קחו דוגמה

בימים אלו מצויה מכבי תל אביב עמוק בשלב הסקת המסקנות מהעונה הכושלת שהתרגשה עליה. הליגה עדיין חיה ובועטת, אולם המחשבות של ראשי המועדון נודדות כבר מזמן אל עבר העונה הבאה. מגעים עם שחקנים מסוימים צוברים תאוצה, ובחדרי חדרים עמל פיני גרשון על המשימה לשמה הושקע כל כך הרבה כסף בהבאתו.

מהם הלקחים העיקריים אותם צריכים אנשי מכבי לקחת עימם כצידה לדרך, לקראת הבנייה המחודשת? ישנם הרבה. אם יציצו לרגע מעבר לים, וישאלו את עצמם מה הביא קבוצות אחרות לשלב רבע גמר היורוליג – אליו לא הצליחו העונה להעפיל – כבר בכך יעשו צעד גדול בדרך לתיקון הגדול. הנה ארבעה סיפורים שונים, הלקוחים מארבע קבוצות שהעפילו לרבע הגמר, המקפלים בתוכם ארבעה לקחים חשובים.

גם העונה הצליחה פרטיזן בלגרד לרשום הישג פנטסטי ולהעפיל לשלב רבע גמר היורוליג. בהגרלת שלב הבתים של העונה הבאה במפעל, תדורג הסרבית הצנועה מעל מועדון פאר כמו מכבי תל אביב. בעונה שעברה, כשהדיחה בשלב הטופ-16 את אלופת אירופה פנאתינייקוס, זו הייתה סנסציה. העונה הדיחה בשלב הזה את אוניקאחה מלאגה. אלא שהפעם, לא הרבה גבות הורמו. ולמעשה, אולי זה בדיוק הישגה הגדול באמת; חרף משאביה הדלים, איש לא התפלא כאשר פרטיזן שוב נכללה בין שמונה הגדולות של היורוליג. ועל ההישג הנהדר הזה חתומה, בראש ובראשונה, מחלקת הנוער שלה.

קבוצות אירופאיות מעטות יכולות להתגאות במחלקת נוער מפותחת כפי שמחזיקה פרטיזן בלגרד. כמות שחקני-העל שצמחה בבית החרושת השחור-לבן כמעט בלתי נתפשת: מדראזן דליפאגיץ', דרך פרדראג דנילוביץ', ז'ליקו רבראצה וסאשה דג'ורג'ביץ, עבור בננאד קרסטיץ' ועד לעילויי הדור הנוכחי, הכולל את אורוס טריפקוביץ' ונוביצה ווליצ'קוביץ'. שחקנים עצומים אחרים עברו ושויפו במדיה: זארקו פספאלי, ולאדי דיבאץ וגם ז'ליקו אובראדוביץ'.

תקציבה הכולל של פרטיזן מוערך בכ-2 מיליון יורו. למעלה מרבע מתוכו – כ-550,000 יורו, ליתר דיוק – מושקעים במחלקת הנוער. לשם השוואה, תקציבה הכולל של מכבי ת"א עלה השנה על 25 מיליון דולר, אולם במחלקת הנוער הושקעו מאות אלפי שקלים בלבד (כ-1-2% מהתקציב הכולל). בכסף הזה מתחזקת פרטיזן חמישה בתי ספר לכדורסל, בהם מתפתחים למעלה מ-200 נערים. פזה סאריץ', המסקר את פרטיזן עבור היומון "ספורטסקי ז'ורנל", מעריך כי לפחות 60-70 אחוזים מכלל אותם הנערים הופכים בבגרותם לשחקנים מקצוענים. "אם מחלקת הנוער של פרטיזן לוקחת אותך", אומר סאריץ', "יש לך בטוחות שתהפוך לשחקן".

סאריץ' מוסיף כי "ישנו הבדל אסטרטגי בין מכבי, ולצורך העניין בין רוב הקבוצות באירופה, לבין פרטיזן. משנות ה-80' ועד היום, האסטרטגיה של פרטיזן נותרה זהה – לגדל או לרכוש שחקנים צעירים, לזרוק אותם לאש וככה להפוך אותם לכדורסלנים". כששואלים את המאמן דושקו וויושביץ' כיצד כמעט בכל עונה מצליחה פרטיזן לבנות מחדש קבוצה מנצחת – הרי בכל קיץ נפרדת פרטיזן מטובי שחקניה, שנמכרים לקבוצות העשירות ביבשת – הוא נוהג לומר שבמועדון גדלים שחקנים עם אופי מיוחד. "הם שחקנים שעובדים קשה מגיל צעיר ושמבינים שכדי להצליח הם צריכים לראות את טובת הקבוצה", מסביר סאריץ'. "פרטיזן מגדלת שחקנים בלי הרבה אגו. וכשכולם רואים לנגד עיניהם את טובת הקבוצה, פרטיזן גם הופכת לגדולה מסך חלקיה, וגם כל החלקים בפאזל גדלים ומתפתחים".

