אורחים לרגע, חלק ג'

על מנת לסיים את סקירת הפרשמנים הבולטים של העונה במכללות, נזקקנו להצפין עד למדינת אורגון הקרה והמבודדת. שם, באופן חריג ומעניין, צמחו באותה העת שתי התקוות הגדולות של המדינה בתחום הכדורסל. שני שחקנים מצוינים שנולדו באותה שנה והפכו את עונת הפלייאוף של תיכוני אורגון בשנתיים האחרונות למקום שחובה להיות בו עבור סקאוטים ומגייסים למיניהם מכל רחבי ארצות הברית.

קווין לאב וקייל סינגלר התחילו את בית הספר התיכון באותה שנה (2003) בשני מקומות שונים ומרוחקים. סינגלר למד בעיירה הקטנה מדפורד, הנמצאת בדרום אורגון, ממש על גבול קליפורניה בעוד לאב הלך לתיכון לייק אוסווגו, בפרברי פורטלנד (צפון אורגון, ליד גבול וושינגטון). בגלל המרחק הגיאוגרפי המפגשים היחידים בין שניהם התרחשו רק פעם בשנה – בגמר המדינה. בראשון, שנערך ב-2006, ניצח לאב, ובגמר של 2007 היה זה סינגלר שיצא עם ידו על העליונה. ההצלחה המשותפת של השניים, שגם הפכו לחברים טובים כששיתפו פעולה בטורנירי הקיץ הארציים השונים לתיכוניסטים, הפכה את ה"יריבות" ביניהם ללהיט.

וכשבמדינה כמו אורגון צומחים שני ענקים כאלה האומה לא מעלימה עין. המכללות הגדולות עמדו בתור עם הזמנות וכיבודים, אבל שניהם הצליחו לשמור על פרופיל נמוך בזמן הליך בחירת המכללה שלהם, בסיומו התחייב לאב ל-UCLA, וסינגלר בחר בדיוק, שתיים מהמכללות הבולטות באמריקה.

קייל סינגלר בכלל רצה לשחק הוקי. הוא גדל בסיילם אורגון, בירת המדינה, וכשהיה בכיתה ב' הוריו החליטו לעבור למדפורד. מכיוון שבמדפורד לא היתה קבוצת הוקי, עבר הנער המוכשר בעל כורחו לכדורסל, לשמחתם של אוהדי דיוק. הכישרון של הילד נבנה הרבה בזכות עבודתו של אביו, קווטרבק במכללת אורגון סטייט בעברו, ומאמנו של סינגלר בשנות ילדותו. קייל היה תמיד הגבוה והטוב ביותר מבין הילדים בכל הגילאים אבל אביו, שראה את כיווני ההתפתחות האפשריים של הנער, נתן לו את הכדור בידיים ולימד אותו לשחק בכל התפקידים – מרכז ועד סנטר. במהלך השנים הקריטיות להתפתחותו כשחקן סינגלר ספג את הכישורים לשחק מחוץ לצבע, לנהל משחקים ולצלוף ממרחקים גדולים, וכשהגיע לבית הספר התיכון הוא כבר נחשב להבטחה גדולה.

גם UCLA, קנזס ואריזונה חיזרו אחריו נמרצות, מתחננות להכניס אותו אל שערי הקמפוסים המאוד נחשבים שלהן, אבל סינגלר הלך אל המכללה הגדולה ביותר בכדורסל בעשור האחרון ואל המאמן הנחשב בידי רבים לאחד ממאמני הכדורסל הטובים ביותר באמריקה. סינגלר הוא לא הפרשמן המבטיח היחיד של דיוק השנה, הוא מצטרף אל הגארד הנהדר נולאן סמית' ואל הפורוורד בעל יד הזהב טיילר קינג, שינסו להרים את הבלו דבילז מהביזיון של העונה שעברה, אבל הוא בהחלט הכישרון המרשים מבין השלושה וללא ספק השחקן הטוב ביותר בסגל של מייק ששבסקי.

