עולם אחר

זלימיר אוברדוביץ' ואטורה מסינה הם שניים מהמאמנים השיטתיים והעקביים ביותר בתולדות הכדורסל העולמי. הם לא מותירים דבר ליד המקרה ומתעכבים על הפרטים הקטנים ביותר. לכן, הכל ציפו לגמר שיוכרע במהלכים הטקטיים שלהם. תחת זאת, נכנעו שני המאמנים לדינמיקות המוזרות של משחק הכדורסל, לשינויי מומנטום ולטעויות מנטליות של גדולי השחקנים באירופה, אף שכמעט כולם כבר ביקרו במעמדים דומים.

במחצית הראשונה נראה היה שמסינה משלם מחיר על חוסר היכולת למצוא בקיץ תחליפים הולמים לתיאו פפאלוקאס ודייויד אנדרסן שעזבו. כשפנאתינייקוס העלתה מהספסל את מייק באטיסט ושרונאס יאסיקביצ'וס, מסינה יכול היה לשלוף רק מחליף משמעותי אחד, רמונאס שישקאוסקאס, שפגש את הצבתות של מחליף יווני אחר, דימיטריס דיאמנטידיס הנפלא. המאמן האיטלקי קפא, ויתר על מרבית שחקני החמישיה, שרובם ירדו לספסל עם 2 עבירות, ונתקע עם מחליפים לא פרודוקטיבים. אחרי שבחצי הגמר התבססה פנאתינייקוס על הכנסת כדורים פנימה, היא הגיבה לפיזיות של הרוסים בהנעת כדור חכמה, ב-8 מ-13 מהמם מחוץ לקשת וב-20 הפרש במחצית.

במחצית השנייה הגיע תורו של אוברדוביץ' לשבוק חיים. כשצסק"א צימצמה, הוא נתקע עם הרכב בעייתי מאוד התקפית, עם דיאמנטידיס ופרפרוגלו ובלי שאראס וספאנוליס, שסבל מבעיית עבירות. מעל הכל, שחקניו סבלו מאותה שאננות מנטלית בלתי נמנעת שתוקפת אותך ביתרון כה גדול. מסינה שידר שקט מהקווים, שחקניו שמרו בטירוף, חטפו ושלטו בריבאונד ההתקפה, ונגסו בביטחון של הירוקים. פנאתינייקוס לא הצליחה להתעורר ולחזור לעצמה עד השריקה האחרונה, ורק השעון שנעצר הביא לה את התואר. כמעט כל שבעת גביעי היורוליג של אוברדוביץ' הושגו אחרי סיום דרמטי, אולם האחרון שבהם קשור פחות מכולם לראשו המבריק. הוא כמעט אבד בגלל מה שהתרחש בראשם של שחקניו.

בדרך כלל מחפשים במשחקים כאלה את הלקח הישראלי, אבל הפעם חבל על הטרחה. הקבוצה הטובה ביותר באירופה בעשור האחרון פועלת ביקום אחר. היא שמה מבטחה באותו מאמן כבר 10 שנים, ולא פיטרה אותו גם אחרי שהודח בשמינית הגמר בעונה שעברה; המאמן הזה לא חיפש בקיץ חיזוק ב-NBA, אלא הוסיף שתי חתיכות לפאזל, פקוביץ' וניקולאס; לפנאתינייקוס גם יש בסיס אדיר של שחקנים מקומיים. במציאות הכאוטית וחסרת הסבלנות של מכבי תל אביב, וביום בו אחד מבעליה מלגלג באופן שערורייתי על יריבתה בפלייאוף, אין סיכוי שהשיעורים החשובים הללו יופנמו.