גלאקטיקו

האחרון שייגרר לאופוריה מופרכת הוא פאביו קאפלו. בזמן שרוב שחקני ריאל מדריד נסחפו לאמירות המתקתקות והנדושות בסיום משחק האליפות מול מאיורקה, קאפלו הלך כרגיל עם האמת שלו וניצל את ההזדמנות כדי להטיח אותה בפניהם של אלה שהפריעו לו לעבוד מתחילת העונה, שזה בערך כולם. קאפלו זוכר יותר טוב מכולם כמה קשה היה לשנות את הרגלי העבודה המנוונים בקבוצה החולה שירש, קבוצה שהפכה להיות בת ערובה של תקשורת לוחצת, שחקנים מפונקים, הנהלה חסרת עמוד שדרה ושאר תופעות הלוואי מתקופת הגאלקטיקוס. קאפלו טען בתחילת העונה שייקח לו 4 חודשים להבריא את המערכת, בפועל זה לקח שבעה, תקופה בה הוא כמעט הפך למובטל, לא היסס לריב עם שחקנים עצלנים שרגילים למקום קבוע בהרכב וקהל מדושן וחסר סבלנות. לא מאמן יסודי כקאפלו ישכח את הדרך, גם בערב האליפות שלו. "לא נתתם לי לעבוד מהרגע הראשון שלי בקבוצה", אמר קאפלו לחנפנים, שדרשו את ראשו עד לפני מספר חודשים. "גם עכשיו, אני עדיין לא יודע אם אמשיך בקבוצה. זה לא תלוי בי, אלא בריאל. אם קלדרון לא רוצה אותי, שיגיד לי. מעולם לא הרגשתי שהוא תומך בי. אפשר להגיד שהאליפות הזו הייתה כמעט בגדר נס, אבל לקבוצה הזו יש רוח מיוחדת".

והרוח הזאת, שהביאה אליפות ראשונה לריאל מאז 2003, היא הרוח של קאפלו. האיש שהצליח לעקור את כתם הגלקטיקוס, באופן בלתי אפשרי, מההיסטוריה של ריאל מדריד. האיש שלקח אליפות בכל הקבוצות שאימן, וגם הפעם לא שבר את הסטטיסטיקה. להצלחה, כידוע, אבות רבים, לכישלון, בדרך כלל, מעטים. כולם כעת בסנטיאגו ברנבאו ינסו לתפוס נתח בהצלחה. הקהל, הנשיא רמון קלדרון, שנבחר בתחילת השנה, השחקנים והרשימה ארוכה. אבל האיש שללא ספק שמו רשום על האליפות הזו יותר מכל הוא פאביו קאפלו, שהצליח לשרוד את המשימה שטרפה אינספור מאמנים בשנים האחרונות ושינה את דפוסי המחשבה במועדון. כיצד באמת הוא עשה זאת?

אחת המשימות הראשונות, כאמור, שהרס"ר האיטלקי ניגש אליהן, היא החדרה מחודשת של הרגלי עבודה מקצוענים, לקבוצה שהתנהלה כמו קרקס. איימי לורנס מה'גארדיאן' מספרת כי עד ינואר קאפלו סגר את אימוני הקבוצה בפני התקשורת וכינס את השחקנים אל תוך עולמו, שם הרביץ בהם תורה. באותו הזמן התוודה: "לא כל חדר ההלבשה איתי, אבל מרביתו כן. סגרתי את האימונים בפני התקשורת והציבור, מכיוון שהקבוצה זקוקה למקסימום ריכוז בהכנותיה". הוא קרא לשחקניו "לצאת ולהילחם". בהתחלה התייחסו לגישה שלו כהזויה, בעיקר התקשורת, שבכל מקום בעולם לא אוהבת שינויים. לקאפלו לקח הרבה מאוד זמן עד ששחקניו באמת יצאו לקרב למענו.

כדי שזה יצליח, קאפלו ביצע שני ניתוחים חשובים. תחילה, מהפכה בסגל השבע: דיארה, קנאברו, אמרסון וואן ניסטלרוי בקיץ, וגאגו והיגואין בחורף. לא עוד כוכבים פרטניים, אלא יחידה לוחמת. הניתוח השני והחשוב לא פחות היה בהיקף הישבן של השחקנים, שהבינו בקושי רב וייסורים שמקומו של אף אחד בסגל לא מובטח. השער השני של דיארה אתמול מול מאיורקה לא הגיע ככה סתם. דיארה וסוכנו כבר חיפשו בחורף קבוצה חדשה, הם לא היססו לצאת נגד קאפלו בתקשורת, אבל בסוף הם סרו למרותו הקפדנית של האיטלקי, הבינו את המסר של המאמן, ויצאו עם תואר האליפות. כנ"ל לגבי רוביניו, המצטיין מול מאיורקה, שניהל קרב פומבי מול קאפלו בתקשורת, עד שהוא הבין שהרגלי העבודה אליהם היה רגיל בריאל מדריד הישנה, מתו. אותו דבר לגבי בקהאם ורייס, שהפנימו שכאשר הם מקבלים הזדמנות עליהם לנצל אותה. קאפלו בעט לכל המתלוננים באגו, והם קיבלו רעב מחודש להוכיח את עצמם.

