בפרויקט חצי העונה בחרתי את השחקנים המפתיעים של חצי העונה הראשונה. נפתח ב-AFC, שם חלק מהשמות שגורים, חלקם רוקים, חלקם ותיקים שחוזרים לעצמם ואחרים כבר משחקים שנים אבל רק השנה פרצו. הבחירה שלי לשחקנים הלא צפויים שעשו את החצי:
קוורטרבק: פיליפ ריברס (סן דייגו)
בן 25, 3 שנים בליגה, נורת' קרוליינה סטייט
המסלול המקובל בליגה לבניית קווטרבק הוא כדלהלן 1. יש לגייס קוורטרבק צעיר בסיבוב הראשון. 2. יש לספק לו דמות אב. 3. יש להושיב אותו על הספסל שנתיים או שלוש עד שיבשיל. מקובל ששחקן צעיר, בייחוד בעמדת הקווטרבק המלחיצה, לא יהיה מוכן לפתוח ב-NFL בשנה או שנתיים הראשונות. בדרך כלל זה לא עובד. מייק ויק ישב שנה אחת בלבד ואיבד את הסבלנות, איליי מאנינג ישב חצי עונה מאחורי וורנר, ולליינארט זה לקח אפילו פחות זמן כדי להחליף את וורנר.
אבל במקרה של ריברס סן דייגו עשו עבודה מושלמת. טוב, היה להם את דרו בריס שנתן הרבה מרחב מחייה למרטי, והיה להם את LT שדאג שכולם יהיו רגועים. ריברס ישב שנתיים תמימות על הספסל, למד משני השחקנים, למד משוטנהיימר ויותר מהכל התברך בסבלנות. לא מעט שמועות, בטווח השנתיים האלו, אמרו שריברס רוצה לעזוב, אבל פיליפ נשאר ובסוף העונה שעברה גילה שהוא הולך להיות הקוורטרבק המוביל. בינתיים הוא עומד בציפיות. הוא מוביל את אחת ההתקפות הטובות בליגה, הוא רביעי בקווטרבק רייטינג (97.6), מאזן הט"ד/חטיפות שלו הוא 3:10 והוא שלישי בליגה באחוזי מסירה. לא רע לשנה ראשונה.
ראנינג בק: לורנס מארוני (ניו אינגלנד)
21, רוקי, מינסוטה
בעיניי מארוני הוא רוקי השנה של החצי הראשון. כל הדיבורים על רג'י בוש יצאו לגמרי מפרופורציות. בוש עדיין לא מרשים. בניו אורלינס מנסים לעשות איתו הכל לרוץ איתו, למסור לו, לתת לו להחזיר בעיטות ואפילו למסור לטאץ' דאונים, אבל בוש - עדיין מאכזב. מארוני לעומתו, הראנינג בק השני שנבחר בדראפט (במקום ה-23) פרץ אל הליגה כרוח סערה. מארוני משלים את קורי דילון בצורה מושלמת. דילון מפמפם את ההגנה בכוח ועוצמה ומארוני מערים עליהם בתחכום ובמהירות. מייק שאנאהאן אמר עליו: "אני לא אופתע אם הוא יהפוך לבק הכי טוב בליגה".
וייד רסיבר: טי ג'יי חושמנזאדה (סינסינטי)
28, 6, אורגון סטייט
כבר דיברתי על טי ג'יי השנה. המספרים של האמריקאי ממוצא איראני הם נפלאים. עם כל הכבוד לצ'אד ג'ונסון ולבלגאן התקשורתי סביבו, לדיבור המלוכלך נגד אטלנטה (שנתנו לו בראש) ולכל היתר, חושמנזדה הוא זה שעושה את רוב העבודה השנה בסינסי. 84.4 יארד למשחק (רביעי בליגה), 4 ט"ד (מול שניים של ג'ונסון) וכל המספרים האלה עם אותה כמות תפיסות כמו של ג'ונסון. נכון שהוא מקבל פחות תשומת לב, ובדרך כלל את המגן הטוב פחות, אבל בשקט בשקט חושמנזדה הופך להיות כלי משמעותי.