בשבת האחרונה כינס פרדיננדו מינוצ'י, נשיא מונטפסקי סיינה, את כלי התקשורת המקומיים, כדי לסכם בפניהם את העונה האירופאית של קבוצתו. יומיים קודם לכן הודחה סיינה ברבע גמר היורוליג, לאחר שספגה שני הפסדים ביתיים מידי פנאתינייקוס וסיימה את הסדרה במאזן 3:1. אף שלא הצליחה להעפיל לפיינל פור ולשחזר את ההישג מהעונה שעברה (הודחה בידי מכבי תל אביב בחצי הגמר), נשמע מינוצ'י שבע רצון. עיקר גאוותו, הדגיש, היא על שורת השחקנים הארוכה שצורפו לקבוצה כפרוספקטים מבטיחים, ושעלו לגדולות במדיה.

טרל מקינטייר, רכז הקבוצה המצוין, נחשב למייצג המובהק של חזונה. "הוא הפוינט גארד הכי טוב באירופה, ואפילו ז'ליקו אובראדוביץ' אישר את זה", התגאה הפרזידנט באוזני העיתונאים. "טרל הוא שחקן שלנו, הום-מייד, שנבחר על-ידינו לפני כמה שנים. אנשים שוכחים שמלבד הנרי דומרקאנט, שאכזב בתקופה האחרונה, כל יתר השחקנים שלנו אותרו בשלב מוקדם בידי אנשי הצוות המקצועי והתפתחו כאן, תודות לעבודה של המאמנים".

מקינטייר, בוגר מכללת קלמזון, ישלים בחודש מאי את עונתו התשיעית באירופה. הוא הספיק לשחק בקבוצות ננסיות בצרפת, בגרמניה ובאיטליה, ובין לבין רשם גיחה קצרה לליגת הפיתוח האמריקאית. בקיץ 2006 נאסף בידי אנשי סיינה, לאחר עונות מצוינות בקאפו ד'אורלנדו וברג'יו אמיליה המקומיות. את הפריצה הגדולה לתודעה של חובבי הכדורסל האירופאי עשה מקינטייר במועדון. כמוהו יתר שחקניה המרכזיים של סיינה: בנג'מין אזה (הצטרף לקבוצה בקיץ 2004 מרג'יו קלאבריה), רומיין סאטו (צורף מג'סי מליגת המשנה), שון סטונרוק ורימאס קאוקינאס (קאנטו) וקשישטוף לברינוביץ' (קאזאן).

מחלקת הנוער של סיינה איננה נחשבת לאחת המשובחות ביבשת; לוקה לכטאלר בן ה-22 הוא הנציג היחיד של מחלקת הנוער בקבוצה הבוגרת. מחלקת הסקאוטינג הענפה של סיינה והעין המצוינת של המאמן סימונה פיאניג'אני הם האחראים הבלעדיים לשורת ההחתמות, ששדרגה את סיינה הקטנה לרמה של מעצמה אירופאית. "תכנון ומחשבה הם הבסיס לפילוסופיה שלנו", חזר והדגיש באותה הזדמנות הנשיא מינוצ'י. וכך, עם תקציב המוערך בכ-18 מיליון דולר, אך בעזרת בנייה מחושבת ונבונה, שוב השאירה סיינה הרחק מאחור קבוצות עשירות הרבה יותר.

בעונה שעברה, כידוע, הודחה פנאתינייקוס – אלופת היורוליג המכהנת – עוד לפני שלב רבע הגמר. עבור קבוצה המתוקצבת בעשרות מיליוני יורו, ושמחזיקה בסוללה ארוכה של סופרסטארים ומתהדרת במאמן המעוטר בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי, מדובר היה בעילה להקמת וועדת חקירה.

