בין אנדרסון לאוברדוביץ'

"מוב אווי, אנד פליי אופן טו אלן". המשפט הזה, שמתנגן שוב ושוב בפסקי הזמן של מכבי תל אביב, הוא אולי תמצית העונה כולה של הצהובים. התלות הגדולה לאין שיעור של מכבי באלן אנדרסון, יחד עם היכולת הבינונית-להחריד בשלב הבתים, גרמו להרבה אנשים להספיד את הצהובים עוד בטרם שיחקה משחק אחד בבית המוות שהזדמן לה בטופ 16.

אבל אנדרסון, בדיוק בזמן הנכון, הרים את היכולת שלו בעשרות אחוזים, ובכלל זה, הרים את הצהובים יחד איתו, כל הדרך לשלב רבע הגמר, מהמקום הראשון בבית. 18 נקודות באחוזים נהדרים מכל הטווחים, 21.8 נקודות מדד ו- 4.8 ריבאונדים היו מנת חלקו של אנדרסון בטופ 16. אם זה לא מצטיין השלב, אז מה כן?

נדמה שהרבה זמן לא נראה כאן שחקן עם אישיות דו-קוטבית שכזו. כשהדברים לא הולכים לו יש ביכולתו לחרב את משחק ההתקפה של מכבי (שגם ככה לא מציע פתרונות חלופיים לערבים הללו), אך כשהוא טוב, כפי שהיה במשחקי הטופ 16- הוא נמצא בכל מקום על המגרש. אנדרסון בפוקוס הוא לא רק סקורר בלתי ניתן לעצירה, אלא גם הופך לשומר טוב בהרבה, לקבוצתי יותר, בוחר זריקות טובות ומקבל החלטות נבונות. מנהיג שסוחב קבוצה על גבו, במובן הכי פשוט של המילה.

הבעיה, אם כן, טמונה בחוסר היציבות של היהלום הזה. מכבי כבר עשתה את החשבון שלה ומנסה בכל כוחה להבטיח את הישארותו של אנדרסון גם בעונה הבאה. גם היא יודעת- באנדרסון אצורות יכולות ששוות יותר מכוכבות ביורוליג. כשכל הברגים במקום, כן?

את התואר המפוקפק הזה, ובכן, גם בית דין לא יכול היה לקחת מאוברדוביץ' ופנאתינאייקוס המאכזבת שלו. מה לא אמרו על אוברדוביץ' ואיזו תכונה מאגית לא ייחסו לו? דיברו על כך שהמזימה הפסיכולוגית שלו, שטומנת בחובה הפסדים "מכוונים" בשלבים מוקדמים, מכה שנית ושבסופו של יום, המשברים שלו יזומים וידועים מראש. שאיכשהו תמיד, אבל תמיד, השועל הסרבי חוזר מתהומות הנשייה, אל הטופ של היורוליג.

אוברדוביץ', ובצדק גמור, הוא אגדה מהלכת ביוון ובאתונה בפרט, אבל למען האמת- בשנים האחרונות מפעל החיים שלו באתונה מתחיל לחרוק, וזו לא הפעם הראשונה בה חווה אוברדוביץ' כישלון עם הירוקים. איך כמעט אותו הסגל שהוליך את פאו לזכייה נהדרת ביורוליג, רק בעונה שעברה, מודח בבושת פנים כזו בשלב מוקדם יחסית של העונה?

האמת היא שלצניחה החופשית של הירוקים בטופ 16 היו נסיבות מקלות. אוברדוביץ' היה עד העונה לסדרת פציעות בהיקף גדול במיוחד, שערערה כל שביב היררכיה שרק התחיל להתהוות. כל זה גרם לאוברדוביץ' להניח את המפתחות של הקבוצה בידי פרסונה נוספת, בריאה בדרך כלל, שאכזבה בגדול העונה- ואסיליס ספאנוליס. לאחר יורובאסקט מצוין בקיץ, בו סחב את נבחרת יוון על גבו בדרך למדליית ארד, ובמצבם הבריאותי של יאסיקביצ'יוס ודיאמנטידיס, זו היתה מעין עונת מבחן עבור הגארד התזזיתי.

