הגיע זמן הסכין

ממשחק למשחק תחת הנהגתו החדשה של צביקה שרף מתבהר הנזק שגרם עודד קטש לשחקניו. דווקא תחת מאמן חדש, שנחשב קשוח (תדמית ששרף נהנה לטפח לעצמו ולא תמיד תואמת את המציאות), שחקני מכבי נראים כמי שיצאו מחושך לאור.

הם רצים מהר יותר, קופצים גבוה יותר, שמחים לעלות לפרקט ונראים חופשיים ומלאי ביטחון. דקות המשחק מתחלקות בין פחות אנשים, החמישיות השונות רצות זמן רב ביחד וחבריהן זוכים להזדמנות להתרגל זה לזה. שחקנים מקבלים הזדמנות לטעות. אלכס גארסייה, למשל, זרק עשר פעמים ללא הצלחה, בדרך כלל בצורה מוזרה וחסרת אחריות, אבל בניגוד לציפיות שרף לא העיף אותו מהמגרש בנביחות. אצל קטש הוא מוחלף אחרי ההחטאה השנייה.

אחרי פחות משבוע וחצי בתפקיד, מכבי כבר נראית כמו קבוצה של שרף: 40 דקות של הגנה אישית, בלי טקטיקות מסובכות; תרגילי התקפה לא רבים; כישרונות התקפיים כמו בלות'נטאל ופייזר מקבלים מרחב פעולה ורישיון לזרוק. לא מתוחכם, אבל יעיל, במיוחד מול קבוצות מבולבלות כמו אפס פילזן ומלאגה. לצד הכוכבים, שרף מקדם את שחקני האנרגיה והפועלים השחורים. את מקומם של ווילי סימס, מוטי דניאל ודריק שארפ של הקדנציות הקודמות במכבי, תופסים גארסייה ועמרי כספי, שיכול להפוך (עם קצת יותר אמון מהקווים) לשחקן מפתח. וכמו בעבר, שרף לא חושש לחתוך בבשר החי: האיש שזרק ממכבי את ברקוביץ' וג'מצ'י הפך את אותו שארפ לשחקן ספסל זניח ומחק במחי שיחה עם עיתונאי את עתידו של ליאור אליהו בנוקיה.

אחרי שנכנס לתפקידו בצורה מעוררת כבוד, עומד שרף בפני ההחלטה הגורלית הראשונה שלו. דקות המשחק הארוכות והלא מוצלחות של גארסייה כקלע ורכז חשפו עד כמה מאמנו לא סומך על רכזיו, ביינום וקאמינגס, ולא בשל הסתבכויותיהם עם החוק.

בניגוד לביינום, שעל אף מגבלותיו יכול להתפוצץ התקפית מפעם לפעם, קאמינגס עוד לא סיים משחק טוב אחד מאז נחת בתל אביב. אם מכבי מעוניינת לשמור על סיכוי להגיע לפיינל פור, ספק אם הרכש מפרטיזן הוא האיש המתאים למשימה. השאלה היא אם שרף ירצה לסכן את הכימיה הקבוצתית שנולדה פתאום, בקבוצה שעד לפני שבוע וחצי נראתה מפוררת ומדוכדכת.