בפועל, כמעט ולא קרה דבר. לאחר ההדחה הכואבת שייטה פאו אל עבר אליפות מקומית נוספת (על חשבונה של אולימפיאקוס, כמובן), ובקיץ נפרדה מארבעה שחקנים בלבד – רובם ככולם היוו חלק מן המערך המסייע. מעמדו של ז'ליקו אובראדוביץ' נותר הדבר היציב ביותר בבית המשוגעים של הספורט היווני. העונה פאו קוצרת את הפירות, עם העפלה לפיינל פור שישי בעשור האחרון.

"ז'ליקו לא צריך יותר להוכיח את עצמו", אומר מאנוס פפאדופולוס, ג'נרל מנג'ר פנאתינייקוס. הדברים הללו מגיעים מפיו של הגורם המקצועי הבכיר ביותר באחד ממועדוני הספורט התחרותיים בעולם; תחרותי לא פחות ממכבי תל אביב. בסוף העונה ישלים אובראדוביץ' עשור בפאו, ו"אני מאושר שהשלמנו עשור עם מאמן אחד", מוסיף פפאדופולוס. "אני חושב שגם אם אתה נקלע לעונה אחת רעה, ובספורט זה הרי יכול לקרות, אתה צריך להמשיך עם המאמן שלך. הוא החתיכה הכי חשובה בפאזל. אני מאוד מרוצה משיתוף הפעולה שלנו עם ז'ליקו. בספורט המקצועי אני כמעט ולא מכיר קבוצות שמחזיקות מעמד עם אותו מאמן במשך כל כך הרבה שנים. אולי רק ארסנל עם ונגר ויונייטד עם פרגוסון. בכדורסל האירופאי זה בוודאי לא קיים".

אמריקאי אחד בלבד – אנדרה בארט שמו – נכלל בסגל הנוכחי של ברצלונה. ישנו גם איטלקי אחד, צ'כי, סלובני, דני-אוסטרלי, סנגלי, בוסני, טורקי, פורטו-ריקני וחמישה ספרדים.

אמריקאי אחד, שזוכה ביורוליג ל-12:30 דקות משחק בממוצע, ותורם 3.6 נקודות. ובארסה מסתדרת היטב גם ללא נציגים מארץ הכוכבים והפסים: ביום חמישי תארח בפלאו בלאוגראנה את טאו ויטוריה (שמחזיקה גם היא בשני אמריקאים בלבד), וניצחון יעניק לה את הכרטיס לפיינל פור בברלין.

וכקבוצה הבנויה על טהרת האירופאים, מנתצת ברצלונה סטיגמות רבות שנקשרו בשמו של השחקן הלבן – היא רצה (קולעת 81 נקודות בממוצע במשחקי היורוליג, שנייה בשקלול העונתי רק לטאו ויטוריה), קופצת גבוה (קולטת 34 ריבאונדים בממוצע, חולקת את המקום השני בקטגוריה עם מספר קבוצות נוספות, רחוקה רק ריבאונד בודד מנאנסי ופרוקום שבמקום הראשון), מפרגנת (15 אסיסטים, שנייה לאולימפיאקוס) ושורטת (8 חטיפות, מקום שלישי). פיני גרשון נוהג לבחון את קבוצותיו על פי מדד האיכות, וגם בו מדורגת בארסה שנייה במפעל, עם 96 נקודות מדד בממוצע, רק שתי נקודות מאחורי צסק"א.

אריק שיבק, מאמן אמסטרדם ההולנדית, כלל לא מופתע מכך; עתיד הכדורסל האירופאי, הוא אומר, נמצא בידיהם של ילידי היבשת, ולא של שחקני החיזוק מארה"ב. "אם אנחנו בוחנים לעומק את האיכויות של השחקנים האירופאים המובילים – לדוגמא הליטאים, הסרבים, הספרדים, האיטלקים והיוונים, אני חושב שמבחינת יכולת פיזית ואתלטיות הם לא נופלים מהאמריקאים", אומר שיבק, "ובכל מה שקשור לרמת הבנת המשחק, האירופאים עולים בהרבה על האמריקאים. כשההבדל המקצועי בין האמריקאים לאירופאים הוא לא גדול, זו החלטה פשוטה וברורה להעדיף אירופאים. לכן היום אתה רואה קבוצות בטופ של אירופה, כמו ברצלונה, שבנויות כמעט ללא אמריקאים".

בכתבה הבאה: הרחבה על הנסיקה במניותיו של השחקן האירופאי לעומת השימוש ההולך וגובר של מכבי תל אביב ברכש אמריקאי.

ohadgreenwald@walla.co.il