העונה החולפת היתה הגרועה ביותר של אימפריית הכדורסל מדורהאם מזה עשור, והיא כללה 22 ניצחונות בלבד מול 11 הפסדים, מאזן מזעזע של שמונה ניצחונות מול שמונה הפסדים בתוך חטיבת ה-ACC, נפילה נדירה על מחוץ לדירוג 25 המכללות הטובות ביבשת, והפסד מחפיר לווירג'יניה קומונוולת' הקטנה כבר בסיבוב הראשון של טורניר המכללות, ההדחה המוקדמת ביותר של השדים הכחולים מאז 1995/96. קואץ' K יכול היה להתנחם בכך שזו היתה עבורו שנת בנייה, והעונה חזר אליו כל הסגל מאשתקד (חוץ מג'וש מקרוברטס) וסינגלר אמור לשמש כחתיכה החסרה שיחזיר את דיוק לחבורת מכללות העילית, כקבוצה צעירה עם סיניור אחד בחמישייה (דמרקוס נלסון), ג'וניור אחד (גרג פאולוס) והרבה מאוד אמביצה.

אומרים שבתפקיד של סינגלר אין אף אחד מוכשר ממנו בכדורסל המכללות. כולם אוהבים לדבר על הדמיון שלו לנוביצקי, בצורת המשחק וגם במראה, והסיבות ברורות. הוא קולע טוב משלוש, שולט בהובלת הכדור, יודע לחדור היטב וגם לשחק בצבע, ראיית המשחק שלו נהדרת ואחוזי הקליעה בעננים. בהגנה הגיוון שלו לא פחות מרשים, כשהוא יכול לשמור על רכזים במקביל לפורוורדים.

החולשות? קודם כל כוח. סינגלר נראה חלש מדי בשביל להגיע למקצוענים כרגע. בשבוע שעבר הוא הושלך אל הפרקט במכה אחת אגרסיבית במשחק מול וויסקונסין והתרומם מדמם בפניו. לזכותו יאמר שהוא לא ישב יותר משתי דקות על הספסל אחרי הפציעה וחזר מיד לפרקט. ועדיין, היכולת להתמודד בתוך הצבע עם הפורוורדים הגדולים חסרה כרגע. החיסרון השני הוא המסירה. סינגלר אוהב לזרוק ופחות אוהב למסור. אולי בגלל זה הבחירה בששבסקי, מאמן שאוהב לעבוד על יסודות אצל השחקנים שלו, היא מצוינת.

דיוק, עם השילוב של שלושת הפרשמנים המוכשרים יחד עם הסופמורים ג'ראלד הנדרסון, ג'ון שייר ולאנס תומאס, נראית מפחידה בתחילתה של העונה. סינגלר מוביל את הקבוצה בנקודות (14.1 למשחק) ובריבאונדים (6.9), שני בדקות משחק (26.6), ראשון באחוזים מהשדה (58.9%), שני מהקו (86.7%), אחוזים לא רעים מהשלוש (39%) . לעומת זאת, הוא מוסר אסיסט אחד בלבד למשחק מול 2.3 איבודים.

דיוק שלו עושה חיל עם שמונה ניצחונות רצופים מאז פתיחת העונה, כולל ניצחונות על אילינוי ומרקט ותצוגה מרשימה מאוד ב-58:82 על וויסקונסין. אם הם ימשיכו לשחק באותה התלהבות ואותה דינמיקה קבוצתית בה הם התחילו, וסינגלר ימשיך לעבוד על החולשות שלו, דיוק תשוב במהרה להיות מועמדת לגיטימית לאליפות.

להבדיל מסינגלר, לאב גדל ולמד כאמור בתיכון מרכזי יותר בפרברי פורטלנד, כך שהמצלמות היו מנת חלקו באופן יומיומי, קטן ככל שיהיה השוק בצפון מערב ארצות הברית. החשיפה לה זכה איפשרה לו לזכות בשנה שעברה בפרס נייסמית' לשחקן התיכונים הטוב ביותר בארצות הברית (למרות שאת פרס ה-MVP של מדינת אורגון הוא חלק עם סינגלר), לאחר ששבר את שיא הנקודות לקריירה לשחקן תיכונים במדינה. השיא הקודם, אגב, החזיק מעמד 50 שנים ולאב שבר אותו למרות שפספס חצי מעונת הסופמור שלו. השמועה מספרת שכשהוא הכריז שבחר לשחק ב-UCLA פרץ מאמן הברוינס בן האולנד בבכי.