דבר שסימל את העניין בצורה הטובה ביותר הוא אסיפות השחקנים שהיה עושה קאפלו. האיטלקי נהג להודיע כ-48 שעות לפני כל משחק על הסגל, במטרה שהשחקנים ישבו ויחלקו שיחה ידידותית. בתחילת השנה לא יותר משלושה-ארבעה שחקנים התקבצו להם יחדיו סביב השולחן. לקראת סופה 24 המקומות היו תפוסים, כאשר השאר נותרו לעמוד מאחור.

במקביל, קאפלו הראה שהוא לא רק רס"ר שדורש עבודה קשה, אלא גם אבא שנותן גיבוי, והוכיח זאת במספר מהלכים מבריקים. מלבד החדרת המוטיבציה והרוח בשחקניו, קאפלו גם נסך בהם הרבה ביטחון. העברתו של רונאלדו בחלון ההעברות בינואר למילאן הייתה הצהרת כוונות כלפי רוד ואן ניסטלרוי, שהבין שיש לו את מלוא הגיבוי ממאמנו. גם הקפטן ראול, ששמועות על עזיבתו תפסו את כותרות העיתונים אחרי שהפגין יכולת פושרת, התעורר לחיים.

בנוסף על כך, קאפלו לא התגלה כמאמן דוגמטי, אלא כאיש חכם שמבין את הטעויות שלו ומתקן אותן תוך כדי תנועה. מדהים היה לראות כיצד לא התבייש קאפלו למחול על כבודו לגבי דיוויד בקהאם. הכוכב האנגלי יובש כחודשיים על הספסל, עד שהמוטיבטור האיטלקי הגדול החזיר את בקס וקיבל ממנו הרבה מעבר למצופה. קאפלו אמר בשעתו ש"אנשים פיקחים הם אנשים שיכולים לזהות את טעויותיהם שנעשו או נאמרו ולתקן אותן", והוכיח זאת הלכה למעשה במשחק נגד מאיורקה, כאשר החליף דווקא את אותו בקהאם, אחד הסמלים הגדולים למהפך של קאפלו.

רגע המהפך, אליבא דשחקני ריאל, היה הסופר קלאסיקו מול ברסה בקאמפ נואו, ממנו הם יצאו עם ההרגשה שהם לא נופלים מהאלופה הקיימת, שנראית שבעה מדי ובטוחה מדי בעצמה. מסתבר שהיציאה ממעגל ליגת האלופות על-ידי באיירן מינכן רק עזרה, לאחריה יכול היה הרס"ר להכניס את חניכיו למשטר של שני ימי אימון וארבעה ימי הכנה לכל משחק בליגה. בחצי השני מול מאיורקה ראיתם קבוצה לוחמת, מתאבדת על כל כדור, קבוצה משתוקקת מצד אחד וחכמה מצד שני, ערכים שקאפלו הכניס בקבוצה באותו משטר אימונים קפדני שהרוויח בעקבות ההדחה מהצ'מפיונס. הרוח שראיתם מריאל מדריד בשבועות האחרונים הושגה שם, בחורף הקר במתקן האימונים בברנבאו. לא בכדי אמר רוברטו קרלוס, שכבר זכה עם הקבוצה באי אילו תארים (ארבע אליפויות כולל אתמול ושלושה גביעי אלופות) לפני שהוא עובר בעונה הבאה לפנרבחצ'ה, כי האליפות הזאת הכי מתוקה מבחינתו.

ומה עם קאפלו, אתם שואלים? מעמדו של האיטלקי לא ברור. למרות שהביא לריאל אליפות כבר לפני 10 שנים, הניח את היסודות לקבוצה ששנה אח"כ זכתה בליגת האלופות והצליח לנטרל את מחלת הגאלקטיקוס העונה, כנראה שלא הכל טהור עדיין בריאל. הנשיא קלדרון כנראה מעדיף את ברנד שוסטר, אלא שהפעם הקהל, שהתנגד לקאפלו במשך כל העונה, כבר לא שותף לדעה הזאת. אם בסקרים ישנים זכה קאפלו לתמיכה נמוכה של אוהדי ריאל, אותה דעת קהל שקלדרון נדרש לספק, הסקרים החדשים מבשרים: קאפלו ניצח. בואו נראה כמה זה יעזור לו.