למה חובה שנזכה באליפות?

אחד מאוהדי מכבי תל אביב שאני מכיר אמר לי השבוע שהגיע הזמן שנלמד מהפועל תל-אביב. אין מה לעשות, הרעים, אבל הפועל נותנים דוגמה לאיך אנחנו צריכים להתנהל וכיצד אפשר להוציא את המקסימום על ידי ניהול שפוי ונכון: מאמן נכון, סגל נכון, יו"ר נכון – בקטן, אבל בגדול.

זה מאוד קל לחשוב כך, אבל הכל חוץ מנכון. סוד ההצלחה של הפועל תל אביב הוא אך ורק אלי גוטמן. במשך שנים הפועל תל אביב חיפשה מאמן שיבוא ויסתיר את הפגמים הרבים שלה – שום, לוין, לוזון – אבל זה שהיא סופסוף מצאה אחד כזה לא מצביע על התנהלות נכונה פתאום של מועדון. רק על התנהלות נכונה של מאמן.

אליפות של הפועל תל אביב תיתן פרס לכל המועדונים האלה שחושבים שעל ידי שינוי פרסונאלי קטן ומוצלח בצמרת הקבוצה, הם יוכלו להישאר מוני הראל ואלי טביב. אליפות של מכבי חיפה, לעומת זאת, היא אליפות של מועדון. היא תכריח את הענף להבין מחדש שאין שום אלטרנטיבה להצלחה ארוכת טווח, מעבר לזו שמציע יעקב שחר. אלטרנטיבה שתוכל להיות חלק ממנה רק על ידי התמקצעות אמיתית, מהפכה רצינית, ולא פנייה לעוד בעל ממון מכפר סבא שיישא בעול הכלכלי.

מכבי חיפה זה מועדון הכדורגל היחיד בישראל. הדבר הכי דומה לאירופה, היבשת שצמודה לאסיה – היבשת שלנו. מועדון שחושב, פועל, מתנהל אחרת, המועדון היחיד אולי שבחר במודע לא להיגרר לבועת גאידמק. בתחילת שנות ה-2000, כשהירוקים שלטו בענף, אנשים בחרו להתעלם מבשורת ממכבי חיפה, והדרך הארוכה והקשה שהיא מציעה, ובחרו להדגיש את היתרון הכלכלי שהיה ליעקב שחר על פני שאר הקבוצות. אולי אחרי האליפות הזו, בדיוק כשגאידמק ברח מהארץ ושאר הליגה העמידה תקציבים זהים למכבי חיפה – ליגת העל תבין שאין דרכי קיצור ואין מסלול מהיר כדי להיות מכבי חיפה.

זה יהיה שקר לומר שלא היינו רוצים את יעקב שחר בתור יושב ראש (בוודאי כשלמעלה מרחף אלי טביב). השקט, ההגיון, היעדר ההתלהמות, האלגנטיות, העקביות, ההישגים; האיש יודע את העבודה והצליח להעמיד שלוש קבוצות גדולות במהלך פטרונותו על מכבי חיפה. אם יזכה בדאבל השנה, זו תהיה הקבוצה הגדולה הרביעית מאז הפך לאיש החזק בקריית אליעזר. זהו לא רק הישג נדיר עבור בעלים של קבוצה - משמעותי ומשפיע מכל בעל בית בתולדות הכדורגל הישראלי - יש כאן אפילו אלמנט של סכנה לענף. בניגוד לבריונות של מכבי תל אביב בכדורסל, שנתפסת כ"התנהלות נכונה בליגה קלוקלת", הניהול של יעקב שחר הוא באמת ראוי ואפקטיבי מבלי להיות דורסני. זוהי באמת לא אשמתו שהקולגות שלו הם חדלי אישים-מגלומנים ולא מקצועיים.

אבל אלו הן רק הנסיבות המקלות. בפועל, התוצאה היא שליגת העל הישראלית עוברת לשלטון יחיד ירוק. אילולא השנים של גאידמק בבית"ר, ספק אם היתה איזושהי הפוגה. לא רחוק היום שבו נגיע למצבה של הליגה הצרפתית, שרק השנה משתחררת מהלפיתה של ליון אחרי שבע אליפויות רצופות. לכן, הליגה הישראלית חייבת לעצמה השנה את הפועל תל אביב אלופה, כדי שתמשיך להתקיים כמסגרת תחרותית. כדי שהפועל תמשיך להתקיים בה כמי שמאיימת על התואר מדי עונה, כמו גם שאר הקבוצות שאינן מכבי חיפה. אין לנו (ולכם) בעלים עם אורך רוח ויכולת לבנות ולחזק קבוצה כמו שיש לחיפה, שאם לא תזכה השנה תישאר מועמדת מובילה גם בעונה הבאה; אם כן תזכה, חמש השנים הבאות סגורות. זהו לא רק אינטרס של הפועל, אלא גם של מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים, מכבי נתניה ובני יהודה. זה הזמן שלנו. יש לנו את המומנטום. וכל שאר הקבוצות צריכות את האליפות שלנו כדי לשמור על הסיכוי שלהן. אחרת, הענק הירוק עוד יבלע את כולנו.