טרם בחירתו ביקר לאב בקמפוס המכללה בווסטווד, שאינו מרוחק מבית ילדותו בסנטה מוניקה, שוחח עם האולנד ארוכות ואף ביקש להיפגש עם ג'ון וודן. וודן, למי שההיסטוריה של כדורסל המכללות נעלמה ממנו, הוא המאמן האלמותי (בן 97 ועדיין כאן) של UCLA, שזכה עימה ב-10 אליפויות בשנות השישים והשבעים בהן הדריך את שני הסנטרים הגדולים בהיסטוריה של המכללות - לו אלסינדור (לימים קארים עבדול ג'באר) וביל וולטון. וודן נפגש עם לאב, וחזר מלא תשבוחות לנער המגודל, כולל הבטחה שהוא יוכל להיות גדול לפחות כמו וולטון. לאב מספר שביום בו פגש את וודן לראשונה הוא נתקל בוולטון במסדרונות המכללה. "זה מוזר" אמר הנער התמים. "דיברנו חצי שעה, מתוכן אני דיברתי דקה והוא דיבר 29 דקות נוספות".

ובכלל לאב הוא היסטוריון גדול של המשחק. הוא מבלה שעות ארוכות מול קלטות של משחקים ישנים ולומד מהגדולים ביותר. סרטונים של וולטון, ווס אנסולד, פיסטול פיט ומג'יק ג'ונסון שאביו סטן, שחקן NBA לשעבר, אסף חגגו בבית מגיל אפס, והוא ממשיך וחורש אותם בכל יום וכשהוא מוצא דברים מעניינים הוא מביא אותם לאימונים ומראה לחבריו לקבוצה. לחגיגת ההקלטות מצטרפות עשרות הקלטות שאביו מצלם במשחקים שלו ועובר עליהן עם בנו במשך שעות ארוכות בביתם.

המספרים של לאב בתחילת העונה מרשימים עוד יותר מאלו של סינגלר. הוא הצטרף לקבוצה שהגיעה לפיינל פור בעונה שעברה ולגמר בשנה שלפניה, עם סגל מבוסס ובעל כימיה טובה מאוד שחוזר לעונה נוספת כמעט בהרכב מלא (רק אהרון אפללו נטש למקצוענים). ועם כל זה הוא פתח את העונה נהדר, והוא מוביל את המכללה עם 17.3 נקודות ו-9.9 ריבאונדים, אחוזי הקליעה שלו מהשדה עומדים על 56.6 (ראשון בקבוצה), הוא מוסר 2.4 אסיסטים מול 1.9 איבודים.

רק בהפסד הראשון של הברוינס מול טקסס הוא התקשה לראשונה בקריירת המכללות שלו, סיים עם 11 נקודות וחמישה ריבאונדים בלבד, וראה את שתי הדקות האחרונות של המשחק מהספסל. "אני צריך לחפש יותר את הכדור", הוא אמר בסיום. "אומנם שיחקתי רק 24 דקות, אבל לקחת חמישה ריבאונדים זה לא מקובל מבחינתי. אני צריך לקחת לפחות עשרה בכל משחק".

לאב הוא סנטר נהדר. הוא אולי לא השחקן הכי אתלטי ולא הכי זריז אבל מוסר העבודה והאינטליגנציה הבלתי רגילה שלו הופכים אותו לשחקן ייחודי. אחרי משחק האימון הראשון שלו, בו קטף 8 ריבאונדים, אמר לו עוזר המאמן שוולטון לקח 12 ריבאונדים בממוצע למשחק. "אני אעבור אותו במשחק הבא", הוא הגיב. למרות המסה שלו הוא מסוגל לשחק גם מחוץ לצבע, בזכות קליעה נהדרת מחצי מרחק, ומחזיק גם ביכולות פוסט אפ מצוינות, בזכות הכוח הגדול במיוחד שלו. מי שלא ראה אותו מנפץ את לוח הסל במשחק תיכונים מוקדם יותר השנה לא ראה זכוכית מתנפצת מימיו. התכונה המשימה ביותר שלו, כדאי לציין, היא המסירה. לאב מצטיין במיוחד במסירות ארוכות, ובשביל UCLA, קבוצה שאוהבת לרוץ למתפרצת, הוא מהווה התאמה נהדרת.

האם הוא כישרוני וחזק מספיק בשביל להצליח בליגה של המבוגרים? קשה לדעת. לאב לא גבוה מאוד בשביל סנטר ולא זריז מאוד בשביל פאוור פורוורד, אבל ברמה של המכללות הוא הולך להיות שחקן מאוד מיוחד שייקח את UCLA, שמשחק הפנים שלה היה החולשה הגדולה ביותר שלה אשתקד, צעד משמעותי מאוד קדימה לכיוון אליפות נוספת.