חוויית הספורט ממלאת עבור האוהד הממוצע את אותו צורך אסקפיסטי שגורם לאחרים, פחות ספורטיביים, לצפות בסרטים, טלנובלות או הצגות תיאטרון טובות. אולם שלא כמו בשאר התחומים, חוויית הספורט היא מקיפה, תובענית ואף אכזרית מחד, ומאידך כל אדם המתעשר בין רגע יכול פתאום למצוא את עצמו כבעלים של קבוצת ספורט.
זוהי, אם תרצו, תמצית הבעיה של הספורט הקפיטליסטי. אותה דילמה המביאה עוד ועוד אוהדים ברחבי העולם לקחת אחריות ממשית על קבוצתם, ולמנוע בפועל את חדירתם של בעלי הון שונים ומשונים, אשר בינם ובין אהדה לקבוצה בה הם משקיעים אין דבר וחצי דבר וכל כוונתם היא רווח קל ומהיר מחבורת שחקנים אשר תתרוצץ עבור כספם על הדשא.
"קטמון בצמרת ליגה א'. אוסישקין כבר עלתה לליגה א'. שמחה גדולה. אבל באופן פרדוקסאלי, ככל שהמיזם הזה יילך ויצליח, יילך ויתקרב למגרש של הגדולים, כך הוא יקרב את יומו האחרון במתכונתו הנוכחית. אלא אם כן ישנה ייעוד ויעבור לפאזה צנועה יותר שהולמת את מידותיו. מקומן הטבעי של קטמון ואוסישקין הוא במה שנקרא חיי קהילה. כמה מטרים מהמתנ"ס, קצת לפני המכולת, שמאלה מהגינה הציבורית". את התזה הזו מאמץ רונן גיל, כאילו היה זה חוק טבע עליו אין עוררין. בעלי הון מסמלים קבוצה מוצלחת וקבוצת אוהדים דינה לחיות בשכונות הקטנות, הצנועות. אבל דווקא קרל מרקס, אבי הקומוניזם, היה הראשון להבין כי "חוקי הטבע" המצדיקים את החלוקה לעניים ועשירים, מוצלחים ועלובים, אינם אלא אשליה. תודעה כוזבת אשר מנסים בעלי ההון, הקפיטליסטים, להנחיל למעמד המנוצל, הפרולטריון, בכדי שאלו לא יצאו ויתקוממו כנגד המדכאים אותם.
מעבר לאידיאולוגיה, צודק רונן גיל בתהיותיו על העתיד הכלכלי הטמון לקבוצות האוהדים השונות. הרי ברור כי בליגת העל ואפילו בליגה לאומית, לא ניתן יהיה להחזיק קבוצה רק מרצון טוב ו-300 שקלים חדשים אשר ישולמו על ידי כמה אלפי אוהדים. אז מה באמת עושים?
הכל כתוב בתקנון
נסו לדמיין רגע את המצב ההיפותטי הבא: הפועל אוסישקין מגיעה בעוד 3-4 שנים לליגה הלאומית. חברה כלכלית כלשהי מבינה את הפוטנציאל הגלום בקבוצה ומחליטה להיכנס לקבוצה ולנהל אותה. יגיעו חברי עמותת הפועל אוסישקין ויציבו בפני החברה את תקנון הקבוצה המעודכן. לא נלאה אתכם, כמובן, בשלל הסעיפים והפלפולים הלשוניים, אולם בשורה התחתונה יהיו ברורים מספר דברים. א. החברה המסוימת תוכל לרכוש רק 60% מזכויות הניהול ב. בכל מקרה תגיע העסקה עם החברה המצטרפת לאישור האוהדים פעם בכמה זמן, שייקבע מראש ע"י האוהדים עצמם.
מסובך? ממש לא. במילים פשוטות יותר, אם העסקה לא מוצאת חן בעיני האוהדים, הם פשוט יכולים לבטל אותה. בעלי ההון יידעו תמיד כי החלטות לא נכונות אשר מזיקות למועדון לדעת האוהדים, יכולות לעלות להם במקומם בקבוצה. כמה קל, ככה פשוט. אגב, זוהי לא המצאה דמיונית של כותב חולמני. מדובר בתקנון עמותת הפועל אוסישקין, אשר עליו כבר חתמו מעל ל-600 חברים.
השאלה הבאה שלכם היא מה יביא בעלי הון נורמליים לתמוך כלכלית בקבוצה אשר מקשה עליהם עם הגבלים דרקוניים שכאלו. התשובה פשוטה גם היא: ולדימיר גוסינסקי מכירים? האם ידעתם כי מדובר בשותף בקונצרן נמרודי, או שמא זכרתם אותו מאותה עונה מופלאה של הפועל תל אביב רק לפני כמה שנים? יעקב שחר, וולוו, מצלצל מוכר. אמנון ברזילאי, סובארו. ארקדי גאידמק, ראש ממשלה. כל אלו זכו לפירסום חינם אין כסף רק בזכות השקעתם בקבוצת ספורט מצליחה.
קבוצות האוהדים הן החוויה אשר מספקת לכולנו את אותו צורך בסיסי לברוח קצת מהמציאות המלחיצה של חיינו, אותו מרוץ עכברים בלתי אפשרי הגורם לנו לעבוד ברוב שעות הערות שלנו ולסבול בשאר השעות הפנויות. לכן, האינטרס שהשיטה תצליח צריך להיות לא רק של אוהדי הפועל אוסישקין או קטמון, אלא של כל אוהד ספורט באשר הוא. האלטרנטיבה חייבת להתקיים.
גילוי נאות: הכותב הוא אחד מבעלי הפועל אוסישקין.