ווינסלו מזכיר שהוא כאן
טייט אנד: קלן ווינסלו (קליבלנד)
23, שנה שלישית, מיאמי (פלורידה)
ווינסלו פרץ השנה לתודעה האמריקאית. בשנה השלישית שלו הוא צובר את המספרים היפים ביותר ב-NFL. אתם יכולים להגיד שזאת לא חוכמה, וגם לצדוק, ותיכף נסביר למה, אבל גם בקבוצה עלובה כמו הבראונז, הוא מרשים מאוד.
אם ככה, אז למה לא חוכמה? כי, כמו שכבר ציינו בעבר, קוורטרבקים צעירים וחסרי ביטחון ילכו תמיד קודם כל אל הטייט-אנדס שלהם, כי כשהרסיברים האחרים בקבוצה הם דיוויד נורת'קאט ובריילון אדוארדס יש לך סיכוי טוב להתבלט. וגם אחרי שכל זה נאמר- ווינסלו הוא שחקן מעולה. אמנם יש לו היסטוריה של אלימות ופציעות אותן הוא מביא עימו עוד מהאוניברסיטה של מיאמי, ואכן בשנתיים הראשונות שלו בליגה הוא ישב הרבה, אבל השנה הוא מוכיח מדוע נבחר בבחירה השישית בדראפט של 2004. ווינסלו הולך בעקבות אביו, הנושא את אותו השם, שהיה טייט אנד בסן דייגו ונבחר להיכל התהילה. הוא הרסיבר המוביל של הבראונז והוא מוביל במספר היארדים והתפיסות בעמדה שלו בכל הליגה, אבל כדי להגיע לתוצאות הוא יצטרך מעט יותר עזרה מעמיתיו לקבוצה.
קיקר: נייט קיידינג (סן דייגו)
21, 3, איווה
בעונתו השלישית קיידינג מציב את עצמו בשורה הראשונה של הבועטים. המאזן שלו: 16 שערי שדה מ-18 נסיונות (שלישי בליגה) וממוצע בעיטות הרחקה 67.2 (שישי). ברגע שההתקפה מתחילה לסמוך עליך, כשאתה כבר לא 'הקיקר המסריח שדופק לנו את המשחק', אז עשית את שלך. בפלייאוף של 2005 היתה לקיידינג הזדמנות לנצח את הג'טס בבעיטה בהארכה הרביעית והוא החמיץ. השנה הוא משדר ביטחון אחר לגמרי ומשלים התקפה כמעט חסרת פגמים לצ'ארג'רס.
פאנטר: בן גרהאם (ניו יורק ג'טס)
33, 2, אוסטרליה
בגיל 31 לנחות ב-NFL, לא פשוט. גרהאם, שהיה כוכב על בכדורגל האוסטרלי, הגיע לאמריקה, נחת בג'טס כמחליף למיקה נור, שסולק מהקבוצה והשנה חתם על חוזה ארוך טווח. כקפטן הספישל טימס של הג'טס הוא מביא הרבה בטחון מהקו האחורי. מה זה בטחון? 44.9 יארד בממוצע, 15 בעיטות (מתוך 36) בתוך ה-20 של היריב ואחת הסיבות היחידות למאזן הסביר, איכשהו, של הסילונים. עם ההגנה המצ'וקמקת וההתקפה המקרטעת לפחות הם יודעים שלקבוצה השנייה יהיו הרבה יארדים לכסות, וזה לא מעט.
אופנסיב ליין: אינדיאנפוליס.
