האביר האחרון בממלכה

העולם אוהב ווינרים. מייקל ג'ורדן, דרק ג'יטר, ג'ו מונטנה, זינדין זידאן, בקנבאואר, ויין גרצקי ועוד רבים וטובים שנכנסו לפנתיאון ויתויגו לתמיד כגיבורי על שתמיד היו שם כשהיה צריך אותם. גם האומה האנגלית חיפשה מאז המונדיאל של 1966 את הווינרים שלה, אבל תמיד הסתפקה בהספדים, בניתוחים של "איפה טעינו" ובקריעה לגזרים. עד שבא ג'וני ווילקינסון.

ווילקינסון בן ה-28, כנראה הקונצנזוס היחיד בממלכת ספורט שלא מהססת לשחוט את הקדושות שבפרות, מייצג את כל מה שאין בנבחרות האנגליות בכדורגל ובקריקט – נחישות, התמדה וקור רוח ברגעים הנכונים. ב-2003 הקפיץ ווילקינסון את הכדור לקרקע בהארכה והקנה לנבחרת אנגליה זכייה היסטורית בגביע העולם. ארבע שנים אחר כך הוא הקפיץ 40 אלף אנגלים ביציע בפאריז והעלה את נבחרת הרד רוז לגמר השני ברציפות שלה. בשבת יפגוש ווילקינסון את דרום אפריקה, אותה נבחרת ששחטה בלי רחם את נבחרתו בשלב המוקדם 0:36. הספרינגבוקס באים כפייבוריטים, ממש כמו אוסטרליה וצרפת, שפגשו את האנגלים ברבע ובחצי הגמר, ואתם כבר יודעים איך זה נגמר – עם שערי ניצחון של הגדול מכולם. ווילקו עומד בשורה אחת עם הווינרים הגדולים של עולם הספורט, לא רק בגלל מה שעבר על המגרש, אלא בעיקר בשל מה שעבר מחוצה לו.

לפני מספר שנים הכתירה האומה האמריקאית את הרגע הגדול בהיסטוריה שלה. במפתיע זכה שחקן הבייסבול קאל ריפקן ג'וניור, שבמשך 20 שנות קריירה שיחק 2,632 משחקים ברציפות והרגע שבו הגיע למשחק ה-2,131 שלו (ובו שבר את השיא של לו גריג) היה המרגש מכולם. לאנשים יש חיבה בלתי מסויגת ומוצדקת לספורטאים שמתמידים, שמתמודדים עם פציעות, עם לחץ ועם סכנה להרחקות במשך שנים כה רבות. ובכן, המקרה של ווילקו קצת שונה. מאז הזכייה בגביע העולם עבר הפליי-האף של ניוקאסל פאלקונס פציעות קשות בכתף, בברכיים, בזרועות ואפילו בכליות, ובמשך 1,169 ימים (יותר משלוש שנים) לא שיחק בנבחרת. כל אחד אחר שהיה עובר את מסכת הייסורים הזו היה פורש, ובמוחו של ווילקו עברו לא אחת הרהורי פרישה, אבל כשגביע העולם הגיע היה גם לו ברור שהוא ישחק.

משני המשחקים הראשונים בטורניר הוא נעדר, כמובן בגלל פציעה. המשחק האחרון שבו לא נטל חלק, נגד דרום אפריקה, היה נקודת השפל של נבחרת הוורד האדום. תבוסה 36:0, שחשפה לא רק את החולשה האנגלית במשחק ההגנה, אלא בעיקר את חוסר הלחימה והאמונה. ההכנה לטורניר הייתה לקויה, ואחרי תבוסות 58:10 לדרום אפריקה ו-55:22 לצרפת, היה ברור לאנשי הממלכה שהרבה סיכויים לשחזר את ההישג מ-2003 אין. אחר כך התברר שהיהלום שוב ייאלץ לשבת בצד בפתיחת משחקי גביע העולם בגלל פציעה, ואם מוסיפים את התבוסה המחפירה לספרינגבוקס ואת ההדחות המוקדמות של אירלנד ו-וויילס, נראה היה שהטורניר הזה יהפוך לעמק הבכא של הראגבי הבריטי כולו. למשחק השלישי חזר ווילקינסון, ויחד עמו גם רוח הניצחון, זו שלא מכירים באף ענף ספורט בריטי מלבד בראגבי בעידן של ג'וני ווילקינסון.

לווילקינסון יש סגנון בעיטה ייחודי. הוא סופק כפיים כנושא תפילה, מתקמר קלות ובוחן היכן נמצא השער ואז רץ ובועט. הכדור מתפתל, מתעקל ומוצא את דרכו אל בין קורות השער. כל מי שראה אי פעם משחק ראגבי יודע שפעולת הבעיטה היא לא עניין פשוט. יש כאן הרבה מאוד חישובי זוויות, כיווני רוח ומעל לכל התמודדות עם לחץ. כמי שהיה סטודנט מצטיין לביולוגיה ולכימיה, הוא יודע דבר או שניים על מדעים מדויקים, ולכן חבריו לא מפסיקים להסתמך על רגל הזהב שלו. לאנגליה יש סגנון ראגבי מכוער וקשוח, שמטרתו להחזיק אותך צמוד ואז לעקוץ. האנגלים ממש לא מנסים לכבוש טרייז (אלא אם יוצא להם במקרה אחד על הדרך, כמו מול צרפת) ומסתפקים בניצול שגיאות ובסחיטת עבירות שיעמידו את ווילקו במצב של הבקעת שלוש נקודות. ואז, אחרי הטקס הקבוע, הוא בדרך כלל גם עושה את זה. כמה ווינר הבן אדם? בואו נגדיר את זה ככה: את הכדור הגדול ביותר בקריירה שלו, הדרופ גול בגמר גביע העולם ב-2003, בעט ברגל ימין, למרות שהוא כמעט תמיד בועט בשמאל.

ברבע הגמר נגד אוסטרליה האנגלים עלו כאנדרדוג, אבל החזיקו את המשחק צמוד. בפיגור 10:9 (כמובן, כל הנקודות של אנגליה מהרגל של ווילקינסון) בדקה ה-60 הוא בעט כדור עונשין שהעלה את אנגליה ליתרון 9:12, וההצטופפות האנגלית לא איפשרה לוואלאביז להגיב. בחצי הגמר זה היה עוד יותר דרמטי. צרפת החזיקה ביתרון זעיר של 8:9 בדקה ה-75, כשווילקינסון השחיל בקור רוח אופייני כדור עונשין ואחר כך בעט עוד דרופ-גול כדי לקבוע 9:14 ולהחזיר את אנגליה למעמד שבו הייתה לפני ארבע שנים. עכשיו מפריד משחק אחד בין אנגליה לבין זכייה שנייה ברציפות בתואר. הספרינגבוקס לא מזלזלים אפילו לרגע. יש יסוד סביר להניח שה-0:36 לא יחזור על עצמו, אבל דרום אפריקה תסתפק בהפרש נמוך מזה. מדבר אחד, יודעים שם, הם צריכים להימנע: יתרון של פחות מ-4 נקודות בעשר הדקות האחרונות. מבחינתם, רק תשאירו את ווילקינסון מחוץ למשחק.