצי גמר 2002 מול ריאל, בו נותרו אובדי עצות. אז מה מרתיע כל כך במשחקים מול קבוצה מאותה מדינה במסגרת ליגת האלופות?
הכל גלוי
ברגע שהחליטו ראשי אופ"א כי הליגות הבכירות תשלחנה שלוש או ארבע נציגות לליגת האלופות, הובהר כי החל מרבע הגמר אין הגבלות על ההגרלה. משמע: קבוצות מאותה מדינה תוכלנה לשחק זו מול זו ומפגשים בין ברצלונה לריאל מדריד, לדוגמה, יהיו בלתי נמנעים. החל מעונת 2003/4, אז הופסק גם שלב הבתים השני, החלה האינפלציה. אם ב-12 העונות מיום הקמת ליגת האלופות היו רק שבעה מפגשים על טהרת מדינה אחת בשלבי ההכרעה, הרי שמאז 2004 קיבלנו עוד 10 כאלה, כשרק 2006 יוצאת מן הכלל כי אז צ'לסי וליברפול הוגרלו לאותו בית מוקדם (ליברפול, אלופת אירופה, נכנסה כנציגה האנגלית החמישית ולא הייתה מוגנת). המפגש בין צ'לסי למנצ'סטר יונייטד יהיה ה-11 בשלב הנוקאאוט בין יריבות מאותה מדינה, והתשיעי שהוא כל-אנגלי!
צ'לסי, שמלבד שלב הבתים ב-2006 פגשה את ליברפול ארבע פעמים בשלבי ההכרעה של ליגת האלופות בין השנים 2005-2009, מכירה את הסוגיה טוב מכל קבוצה אחרת. למרות זאת, גם שחקני מנצ'סטר יונייטד נשמעו מאוד מודאגים ממשחק מול קבוצה שגם כך הם פוגשים פעמיים בעונה (מינימום) במסגרות המקומיות. "מאוד קשה לשחק מול יריבה אנגלית כי ההיכרות היא מקסימלית", הסביר הקשר מייקל קאריק, שקבוצתו דווקא צלחה את העימותים הקודמים מול אנגליות באלופות. "זה הוכח במפגשים החוזרים בין ליברפול לצ'לסי. כשמשחקים במסגרות אירופיות, נחמד יותר לפגוש קבוצות ממדינות אחרות עם סגנון משחק שונה שמאפשר לנו להביא את הסגנון שלנו לידי ביטוי".
כן, הבעיה הגדולה ביותר נעוצה באלמנט ההפתעה, שפשוט נעלם ברגע שמשחקים מול יריבה שמכירה לפרטי פרטים ועל בסיס יומיומי את כל נקודות החוזק או התורפה. כפי שהזכיר קאריק, החשש הגדול הוא ממשחקים דוגמת אלו בין ליברפול לצ'לסי בחצי גמר 2004/5 או בשלב הבתים שנה לאחר מכן, אז הקבוצות ביטלו אחת את השנייה, עסקו בעיקר בנטרול וסיפקו שער אחד קטן ומעורר מחלוקת של לואיס גרסיה ב-360 דקות די משעממות, באדיבות הטקטיקנים רפא בניטז וז'וזה מוריניו. העיקר שאף אחד לא נתפס לא מוכן.
"אנחנו מכירים אותם, הם מכירים אותנו, הכל גלוי", הודה פטר צ'ך, שוערה של צ'לסי, לקראת הקרב מול השדים האדומים. "אבל אנחנו גם מודעים לשיטה וידענו שאם אנחנו רוצים לזכות בליגת האלופות, ניתקל בדרך בקבוצה אנגלית בשלב כזה או אחר". אז למה תגרום ההיכרות המעמיקה בין שתי הקבוצות? "אני לא חושב שאלה יהיו משחקים טובים", כתב מארק לורנסון מה-BBC. "הדבר היחידי ששייך לליגת האלופות במשחקים האלה זו המוזיקה בפתיחה. לאחר מכן נקבל משחק אנגלי קלאסי ותיקולים כמיטב המסורת. כמו משחק ליגה".
יש נקודת אור?
אז על גורם ההפתעה אין בכלל מה לדבר והמשחק מקבל גוון מקומי הרבה יותר, אך האם בכל זאת ניתן למצוא נקודות אור כלשהן בדרבי שכזה בליגת האלופות? חאבייר הרננדז מיונייטד טען שלא "כי המפגש הופך פתאום לעוד משחק ליגה", וגם ויסנטה דל בוסקה שנזכר בחצי הגמר של ריאל מול ברצלונה ב-2002, אמר: "נאלצנו לסבול בדרך. במשחקים כאלה רק אינטילגנציית השחקנים עושה את ההבדל". בצרפת דווקא חושבים אחרת. בעונה הקודמת היה רק משחק אחד בין קבוצות מאותה מדינה, ודווקא ליון ובורדו היו המאושרות שנטלו בו חלק ברבע הגמר, בדרבי הצרפתי הראשון במסגרת המפעל המרכזי של אופ"א.
המשחקים בין השתיים בליגה לא התעלו לרמה גבוהה בשנים האחרונות, ואז הגיע המשחק הראשון ביניהן ברבע הגמר, שנחשב לאחד הטובים ביותר שסיפקה קבוצה צרפתית בליגת האלופות. "למרות התוצאה המאכזבת מבחינתנו, המשחק המחיש במדויק את ההבדל בין הליגה לאירופה", טען מתיו שאלמה, המגן הימני של בורדו, אחרי ההפסד 3:1 לליון. "ראינו איך שתי הקבוצות עברו מ'מוד ליגה' ל'מוד ליגת אלופות'. זה דבר אחר לגמרי ואני בטוח שכולם נהנו מהתצוגה". גם ליון וגם בורדו החליטו לשחק בעונה שעברה בליגת האלופות בסגנון ובמערך שונה מזה ששיחקו בליגה, ולא חרגו מהדרך גם במשחק ביניהן, למרות שלכאורה מדובר ב"עוד משחק ליגה". האפקט, במקרה של צרפת, היה חיובי.
"ההגרלה לא בהכרח קובעת איך ייראה המשחק", המשיך שאלמה. "אם היינו משחקים כמו בליגה, קרוב לוודאי שהמשחק היה מסתיים ב-0:0 או על חודו של שער, בגלל ההיכרות בינינו. הקרדיט הוא למאמנים שהבינו את זה". גם הגומלין המותח היה לפחות ברמה אחת מעל משחקי הליגה בין השתיים, ואפילו הנשיא ז'אן מישל אולאס, שכל כך נרתע ברגע הראשון ממפגש כל-צרפתי, הודה בטעותו עוד לפני שליון הבטיחה את עלייתה. "המשחק הראשון היה מהנה, ואני חושב שהדבר המשמעותי בסופו של דבר הוא שלצרפת בכל מקרה תהיה נציגה בחצי הגמר. הרווח הוא של המדינה כולה".
האנגלים יכולים להסתכל על המפגש שלהם באותה צורה. אחרי שבשנה שעברה הפרמיירליג לא זכתה לייצוג בין ארבע הגדולות של ליגת האלופות, העימות בין צ'לסי למנצ'סטר יונייטד מבטיח לה הפעם קבוצה אחת בחצי הגמר. דייויד ברנרד, המזכיר של צ'לסי, ניסה לאחר ההגרלה את הגישה הצרפתית. "תאמינו או לא, משחק בליגת האלופות שונה ממשחק ליגה. האווירה, הארגון... אין ספק שהמשחקים האלה יהיו מיוחדים". לנו נותר רק לקוות.