טאקל ימין: ראיין דיאם (6, 26, נורת'רן אילינוי)
גארד ימין: ג'ייק סקוט (3, 25, איידהו)
סנטר: ג'ף סאטרדיי (8, 30, צפון קרוליינה)
גארד שמאל: מאט אולריך (2, 25, נורת'ווסטרן)
טאקל ימין: טאריק גלן (10, 30, קליפורניה)
דווקא בגלל משחק הריצה העלוב השנה, דווקא בגלל הקושי של אינדיאנפוליס לנצח משחקים, דווקא מכיוון שההתקפה לא נראית משהו, דווקא בגלל כל אלו אני בוחר את קו ההתקפה של אינדי כמפתיע של החצי. ואפילו רק בגלל הסטטיסטיקה המרהיבה של 7 הפלות קווטרבק בלבד (בשבעה משחקים, מקום ראשון). עם שחקנים פצועים, עם הרכב מעורב של ותיקים (סאטרדיי וגלן) וצעירים. נכון, הם לא יכולים לרוץ במקום אדג'רין ג'יימס, אבל הם יכולים לוודא שלמאנינג יהיה מספיק זמן לזרוק את הכדור, לוודא שיהיה לו מספיק זמן לבחור בין הרסיברים שלו ולספק לו רשת בטחון אמינה דיה על מנת לאפשר לו להישאר בריא כל כך הרבה זמן. אינדי מנצחים, זה מה שהם יודעים לעשות וזה מה שהם עושים. עם הגנה רעועה ובלי משחק ריצה הם עושים את העבודה ולקו ההתקפה שלהם יש הרבה מאוד מניות בהצלחה הזו.
תנו כבוד לראשין
קורנר בק: ראשין מאת'יס (ג'קסונוויל)
4, 26, באטון-קוקמן
הגיע הזמן לתת למאת'יס את הכבוד המגיע לו. הוא מוביל את הליגה עם 4 חטיפות (ביחד עם דיאנג'לו הול מאטלנטה ושון ג'ונס מקליבלנד), הוא מחזיק את הגנת המסירה של ג'קסונוויל כמעט בעצמו ונמצא בכל מקום על המגרש. בשביל שחקן שהגיע משום מקום, מכללה קטנה בפלורידה שלא הוציאה כוכבים מעולם, הוא הפתעה נעימה מאוד בשביל היגוארים. מאת'יס גדל להיות כוח רצחני. הוא התחיל את העונה במלוא המרץ, עם שלוש חטיפות בשני המשחקים הראשונים. אחר כך נחלש, כמו כל הקבוצה, ועדיין עשר פעמים בשבעה משחקים הוא הדף מסירות באוויר, יש לו 25 תאקלים ואם יצליח לחזור לכושר של תחילת העונה הוא יכול להגיע לפרו-בול והקבוצה שלו יכולה להגיע לפלייאוף. בג'קסונוויל כל כך אוהבים אותו עד שנתנו לו תכנית אירוח משלו בטלוויזיה. הקבוצה סובלת כבר מספר שנים, בכל עידן דל-ריו למעשה, מחוסר אופי. כולם יודעים כמה רצחניים הם יכולים להיות, אבל היעדר היציבות, שמרמז על מחסור בוינריות, הוא עקב האכילס. מאת'יס הוא אחד מאלה שיכול להחזיר את העוצמה לקבוצה ואם בפלורידה ישחקו הגנה כמו שהראו השבוע נגד פילדלפיה, הם יכולים להגיע רחוק.
סייפטי: כריס הופ (טנסי)
5, 26, פלורידה סטייט
אחרי חמש שנים טובות בפיטסבורג, טנסי רכשו את הופ בשביל לשפר את ההגנה ולנסות לחזור אל הפלייאוף, אליהם לא הגיעו מאז 2003. הופ, שהיה חלק נכבד מקבוצת האליפות של פיטסבורג ושיחק בצילו של טרוי פולמאלו בעמדות הסייפטיז, לא מאכזב. הבעיה היא, שוב, הקבוצה סביבו. המספרים שהופ רושם הם נכבדים: 42 טאקלים (שני בין שחקני ההגנה האחוריים), 3 חטיפות ו-7 הדיפות מסירה. הצרה של טנסי, כידוע, היא בהתקפה, אבל שם מקווים שביחד עם התפתחותו של וינס יאנג גם הקבוצה תפרוץ קדימה. הופ, בכל אופן, מוכיח את מקומו בצמרת הסייפטיז של ה-NFL, גם בפני עצמו.
