שיעור חשוב

המשחק נגד יוון היה לפרוטוקול. הוא היה לפרוטוקול לא אחרי ההפסדים לקרואטיה ומקדוניה, אלא הרבה לפני, כבר בהגרלת הבתים והמשחקים ליורובאסקט. גם אם בסיטואציה מסוימת ההתמודדות הזאת הייתה קריטית לנבחרת, היוונים היו הופכים אותה למשחק לפרוטוקול. בנבחרת דיברו על גאווה ושמירה על הכבוד, אבל ספגו מפלה מנבחרת ששיחקה בהילוך שני. ליוון, בדיוק כמו לישראל, יש מסורת אירופית מכובדת וארוכה, לישראל, כמו ליוון, יש כישרונות בולטים לאורך השנים, אבל ליוון יש משהו שלא קיים אצלנו וזה עומק בלתי נתפס.

לפני האליפות דיברו על כך שהחלפתו של המאמן ינאקיס השמרני בקזלאוסקאס הליטאי יכול לגרום לבעיות הסתגלות הדדיות; העריכו שחילופי הדורות והסגל היחסית צעיר, המונה רק שלושה שחקנים מהאליפות הקודמת, יגרום לחריקות; אמרו שללא משחק ההגנה המשובח של דיאמנטידיס היוונים פחות מרתיעים; שהניסיון של פאפאלוקאס יחסר, כמו גם הערך המוסף של ואסילופולוס וצרצאריס. ובכן, אוכלוסיית יוון לא גדולה משמעותית מזו של ישראל, היא ים תיכונית בדיוק כמונו, התמ"ג שלה לנפש נמוך משלנו ואין לה לוויין, אבל יש לה שחקני כדורסל מעולים בטונות. היורובאסקט הנוכחי מוכיח שנבחרת היוונית לא צריכה לנוח על זרי הדפנה, אבל היא יכולה להיות מעט רגועה - פס הייצור עובד בתפוקה מלאה.

הגדולה של היוונים היא לא רק בעומק שהם יצרו לעצמם עם השנים, אלא בהמשכיות ההישגית שיצרה מסורת של הצלחות. הם אירחו את אליפות אירופה ב-1987, זכו באותו טורניר והפכו את האירוע ההיסטורי למקפצה עבור הענף. זאת הסיבה לכך שמאמצע שנות ה-80 הכדורסל היווני חווה נסיקה ולאחריה יציבות. לאורך כשלושה עשורים הם בצמרת האירופית, וזכייתם באליפות אירופה ב-2005 ובסגנות אליפות העולם 2006, מעידה כי המנגנון רחוק להיות שחוק או סדוק. ישראל חווה תהליך הפוך: הגענו לשיאנו בסוף שנות ה-70 ומאמצע שנות ה-80 אנו בנסיגה מתמדת.

אחרי הקיץ הגרוע בתולדות הכדורסל הישראלי, בו נבחרות הנוער והעתודה ירדו לראשונה לדרג ב' באירופה, והנבחרת הבוגרת מסיימת לראשונה בתולדותיה טורניר יורובאסקט ללא אף ניצחון, דרושה מהפכה באופן החשיבה של ראשי הענף והקבוצות. באיגוד ודאי יקימו ועדה שתבדוק ותחקור, יערכו ישיבות מרתוניות ויטרפדו כל מהלך אפשרי עקב מאבקי עסקנים, אך כל מה שהיה עליהם לעשות באולם בפוזנן הוא להביט אל הפרקט. הפתרון לבש כחול ושיחק נפלא.

טוב יעשו ראשי האיגוד אם ימחלו על כבודם, ירדו מהאולימפוס וייסעו ליוון. כדאי שעל הדרך ייקחו איתם את מאמני הנבחרות השונות של ישראל, כדי ללמוד כיצד היוונים מאתרים כישרונות, מהו המסלול המקצועי אותו עוברים הילדים והנערים, מהי רמת שיתוף הפעולה בין הקבוצות לנבחרות, איזו רמת הקשר קיימת בתוך הנבחרות מגיל ילדים ועד לבוגרת וכיצד האיגוד היווני פועל. בקיצור, איך הם בצמרת העולמית ואנחנו לא.