למי קראת עבד?

נשיא פיפ"א, ספ בלאטר, משתדל להלך בין הטיפות, בלי לגרום לסערות מיותרות. החליפות המעונבות, הסיגרים, מכוניות היוקרה וכל שאר התפנוקים שמביאים אותך לפסגת האולימפוס של הכדורגל העולמי, בדרך כלל נלווים למחסום פה משוכלל המונע ממך להגיד, להציע או לקדם כל דבר שעלול לגרום למחלוקת. אלא שהחודש, אאוט אוף דה בלו, יצר בלאטר סערה גדולה שהטריגר שלה הוא דווקא כריסטיאנו רונאלדו, ההוא שנמצא על הדשא ולא בצד של בלאטר, במרכז העסקנות.

"אנחנו צריכים להגן על השחקן", פתח נשיא פיפ"א את נאום המרטין לותר קינג שלו. "אם שחקן רוצה לעבור למקום אחר, אנחנו צריכים לעזור לו. אם הוא נשאר במקום שלא נוח לו לשחק בו, גם השחקן מפסיד וגם המועדון מפסיד. אם רונאלדו רוצה לעזוב, תנו לו לעזוב", התייחס בלאטר לרצונו של הפורטוגלי לעזוב את מנצ'סטר יונייטד ולעבור לריאל מדריד. מה שעושה נשיא פיפ"א הוא בעצם לבקש מיונייטד לשחרר שחקן תחת חוזה. אם בלאטר היה מסיים כאן את המשפט, היינו יוצאים בטרוניה קלה ותו לא על כך שהנשיא מתערב בצורה בוטה כל כך במשא ומתן בין שתיים מהקבוצות המפוארות של הכדורגל העולמי, אבל בלאטר לא עצר. "אני חושב שבכדורגל העולמי יש יותר מידי עבדות מודרנית". אמר את המילה האסורה ויצר כדור שלג מתגלגל.

עיתונים אנגליים מרחו את תמונתו של הכוכב על שער מדורי הספורט שלהם בעודו הוא משתזף בבריכה, מבריק משמן וצמוד לבחורה מדהימה תורנית ולצידו הכיתוב "עבד?" בענק. טורי דעה ברחבי העולם יצאו כנגד נשיא פיפ"א וטענו שהוא צריך לחזור בו מדבריו. "עבדות היא מילה קשה. מי שחותם על חוזה חייב לכבד אותו", אמר פאביו קנאברו, בלמה של ריאל מדריד. גם הארי רדנאפ, המנג'ר האנגלי המפורסם, התעצבן. "אלה שטויות. עם הדרך שבה מתייחסים לשחקני כדורגל, הטיולים שהם עושים, הכסף שהם מרוויחים, הם לא מבינים שהם חיים בעולם אחר לגמרי. יש להם חיים נפלאים. עבד, נו באמת...". אפילו, פלה, גדול שחקני הכדורגל אי פעם, לא יכול היה להישאר אדיש לביטוי ויצא כנגד האמירה של בלאטר. "אתה עבד רק אם אתה עובד בלי חוזה ולא משלמים לך. בכל עבודה שיש לך בה חוזה, אתה צריך לסיים את החוזה בשביל להשתחרר. כשרונאלדו יסיים את החוזה שלו באנגליה הוא יוכל להיות חופשי לעבור להיכן שירצה". במנצ'סטר יונייטד הוציאו תגובה לאקונית לתקשורת ובה נאמר: "כל השחקנים שלנו חתמו על חוזה אחרי משא ומתן פתוח וחופשי".

קל מאוד לגחך כשנשיא פיפ"א משתמש במונחי עבדות בשביל לתאר את מצבו של אחד מעשירי הכדורגלנים בעולם, אולם האם אנחנו יכולים לזלזל בטענה ששחקני הכדורגל ברחבי העולם וגם בארץ נתקלים לעתים נתקלים בצורות העסקה פוגעניות, בקבוצות שלא מוכנות לשחרר אותם, בקבוצות שדורשות משחקנים מצד אחד לא להמשיך ולהתאמן עם הסגל ומצד שני לא מוכנות לשחרר אותם לאף קבוצה אחרת?

