זה לא הוא, זה אנחנו

והרי המבזק: הכלכלה העולמית מתפוררת, המערכת הפיננסית קורסת, האידיאולוגיה הקפיטליסטית פושטת את הרגל, עשרות מיליונים ברחבי העולם מאבדים את מקור פרנסתם ומאות מיליונים נאלצים להדק חגורות. אבל יש ג'וב אחד שמאפשר שגשוג ופריחה עד בלי די: לשמש על תקן שחקן שניו יורק ניקס מעדיפים שלא יהיה חלק מהקבוצה.

"יש לי קצת זמן פנוי בימים אלה", כתב הגארד המושעה סטפון מרבורי בבלוג בניו יורק פוסט, ואגב כך שלח חצים לעבר כל מי שתולש את שערותיו כשהוא שומע על שגרת חייו של ספורטאי על לשעבר שכיום משלמים לו משכורת של 20.8 מיליון דולר כדי לשבת בבית. "לכן החלטתי לשתף אתכם במחשבות שלי בנוגע למה שעובר עליי בזמן האחרון".

בהמשך התגונן סטארברי בנוגע להאשמה כי הוא מהווה הסחת דעת לקבוצה ("עבדתי כל הקיץ במטרה לשחק", "לא הוצאתי הגה בזמן שישבתי על הספסל כל החודש הראשון"), נותן את גירסתו לאירוע הכפול בו טענו הניקס כי סירב להתלבש ("הגופיה שלי לא נתלתה בלוקר שלי, אז אי אפשר להגיד שסירבתי", "הניקס לא התנהגו בסדר בסיפור הזה"), ומנסה להסביר את מניעיו להתעקש שלא לתת להם לקנות את שארית חוזהו במחיר מוזל ("כיבדתי את החלטתם העסקית ללכת בכיוון אחר, אז שיכבדו את העמדה העסקית שלי, שיש לי חוזה ושהם מחויבים לשלם לי... זה לא קשור לכסף, אבל זה קשור לכסף. מבינים אותי?").

לפני חמש שנים בדיוק החליטו הניקס לצרף אותו לשורותיהם, יחד עם חוזהו העצום, שכיום הגיע לעונתו האחרונה. הרצון של הניקס להיפטר מעולו של זה תועד כבר בהרחבה, כשבשורה התחתונה הוא אינו מוכן לוותר על שלושה מיליון דולר שמגיעים לו כדת וכדין.

אז למה אנחנו לא מבינים אותו? כשם שתאגיד NBA יכול להושיב שחקן על הספסל, לנצל פרצות בחוזהו, לא לממש אופציות, ולהעבירו מעיר לעיר בהתרעה של דקה, כך יש לשחקני ה-NBA את הכוח שלהם - החוזה שלהם חקוק בסלע, ויהי מה. ומכיוון שמי שמשלם את המשכורת של סטף הם בני משפחת דולן, הבעלים של הניקס ומולטי מיליארדרים בזכות עצמם, מדוע שתפרנים שכמונו יכעסו שהכסף מטפטף מטה ממיליארדים למיליונרים מסכנים? ואם מדובר היה בבנקאי או באיש הייטק שמעסיקיו האמידים משלמים לו משכורות עם כל כך הרבה אפסים רק כדי לשבת בבית, האם גם אז היינו מתקוממים בתחושת קבס שכזו?

בואו נדמיין לרגע שאתם מגיעים למקום עבודה חדש ומבטיח בעבור משכורת גבוהה במיוחד. ונגיד שבהתחלה הכל הולך חלק, עד שאתם מסתכסכים עם הבוס שלכם (ועם זה שמגיע אחריו ועם זה שמגיע אחריו) כי אתם מרגישים לא מוערכים, שלא מנצלים היטב את כישוריכם ושתוקעים אתכם בתפקידים בהם אתם סובלים ולא מצליחים להתלבט. ונגיד שבסופו של דבר המנכ"ל ניגש אליכם ואומר שהוא רוצה שתלכו קיבינימט, אבל שהוא לא מוכן לשלם לכם את מלוא הפיצויים שמגיעים לכם על פי חוק וחוזה. ובתמורה לכך שתלכו קיבינימט, אתם מתבקשים לוותר על חלק מכספכם. אה, והאופציה השנייה שעומדת בפניכם היא לא לבוא לעבוד כלל, ועם זאת לראות את חשבון הבנק שלכם תופח בכל חודש. במקרה כזה, מה הייתם עושים?

מכיוון שאין סיבה להאמין שמישהו מאיתנו היה מוותר על הכסף רק כדי לרצות את התאגיד, נשאלת השאלה מדוע לעזאזל הפך סטפון מרבורי לאחת הדמויות השנואות בעולם הספורט האמריקאי? מה גורם לציבור גדול כל כך לחוש רגשות עזים כל כך בנושא?

בואו נודה על האמת - אנחנו ממורמרים. כי אנחנו מקנאים ביצורים הנשגבים והעילאיים שזכו להגשים את החלום של כולנו, וכי בזמן שהם משחקים בתחביב האהוב עלינו הם מתעשרים ברמות מוגזמות. אי אפשר להגיד שזה הוגן, לאור העובדה שאנחנו מקלפים את עצמנו בבוקר מהמיטה ונוסעים חצי ישנים לעבוד בעבודה משרדית משעממת. אז אחרי שזכה להרוג שתי ציפורים במכה, הנה בא החוצפן הקטן הזה וזורק לפח את את המתנה שקיבל מהאל הטוב. אז נכון שהוא משחק כדורסל מאז שהיה ילד, מתאמן ימים כלילות, עובד בחדר כושר, שומר על אינטנסיביות ועל ריכוז מקסימלי וקורא כל בוקר בעיתון כמה שהוא חרא של בנאדם, וכו', אבל למה להתקטנן. בעינינו החיים שלו דבש.

ניטרול המרמור יגלה לנו שמדובר בראייה מעוותת לחלוטין של המציאות, ראייה שאין בינה לבין מרבורי וה-NBA דבר, והיא קשורה כל כולה לתסכולים שלנו. אם נהיה כנים נודה שהמהות של אוהדי ספורט היא להיות מתוסכלים. כי אנחנו לא יכולים לרוץ מהר/לקפוץ גבוה/לבעוט חזק/לזרוק רחוק/לדפוק צ'אקות משלוש, וגם כי אנחנו צופים פסיבים של ההצגה, בזמן שהם עושים את הדבר האמיתי. אנחנו מנחמים את עצמנו באמונות תפלות כדי לחשוב שאנחנו איכשהו כן משפיעים על משהו, ומקללים את ספורטאי העל שלוקחים את חייהם שלהם כמובן מאליו ולא כפארק שעשועים.

וזו הבעיה שלנו ולא שלהם. כמו שלא כל מתכנת מאוהב בעבודתו, כך ישנם כדורסלנים שלא חושבים שזה המקצוע הכי מגניב בעולם, שאין להם חשק שוב פעם לשמוע גערות מהמאמן או צרחות מהאוהדים, שנמאס להם לזרוק כדור לתוך טבעת או לשבת שוב ושוב על הספסל. ואם מישהו כזה יכול להמשיך ולקבל את המשכורת המנופחת שלו ולחסוך מעצמו את כל הצדדים הרעים של עולם הכדורסל, האם אפשר להאשים אותם?