גם אכזבה, גם כישלון

אחרי הטופ 16, כששאלו את פיני גרשון אם הפסד בסדרה מול פרטיזן יהיה כישלון, הוא בחר להגדיר את התוצאה הזאת כ"אכזבה". ואמנם, אי אפשר להגדיר את העונה של מכבי תל אביב ככישלון מוחלט בכל הנוגע לתוצאות: היא שמה לה למטרה להגיע לרבע הגמר, התאוששה מסיבוב ראשון בינוני ומטה בהתעלות בטופ 16, ואז חזרה לסורה בסדרה מול פרטיזן. במרבית העונה, היה קשה להאשים את החבורה הזאת בהיעדר מוטיבציה (ואולי כן בהיעדר אינטליגנציה). גם אתמול, רוב השחקנים השאירו את כל הזיעה שהייתה בגופם על המגרש.

ועדיין, האכזבה גדולה והיא נובעת קודם כל מסגנון המשחק. גם במשחקים הגדולים מול סיינה וריאל מדריד, מכבי לא הציגה שיטה התקפית שמזכירה במשהו את הקבוצות הגדולות של גרשון. היו שם רק פיק אנד רול, קצת יכולת אישית, תלות גדולה ביכולת של אלן אנדרסון וצ'אק איידסון (שלא הופיעו אתמול, כמו לחלקים גדולים של העונה) ובקליעה מבחוץ (שלא נכנסה בבלגרד, בניגוד לערב הקסום במדריד). גם אתמול, ההתאמות המוצלחות של מכבי היו בצד השני של המגרש – הרכב גבוה בפתיחה שעצר את משחק הפנים של פרטיזן, חילופים שתקעו את משחק החסימות של הסרבים, אבל שום רעיון התקפי. במרבית המחצית השנייה מכבי כידררה, זרקה עם יד על הפרצוף וקיוותה לניסים – השלשות שלא באו של בלות'נטאל ואפילו שארפ, שנשלף מהמקפיא. אולי בעונה כולה גרשון רק איכזב, אבל אתמול הוא נכשל.

האכזבה גדולה גם בשל זהות היריבה. לא, אין הכוונה למגבלות של פרטיזן ולכדורסל הדי מכוער שלה. פרטיזן – למרות תקציב נמוך ובעיות כלכליות – היא קבוצת כדורסל אמיתית. עם בסיס סרבי וחיזוק זר, עם סגנון משחק מובחן, עם המשכיות, עם מאמן גדול שהוא האיש החשוב באמת בקבוצה ושמצליח לכפות רצונו, בלי פשרות ובלי תירוצים. בניגוד למקבילו התל אביבי, הוא לא דיבר על כסף, ובזמן שמכבי חיפשה סנטר בכל אירופה הוא לקח את אלכס מאריץ', שקלע 4 נקודות למשחק בליגה הספרדית, ואת סלאבקו וראנש הנפיל, והפך אותם לשחקנים. האכזבה הגדולה ביותר היא שמשהו מאוד בריא קורה בסרביה, ומשהו מאוד חלה בכדורסל הישראלי, נטול השחקנים המקומיים, השליטה האבסולוטית של המאמנים ובעיקר ההמשכיות.