נתונים שהעבירה ממשלת צרפת מספרים על כך ש-7,000 צעירים אפריקאים משוטטים ברחובות המדינה לאחר שניסו להתקבל ללא הצלחה לקבוצות הפאר הצרפתיות. 70 אחוז מהם מתחת לגיל 18, 98 אחוז מתוכם הם מהגרים בלתי חוקיים. השיטה מוכרת לעייפה, אקדמיות לא חוקיות לכדורגל צצות כפטריות אחרי הגשם במדינות אפריקה, צעירים מגיעים מכל רחבי היבשת לאותן אקדמיות והבטחות שווא לחוזי עתק בקבוצות הפאר העולמיות גורמות להם לבזבז את כל מעט הכסף שעוד היה להם, תמורת הסיכוי הקלוש להשתלב אחר כך באורגיית הכספים שקיימת בכדורגל העולמי. כמובן שרובם המוחלט כלל לא מגיע למבחנים בקבוצות הגדולות, אלו שכן מגיעים לא מספיק טובים לרוב והם מוצאים את עצמם ברחוב, כפליטים, נטולי כל יכולת או רצון לחזור למולדתם.

שחקן העבר ז'אן קלוד מבומין הקים בעקבות סיפורים אלו את "Culture Foot Solidiare", על מנת לפעול כנגד תופעת העבדות בכדורגל העולמי. לא מזמן זכה השחקן באות "גיבור הפועל כנגד עבדות מודרנית", על ידי מחלקת המדינה של ארה"ב. "מה שקורה בכדורגל העולמי עם השחקנים האפריקאים זו גרסה מודרנית של סחר עבדים", אמר מבומין באחד מראיונותיו העיתונאים. "הרבה ילדים לא רוצים לחזור למדינה שלהם מכיוון שהם פוחדים שההורים שלהם יהרגו אותם כי לא הצליחו להביא כסף הביתה. חשוב מאוד לחלום, אבל החלומות שקשורים לכדורגל הם לרוב לא ריאליים".

תופעת העבדות מרכזת סביבה אלפי מחקרים אקדמיים, הגדרות ומאבקים. האתר הרשמי למאבק בעבדות הכין רשימה של כמה סעיפים המקובלים כיום כהגדרה הרשמית של העבדות המודרנית. הסעיף הראשון והמרכזי בהגדרות מדבר על עבודה בכפייה ומסביר: "כפייה הנעשית באמצעים מנטאליים או פיזיים". אם ניקח את המקרה של רונאלדו ונבחן אותו מנקודת המבט של "עבודה בכפייה", כפי שהיא מוגדרת באתר הרשמי, האם נוכל בקלות להמשיך לטעון כי לא מדובר בעבדות? לא בטוח.

כששואלים את אייל לחמן, מאמן מכבי הרצליה, אם המשפט של בלאטר תקף גם לגבי ארץ הקודש הוא מחייך. "זה יפה שהאיש הבכיר ביותר בכדורגל העולמי חושב על טובת השחקן. זה מראה על מודרניזציה שמקדשת את טובת הפרט, אבל בכדורגל הישראלי זה לא ממש רלוונטי. הקבוצות בארץ רק משלמות על שחקנים ולא מרוויחות מהם. יותר משלמות מאשר מקבלות. הקבוצות בישראל עושות יותר טוב לשחקנים מאשר להפך".

"האמירה לא מדויקת כי זו לא עבדות", מוסיף ניר לוין, ראש מחלקת הנוער של מכבי תל אביב ומאמן הקבוצה הבוגרת אשתקד, כשהוא מתייחס למשפט של בלאטר. "המועדונים נותנים לשחקנים חוזה גבוה מאוד, כמו במקרה של רונאלדו. אם זה בגילאים צעירים יותר, המועדונים מספקים צוות מקצועי טוב, מתקנים חדשים. יש השקעה בשחקנים וכמובן שיש רצון של המועדונים שמשקיעים גם ליהנות מהפירות". הקדמה הולכת כל הזמן לכיוון השחקן. מה שפעם היה קושר את השחקן למועדון לכל החיים, היום כבר לא קיים. כל מה שיש היום זה חוזה, וברגע שהחוזה הזה נגמר, השחקן חופשי ללכת לאן שהוא רוצה. אגב, התהליך הזה הוא תהליך טבעי והוא פועל לטובת המועדונים הגדולים".

במה זה תורם למועדונים הגדולים?