אך עם יכולת ירודה ורפיון כללי, ספאנוליס המוכשר לא ענה על הציפיות, נתן חומר נוסף למבקריו הרבים. אוברדוביץ', אם שאלתם, הבין את המסר ובשבועות האחרונים שב להציב את דיאמנטידיס, במקומו של ספאנוליס, במרכז העניינים. מעל לכל תואנה מקצועית שתעלה, הבעיה של פאו נראתה מנטלית. אוברדוביץ' נכשל בלהצית מחדש את התשוקה של השחקנים שלו, שנראו שחוקים ובעיקר בעיקר- שבעים. פאו נראית כמי שצריכה לרענן את השורות במהירות. לאחר שאיבד את הגביע היווני לאולימפיאקוס, האם כסאו של המאמן המוערץ יכול להתחיל להתנדנד?

מצידו השני של המתרס, למאמנה של יריבתה המושבעת של פאו, שלב הטופ 16 נתן רק סיבות לחייך. את ההוקרה על עונה נהדרת, עד כה, של צ'אבי פסקואל הצעיר עם ברצלונה, כבר נתנו בסיום שלב הבתים, ולכן הפרס הנכסף ילך הפעם לקואץ' ינאקיס - ולו בזכות הסוויץ' המחשבתי הקטן שעשה המאמן היווני.

ינאקיס כנראה לעולם יסיר ממנו את תדמית המאמן השמרן וההגנתי, שלא לומר הבונקריסט, שדבקה בו, אך העונה נראה שינאקיס סוף סוף מצליח לצאת מעצמו במקצת, ולהוציא את המקסימום מסגל שחקנים בעל אוריינטציה התקפית יותר. ינאקיס עדיין שם דגש על ההגנה, לא זנח את הקשיחות הבלתי מתפשרת שלו בכל הקשור לצד הזה של המגרש, ובהחלט אפשר לומר שההתקפה המעולה של אולימפיאקוס היא נגזרת ישירה של שחקני ההתקפה הנהדרים שינאקיס מחזיק ברשותו.

כבר בקיץ תיכנן ינאקיס שינוי קונספציה קטן. ההחתמה של לינאס קלייזה הליטאי לעמדה הפאוור פורוורד, היתה, אם תרצו, רמז לבאות. כבר מתחילת העונה השתדלה אולימפיאקוס לשחק כדורסל מהיר, עם קלייזה וצ'ילדרס יחד בכנפיים, והביאה לידי ביטוי גם את היכולת של מילוש תאודוסיץ' הסרבי, שפורח העונה.

מבט בנתונים היבשים של אולימפיאקוס מראה קבוצה שקשה להאמין שנמצאת בבעלותו של קונטרול פריק כמו ינאקיס - למעט סטיית תקן אחת, הקבוצה לא ירדה מתחילת העונה מ-80 נקודות באף משחק. היא מובילה את הליגה בנקודות ובאסיסטים. קבוצה התקפית לעילא.

אז היווני עדיין לא הפך למאמן התקפי משובח, וההתקפה של אולימפיאקוס איננה מלאכת מחשבת של תרגילים גאוניים, אלא פשוט נדמה שינאקיס לומד להעניק לשחקנים חופש פעולה שלא היה בעבר. בינתיים, אין ספק, זה משתלם לו - דרכה של אולימפיאקוס לפיינל-פור, עם כל הכבוד לפרוקום גדיניה החביבה עד-מאוד, נראית חצי סלולה.

הנה שם שכדאי לאוהדי מכבי תל-אביב להתחיל לשנן. וסלי עקף בפוטו-פיניש את בויאן בוגדנוביץ' מציבונה, מועמד חזק ביותר למלא קטגוריה זו, אך גם זה שנשאר בסופו של יום מחוץ לרבע הגמר. בתחילת העונה הצגנו כאן בכתבה נרחבת את היהלום הצ'כי, שעל פי כל התחזיות מתעתד להיות הדבר הגדול הבא מבית היוצר של פרטיזן בלגרד. לאחר עזיבת הקוורטט המוביל של פרטיזן- טפיץ', וליצ'קוביץ', לאזמה וטיפקוביץ'- סומן הפורוורד הצעיר בקיץ כמי שצריך לקחת את המושכות באולם פיוניר.

פתיחת העונה של וסלי היתה מהוססת למדי. הוא הרבה לצבור עבירות מהירות ששלחו אותו מוקדם לספסל, התקשה לייצר פעולות חיוביות ובכלל- נראה עדיין בוסרי מדי מכדי להוות בורג מרכזי בפרטיזן.

