בלי תירוצים

משהו מוזר קורה לפיני גרשון מאז חזר למכבי תל אביב: הוא נופל דווקא בשתי הנקודות שנחשבו לחזקות ביותר שלו. הוא אמנם שינה באופן משמעותי את השיטה של הקבוצה, שהפכה תחת שרביטו למאומנת ומסודרת יותר, אבל פרט לכוחו כאסטרטג נודע פיני גם כמנהל משחק מצוין וכאדם שמשרה על שחקניו ביטחון שגובל ביוהרה. סיבות שגרמו לכך שמעולם לא הפסיד תואר בישראל כמאמן מכבי. עד אתמול.

בניגוד למשחק בלה מאן, בו ביצעה מכבי את תוכנית המשחק בלי הפרעה, הפעם כמעט הכל השתבש: נהריה עצרה את הפיק אנד רול הצהוב בעזרת שמירה כפולה על בראון וארויו, בשילוב עם רוטציה מצוינת, ומכבי לא השיגה סלים קלים. יעקב ג'ינו, עוזרו של גרשון בעבר, גם לא התרגש מהמץ' אפ זון, ונהריה שיחקה מולו פשוט כמו מול אישית, כשיוגב אוחיון חודר ללא הפרעה. במפגש בין שתי קבוצות שאוהבות לרוץ, דווקא הנחותה שביניהן פתחה מבערים, ועצרה לחלוטין את המתפרצת של מכבי באמצעות שליטה מוחלטת בריבאונד ההתקפה. כמו מול מלאגה ובני השרון, גרשון לא הצליח להגיב לאורך כל הערב: ההתקפה היתה תקועה, ההרכבים היו תמוהים (דקות ספסל ארוכות מדי לכספי, לא מספיק דקות ספסל לארויו) ובהגנה הוא לא השכיל להוציא את הכדור מידיו של אוחיון הנהדר.

אלא שהטעות הגדולה ביותר של גרשון היתה בתחום המנטלי. המתקפה המכוערת והמופרכת שלו על שיטת הגביע, שידרה פחד ממשחק חוץ מול קבוצת ליגה בינונית, שהפסידה העונה בביתה בלי סוף. כפועל יוצא, נראו שחקניו במחצית השנייה מפוחדים ופסיביים במשחק מכריע, באופן שכל כך לא מאפיין קבוצה שלו. גרשון לא יוכל להיתלות במיקום המשחק או בכך שירש סגל קיים באמצע העונה: מכבי צריכה לנצח את נהריה בכל מגרש, על אף מגבלותיה.

המגבלות הללו יהפכו את הזכייה באליפות השנה למשימה המאתגרת ביותר בקריירה של גרשון. ארויו ממשיך לזגזג בין הברקות לטעויות איומות, הזרים לא מספיק דומיננטיים ורכישת אלטון בראון מסתמנת כפיאסקו. בנוסף, ייאלץ גרשון להתמודד גם עם יריבות שלא חוששות ממכבי, עם שופטים שלא מכבדים אותה כבעבר ובעיקר עם כך שהמועדון ההישגי ביותר בעולם מפתח, בהתמדה ראויה לציון, מסורת של לוזרים.