צעירים, לנצח

הנבחרת הצעירה של מוטי איוניר תגיע לצמד המשחקים מול מונטנגרו ובולגריה במצב קצת מוזר, כזה שלא זכור זה שנים רבות: הרוב המוחלט של שחקניה הם שחקני הרכב בקבוצות שלהם, עם הרבה מאוד דקות משחק, מעמד ואחריות. אריאל הרוש, שכנראה יפתח בין הקורות, נמצא בשלבי כיבוש אחרונים של עמדת השוער בבית"ר ירושלים. המגן הימני אמור להיות עודד אלקיים, גם הוא שיחק בחלק הארי של תחילת העונה בהפועל חיפה. כך גם לגבי המגן השמאלי המסתמן, אבי ריקן, ושאר חולית ההגנה – דין מורי, אושרי רואש, ישראל ראש, להוציא כמובן את רמי גרשון, שעדיין לא שיחק דקת ליגה בסטנדרד ליאז'. התופעה המשמחת תקפה גם בקישור ובהתקפה, אפילו אחרי הוויתור על בירם כיאל וביברס נאתכו: רן אבוקרט, אלמוג כהן, לירוי צעירי, עידן ורד, מוחמד גדיר, טוטו תמוז. בן סהר (עדיין ממוצע של 18.3 דקות למשחק בליגה הספרדית) וגיא אסולין הם היוצאים מהכלל שרחוקים מללמד על הכלל – שני שחקנים מעולים בעלי ניסיון מסוג אחר שרק מוסיפים על שאר הסגל.

לשינוי הזה הגיעו שחקני הנבחרת הצעירה כתוצאה מכמה סיבות: ראשית, כמובן, הגדלת הליגה, שפרסה את חלוקת השחקנים והרחיבה אותה. למשבר הכלכלי יש גם חלק לא קטן בכך, אבל הרבה יותר לאליפות של מכבי חיפה וההעפלה לליגת האלופות, שלימדו לא מעט קבוצות שאפשר לסמוך על השחקן הישראלי הצעיר. יתרה מזאת, בחודשים האחרונים זכינו לראות נגזרת די מעניינת ולא מייצגת של המהפך בדקות המשחק של השחקנים הישראלים בנבחרות, והיא ההתחמקות של מספר שחקנים מהמדים הלאומיים בגלל עייפות ועומס במסגרת הקבוצה. עד לא מזמן, הנבחרות הצעירות היו חממה נוחה לשחקנים שכמעט ולא משחקים בקבוצות, אבל היום יש לאיוניר סגל מוכשר, אבל בעיקר סגל מנוסה ועשיר בדקות משחק. מי מהם שחושב שמדובר בתיק מעיק שמפריע לו במסגרת הליגה, טועה ובגדול.

לאותם שחקנים צעירים יש לא מעט אחריות כדי שכל זה לא יהיה תופעה חולפת ולא ייעלם ברגע שתזרים המזומנים ישתפר. כולנו זוכרים את הקינה שמילאה את מדורי הספורט בשבועות בהם נבחרות הנוער והנערים של אלי אוחנה וטל בנין הוכו שוק על ירך, קינה שלא היתה לגמרי מבוססת או מלומדת וכמובן לא החזיקה מעמד אחרי צפייה מחודשת בהישגיהן של הפועל תל אביב ומכבי חיפה, אבל עדיין קינה מסוכנת. תפילות האשכבה עלולות להעניק את הרושם שלא גדלים כאן שחקנים איכותיים, כשההרכב המצוין של הנבחרת הצעירה הנוכחית מוכיח בדיוק את ההפך. למרות שהקמפיין שלה מסתיים בספטמבר 2010, לנבחרת הצעירה יש השבוע הזדמנות קטנה לעצור את הסחף שהתחיל בנערים ובנוער ולתת לראשי הקבוצות עוד סיבה טובה אחת להאמין יותר בשחקן הישראלי הצעיר.

בנוסף על השתקת הבכיינים הסדרתיים, שרגילים מתוך אינסטינקט לחפש שפל חדש בענף, יהיה חשוב לתרגם את הכוח שהליגה נותנת לשחקנים לטובת הנבחרת עצמה. המטרה העיקרית בטיפוח מובנה של השחקנים המקומיים ואפלייתם המתקנת היתה תמיד הנבחרת. המשוואה גרסה שיותר מקום לישראלים = יותר עוצמה לנבחרת. עכשיו זו הזדמנות מצוינת להוכיח אפילו במעט את אמינותה. עם כל הזיכרונות הטובים מהנבחרת הצעירה ההיא של גיא לוי, שהדהימה בהפעלתה לאליפות אירופה, סנסציה דומה תחת מוטי איוניר יכולה להוביל למהפך של ממש. תנו לנו עוד סיבה לתת לכם לשחק, תנו לנו עוד הזדמנות להשוות בין ההישג של גיא לוי לזה שיביא מוטי איוניר, רק אל תזכירו לנו את מה שהיה כאן עם הנבחרות של אוחנה ובנין. אל תעצרו את המגמה.