האח ורוח הקודש

ארבע דקות לסיום עלתה מכבי תל אביב ליתרון 76:77 לאחר חדירה של אנדרסון על קו הבסיס. לכאורה, לסל הזה אחראי רק האמריקאי המוכשר, שהשתלט על המשחק ברגע האחרון - אלא שהיה לו שותף מהספסל. בכל פעם שמכבי ביצעה פיק-אנד-רול במרכז, סיינה ניסתה לנטרל אותו במעבר להגנה אזורית, שהקשתה על החדירה לסל מהאמצע - צעד נבון של המאמן סימונה פיאנג'יאני. אלא שהצהובים תקפו את הפינות של האזורית, בהן ניצב שחקן גבוה ואיטי, והשיגו סלים חשובים.

היציבות היחסית של אנדרסון, הכדורסל הטוב בקריירה של בלות'נטאל והדומיננטיות הגוברת של פרקינס בעל אישיות הכדורסל הדו-קוטבית - אלו הסיבות הגלויות לשיפור של מכבי בטופ 16. אלא שעל השלישייה הזאת מאפיל פיני גרשון. לא בטוח שגרשון של הסיבוב הראשון ביורוליג - הכבוי, המתוסכל מהיעדר האינטיליגנציה של שחקניו, הלא מספיק חד - היה מגיב ביעילות רבה כל כך למהלך של האיטלקים. בטוח לגמרי, אם להתבסס על נאום התבוסה שלו אחרי ההפסד למארוסי, שלא האמין כי קבוצתו תבטיח את ההעפלה לרבע הגמר לפני המחזור האחרון. אלא שמהרגע בו הבין כי יצטרך לנצח עם הכלים המוגבלים שעומדים ברשותו, החלה העונה האמיתית שלו ושל מכבי.

כשהשלים עם כך שלא יצטרף לקבוצה שחקן פנים, הוא החליט לשחק עם גבוה אחד בלבד, וכתוצאה מכך הפכה ההתקפה של מכבי מרווחת הרבה יותר. שש הדקות האחרונות, בהן שחקני מכבי חדרו והוציאו כדור ללא הפסקה, היו המימוש המושלם של החזון החדש של גרשון. במקביל, הגנת המאצ'-אפ-זון היעילה כפתה על היריבות קצב זר להן וזריקות לא נוחות ביד אליהו. אתמול היתה זו סיינה, קבוצה שבדרך כלל רצה ומפציצה, ששיחקה בניגוד להרגלה באטיות על חצי מגרש, ולבסוף הרימה ידיים.

מעל לגרשון ולשחקנים מרחף גורם מיסטי, שתרומתו להישג חשובה לא פחות: רוח המועדון. אתמול הוזזה שעת המשחק עקב שידור האח הגדול, מהלך שמעיד על המשבר התדמיתי של מכבי, אבל מסתבר שבאירופה למותג החבוט הזה עדיין יש עוצמה. סיינה, קבוצה שמייצגת עיר קטנה באיטליה ועלתה על מפת הכדורסל האירופי רק בעשור האחרון, ספגה 43 נקודות ברבע האחרון. לנתון הזה אין הסבר הגיוני, פרט להיכל מכושף ועשרות שנות מסורת.