אט אט וסלי בנה לעצמו, בעיקר בליגה האדריאטית, מעמד של ממש בקבוצה, ובטופ 16 סוף סוף הדבר השתקף גם במסגרת היורוליג. את השלב פתח וסלי הצעיר בשתי תצוגות נהדרות, עם 23 ו-27 נקודות מדד, ובהיעדרו של אלכס מאריץ', ה-כוכב עד לשלב זה, הוליך את פרטיזן לשתי הפתעות ענק מול פנאתינאייקוס וברצלונה. הניצחונות הללו, כפי שהתברר בדיעבד, היו גם אלו שהעלו את פרטיזן בסופו של דבר, שוב, לשלב ההצלבה.

ההמשך היה סולידי גם כן, ובשלב הטופ 16 המספרים של וסלי קפצו ל-9.5 נקודות ו-6.8 ריבאונדים לערב(רביעי בטופ 16), אבל גם מעבר למספרים- הכול יכלו להבחין בכישרון הענק של וסלי, שמבלי להיכנס להשוואות יומרניות- נראה כמי שעשוי להתפתח לאול-אראונד-פלייר משובח. מעל לכל, מהווה וסלי ציר חשוב ביותר בהגנה של הקבוצה הסרבית. חובבי היורוליג לא יזכו לראות את וסלי מכדרר עוד הרבה שנים ביבשת הישנה, אבל עד אז- לאלן אנדרסון יש ממה לחשוש.

טוב, קצת קשה להגדיר סטטוס של שחקן מוכר ומעוטר שכזה "מתחת לרדאר", אבל בכל זאת נראה שהצלף מאלסקה לא מקבל את תשומת הלב המגיעה לו. דיברו על העונה של חריאפה, של קאון ושישקאוסקאס, אך למעשה מי שמוביל באמת את האימפריה הרוסית בעידן שלאחר אטורה מסינה הוא לא אחר מטראז'ן לנגדון.

ממרומי 33 שנותיו, נותן לנגדון את העונה הטובה בקריירה שלו. זה כבר מעבר לתפקיד מרכזי במכונה כמו צסק"א בימי מסינה- העונה לנגדון מוכיח כי יש ביכולתו לסחוב את צסק"א על גבו. תקופת פוסט-מסינה קטעה באחת מגמות שנרקמו לאורך מספר שנים- הולדן חזר לימיו הפרועים כסקורר חסר מצפון, שישקאוסקאס מרשה לעצמו לחפף יותר בהגנה, ורק לנגדון נשאר נאמן למקור.

הוא שומר באינטנסיביות, מקבל החלטות שקולות בהתקפה ולצד כל זה מתפקד כסקורר הבולט של הקבוצה. 14.9 נקודות לערב בשלב הבתים התחלפו ל-15.3 באחוזים נהדרים ( 65% משתיים, 54% משלוש) בטופ 16, שמובילות את צסק"א שוב, למרות הכול, לעמדת זינוק טובה לפיינל-פור.

ברצלונה- ריאל מדריד

כבר בשלב זה של העונה הספיקה ברסה להכות את ריאל שוק על ירך פעמיים, ונראה שגם מסינה לא יוכל לעצור את צ'אבי פסקואל וברצלונה בעונה יוצאת דופן. ברסה עם יתרון ביתיות, איכותית ומחוברת יותר.

תחזית- 1-3 לברסה

מכבי תל אביב-פרטיזן בלגרד

אחרי שהגיעה לטופ 16 עם הגב לקיר ולקחה את כל הקופה, הפעם עומדים הצהובים כפייבוריטים ברורים. פרטיזן, מצדה, עשתה את שלה בעצם הגעתה למעמד, ויתרון הביתיות במקרה הזה עשוי לעשות את ההבדל.

תחזית- 2-3 למכבי

צסק"א מוסקבה- קאחה לבוראל

הנה מפגש של אנטי-תיזות - צסק"א היא קבוצה שהמאמן שלה, פשוטין, רוקד לפי החליל של השחקנים שלו, בעוד שהבאסקים נשלטים על ידי "העריץ" הטוטליטרי דושקו איבנוביץ'. ללבוראל יותר עומק, אבל הווינרים של צסק"א אמורים לעשות את העבודה.

תחזית- 1-3 לצסק"א

אולימפיאקוס- פרוקום גדיניה

נכון, הקבוצה מגדיניה היא המרענן הרשמי של עונת היורוליג הנוכחית, אבל גם אם תצליח לגנוב משחק או שניים, אין ביכולתה לעמוד אל מול הכישרון והעומק של אולימפיאקוס, בטח כשמדובר בסדרה ולא בערב נתון.

תחזית- 0-3 לאולימפיאקוס