הקולג' של דייויד בלאט

בשנים שדייויד בלאט אימן בהפועל גליל עליון התעצבה תדמית "הקולג'" של המועדון. השילוב בין המאמן בעל האוריינטציה האמריקאית לבין צעירים ישראלים כמו גור שלף ואלון שטיין – שניהם נמצאים השנה על ספסל מכבי תל אביב, אחד כמנהל ואחד כשחקן אימונים – הולידה את התחושה שהקבוצה הצפונית מתנהלת בכללים אחרים משאר הליגה. לא מעט מאמנים רתחו על הדימוי הזה: הם הצביעו על כך שלצד הצעירים המקומיים משחקים בגליל מתאזרחים וזרים לרוב ועל מאזן הישגים דל למדי. למעלה מעשר שנים חלפו, והפעם איש כבר לא יכול להתווכח: דייויד בלאט מאמן קבוצת מכללות לכל דבר.

דווקא בעונה שבה הודגש הציביון הישראלי של מכבי, מדובר בקבוצה האמריקאית ביותר בתולדות המועדון. סגנון המשחק שלה נבנה סביב היכולת ההגנתית של אמריקאים אתלטיים. עכשיו, כשריצ'רד הנדריקס נהפך לחלק אינטגרלי מהרוטציה, וכשדייויד בלות'נטל מוכיח שהוא יכול להתרוצץ אחרי גארדים, מכבי יכולה להעמיד חמישיות הגנתיות רצחניות, בראשות פארגו, פרקינס ואידסון, שמסוגלים לשמור על שחקנים בכל העמדות ולחפות על הנחיתות בסנטימטרים על ידי חטיפות ואילוץ היריבה לזריקות קשות.

כמעט אי אפשר למצוא קבוצה באירופה או ב-NBA שלוחצת ביעילות כמו מכבי, כיוון שנקודת המוצא של המאמנים ברמות הגבוהות היא ששחקנים מנוסים לא יתרגשו מכך. לכן, הלחץ נפוץ יותר בכדורסל המכללות, מול רכזים פזיזים וצעירים. אלא שגם קבוצה מוכשרת יחסית כמו לובליאנה נכנסה לתבנית הקבועה של היריבות ביד אליהו – 17 איבודי כדור, שישה מתוכם של רכז ותיק כאילייבסקי, שכבר היה בכל הסרטים. גם האופן שבו דייויד בלאט רודה בחניכיו במהלך המשחק, אפילו בהפרשים גבוהים, מזכיר יותר את ההשתוללויות של מאמני עבר והווה כבובי נייט וג'ים קלהון מאשר את הפאסון של מאמנים בליגות מקצועניות. בלאט לא נרתע מהשכר הגבוה של חלק מחניכיו, ומתייחס אליהם משל היו נערים בני 19 שעבורם המאמן מהווה אלוהים.

השילוב בין רמת הדרישות של בלאט והכושר האישי הטוב של מרבית שחקניו ברגע מכריע, הופך את מכבי הנוכחית לקבוצה אמריקאית שמתעללת בקבוצות אירופאיות ולא אתלטיות כרומא ולובליאנה. גם אם זה לא יסתיים בתואר, בלאט מגלה לכדורסל האירופי השמרני דרך חדשה לשחק את המשחק: מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר וגם – אף שמזרחי ופדרמן לא יאהבו זאת – אמריקאי יותר.