"ברגע שלשחקנים לא תהיה שום מחויבות לשחק במועדון קטן וברגע שתהיה להם אפשרות לעבור, המועדונים הגדולים יוכלו די בקלות להעביר אליהם כל שחקן שרק ירצו, בלי שלקבוצות הקטנות תהיה אפשרות להתנגד".

יש מי שחושב אחרת. "בלאטר אולי קצת הגזים, אבל עקרונית יש פה בעיה", מסביר פרופסור אמיר בן פורת, שכתב בין היתר את הספר "מארקס באנפילד". "העבדות בכדורגל התחילה עוד בימים הראשונים של המקצוענות באנגליה, כשקבוצות יכלו להעביר שחקנים בלי רצונם מקבוצה לקבוצה כבר מ-1880. השחקנים היו רכושו של בעל הבית, למרות שאף אחד מהם לא עשה הרבה כסף אז".

"השחקנים קשורים בשלשלאות", מוסיף בן פורת. "הם נמצאים בכלוב של זהב. ברור ששחקנים שמרווחים סכומים כאלה הם לא עבדים אבל הם לא יכולים לזוז מרצונם. זה לא רק רונאלדו, יש מאות שחקנים שהקבוצה שלהם לא רוצה לשחרר אותם. מעניין מה יקרה אם מישהו ייגש לבית הדין האירופי בבריסל ויתבע את קבוצת הכדורגל שמעסיקה אותו. מעניין מה יקרה אם שחקן ישראלי ילך לבית דין אזרחי ויעמיד למבחן את החוזה שלו, אם ליאור אסולין, למשל, (שהפועל תל אביב לא מוכנה לשחרר אותו, נ.ת.) יתבע את הקבוצה בבג"צ והשופטים יטענו כי הפועל פוגעת בחופש העיסוק שלו? תהיה פה סערה מוחלטת. הרי שחקני כדורגל לא יכולים להתפטר, יש להם חוזים מיוחדים ואני לא בטוח שבית משפט אזרחי היה מאשר חוזי עבודה כאלו".

"דבר ראשון, אם בלאטר אומר משהו שקיים בכדורגל העולמי והוא גרוע, אז הוא בעצמו אחד האשמים הראשיים בכך מכיוון שהוא המון שנים האיש שמכתיב את המהלכים", פותח חיים ברעם, פרשן פוליטי וחובב כדורגל, את משנתו. "אני כמובן בראש ובראשונה נוטה לתמוך בשכירים גם אם הם משתכרים היטב. אבל הטענות של העבדות בכדורגל הן טענות לא מדויקת, במיוחד כשהן באות בהקשר של רונאלדו. ההתקשרות של השחקן עם הקבוצות היא פחות נוקשה מבעבר. כוח המיקוח של השחקן עלה".

אז איפה הבעיה?

"הבעיה היא שיש יותר מדי כסף בכדורגל וזה מזיק מאוד למשחק. רק שחקנים מושלמים לגמרי גורמים היום הנאה לקהל. הכוח בכדורגל התרכז בערך ב-10 קבוצות באירופה. קארל מארקס קרא לזה 'ריכוז ההון', מה גם שהיום לא מאפשרים לקהל הטבעי של הכדורגל להגיע למגרשים. המחירים עולים וזה הפך למועדון אקסקלוסיבי של קבוצות וצופים עשירים. אני לא חושב שיהיה נכון להגדיר את השחקנים כעבדים. השחקנים הם שכירים עם תנאי עזיבה טובים יותר מאשר בעבר ומשכורות שאף פעם לא היו כדוגמתן. הרי רונאלדו לא מתנדב לבוא לשחק בהפועל קטמון, עם כל הכבוד, הוא רוצה לשחק בריאל מדריד".

במה פיפ"א יכולה להתערב?

"אני בעד אכיפה שתכביד על מעבר שחקנים מהקבוצות הקטנות לקבוצות הגדולות. לעבור בין ריאל למנצ'סטר זה לא באמת משנה. אכיפה שלא תאפשר לקבוצות הגדולות לסחוב שחקנים מקבוצות קטנות תשרת את הכדורגל. אני בעד שפיפ"א תכתיב את הדברים האלה מלמעלה ולא רק תיתן להון לשחק את משחק השוק החופשי, שפוגע בקהל האוהדים הטבעי של הכדורגל".