דיפנסיב ליינמן: ג'סטין סמית' (סינסינטי)
6, 28, מיזורי
איזו שנה נותן ג'אסטין סמית', שלא מפסיק להשתפר. עם 6.5 הפלות קווטרבק (6 בין שחקני קו הגנה) ו-41 טאקלים (שני), סמית' נותן תנופה גדולה להגנה של הבנגאלס. אין כאן הרבה הפתעות. סינסי בחרו את סמית' בבחירה הרביעית בדראפט של 2001 עם ציפיות גבוהות וכבר בעונת הרוקי שלו היו לו 8.5 הפלות. סמית', שבעבר היו לו עניינים לא פשוטים עם החוק, מצליח לשמור את עצמו על הרגליים כבר מספר שנים, מה שקשה להגיד על היריבים שלו. במשחק הראשון של העונה הוא הפיל את טרנט גרין שלוש פעמים והיה לו חלק גדול בהשבתת גרין על ידי רוברט גאת'רס להמשך העונה.
הרוצחים מבולטימור מכים שוב
ליינבקר: בארט סקוט (בולטימור)
5, 26, סאות'רן אילינוי
אדליוס תומאס (בולטימור)
7, 29, סאות'רן מיסיסיפי
כשמדברים על ליינבקרים בבולטימור מדברים קודם כל על ריי לואיס. בכלל כשמדברים על ליינבקרים מדברים על ריי לואיס. ממספר סיבות - דבר ראשון: הוא עושה את כל מי שלצדדיו טוב יותר. דבר שני: ההתקפה נגד העורבים כמעט תמיד תלך לפינות ולא למרכז. אבל ללואיס יש שני עוזרים מדהימים בצדדים. שניהם הולכים להישאר עוד הרבה זמן בקבוצה (תומאס חתם לשש שנים. סקוט לשלוש, למרות שקליבלנד הציעו לו הרבה יותר כסף).
והמספרים של שניהם מספרים למה. שניהם מובילים את רשימות הפלות הקווטרבקים על ידי ליינבקרים (11 ביחד), תאקלים (89 ביחד) וחטיפות (אחת כל אחד). כל זה בשבעה משחקים בלבד. כל שנה אני מתבונן על ההגנה של הרייבנס ונדהם מהאיכות ומהעוצמה, וכמה שזה מדהים, כל שנה הם הופכים טובים יותר. לא סתם ג'ף פיצ'ג'ארלד (מאמן הל"ב), שסוחב על גבו רזומה של 10 שנות מאמן בכיר בליגה, נחשב לטוב ביותר.
החזרת בעיטות: טרנס וילקינס (אינדיאנפוליס)
6, 31, וירג'יניה
נדיר למצוא מחזירי בעיטות ותיקים בליגה. את התפקיד הזה עושים בדרך כלל שחקנים צעירים, ומכמה סיבות. הראשונה היא חוסר היוקרה בתפקיד, מעטים השחקנים שקיבלו פרסום והכרה מהחזרות - דאנטה הול מקנזס סיטי הוא אחד נדיר, בריאן מיטשל האגדי, ששיחק בסוף הקריירה בפילי, הוא אחר. סיבה שנייה היא החבטות שהשחקנים מקבלים. להבדיל מריצה בתוך קהל, המכות שאתה מקבל בריצה בשטח פתוח הן אדירות. אבל וילקינס, שלא הצליח כראנינג בק, עושה את העבודה בשקט וכבוד כבר מספר שנים. וילקינס הוא שחקן מגוון. הוא מחזיר את כל הבעיטות בשביל אינדי (פאנט וקיקאוף) ועושה את זה יפה. הוא מדורג, באופן משוקלל, במקום הרביעי בין כל מחזירי הליגה ובקצב הזה אין סיבה שלא יגיע השנה לפרובול.
בשבוע הבא: מצטייני החצי של ה-NFC.
