אוטו רהאגל החליט לאחרונה לחזור למקורות. אחרי התוצאות הלא ממש מרשימות מאז יורו 2004, מאמן יוון בחר לחדד מחדש את עקרונות ביצוע הכדורים החופשיים שהביא לו את התואר האירופי. אותו נשק שחיסל את צרפת של זידאן, את צ'כיה של נדבד ואת פורטוגל, מאחרת יורו 2004, של רונאלדו ודקו.
ברוב המקרים, חשוב לזכור ולהזכיר, מדובר על ביצוע מקרן. הרמה מתוכנת, תנועה מתכוננת, נגיחה חדה, שער פשוט. "גם היום הנבחרת עובדת על מודל די דומה: להבקיע גול אחד ולנצח, כמו ביורו ההוא" אומר העיתונאי היווני יאניס פרגולופולוס מהעיתון "צ'מפיון". "המאמן הבין שאין לו ברירה אחרת בעקבות התוצאות בשנים האחרונות. אין ספק, נבחרת יוון באה לנצח 0:1 ברמת גן".
אם אות האזהרה עדיין לא ברור לכם, רק נאמר שההרכב שהמסתמן של יוון כולל את כל התחמושת שעשתה את הנבחרת של רהאגל לאחת הטובות בעולם בכדורים נייחים. באסינס, קראגוניס וחריסטאס בעל הראש הקטלני. מנגד, בל נשכח, תתייצב אחת הנבחרות הגרועות בעולם בהגנה מפני כדורים נייחים - לפחות בעיני עצמה. תוסיפו לזה את העלייה המתמדת בניצול המצבים הנייחים בשנים האחרונות (תודות, כמובן, ליוון), והנה לכם הבעיה המרכזית של הנבחרת חוץ מהפציעה של יוסי בניון. אז כיצד נתגבר במוצ"ש על הבעיה ההיסטורית של הנבחרת וננטרל את היתרון הבולט של היוונים? תלוי את מי שואלים.
הטריק של מתיאוס
הנקודה הזו מפחידה, כאמור, לא רק בגלל יוון, אלא גם בגלל ישראל. אפילו שלושת המשחקים הראשונים בקמפיין הנוכחי יכולים ללמד בקלות את דרור קשטן שהבעיה ההיסטורית חיה וקיימת ועל מה הוא צריך לעבוד במשחק הזה. גם השער הראשון של שוויץ בתיקו (2:2) המפורסם הובקע ממצב נייח. בנבחרת מזכירים כי גם שני המשחקים הבאים היוו חוויה טראומטית להגנה. המשחק מול מולדובה נפתח בהגבהה ושער של פיצוסצ'יאק לאחר ארבעים שניות ואפילו לוקסמבורג הקטנה ידעה לנצל מצב נייח ולהוסיף את רנה פיטרס לרשימה המבקיעים המצומצמת שחקוקה מעל דפי ההיסטוריה המקומיים. והיוונים יודעים לעשות את זה הרבה יותר טוב.
קשטן יצטרך לבחור בין שתי שיטות הגנה במצבים הנייחים: הראשונה, איזורית, אומרת שהשחקנים נעים לכיוון הכדור ומתרכזים באיזור הנחיתה שלו, וכך גם יוצרים יתרון מספרי בזמן המאבק על הנגיחה. השיטה השנייה, האישית, מעדיפה שכל שחקן ישמור שחקן, גם באיזורים אליהם לא מיועד הכדור. לכל שיטה יתרונות וחסרונות, אבל אלי גוטמן סבור שהכי טוב יהיה מבחינתנו לשלב בין שתי השיטות. "אם הייתי מאמן הנבחרת, יכול להיות שהייתי משלב בין השיטות", אומר אלי גוטמן. "לוקח שניים או שלושה שחקנים מסוכנים שלהם אישית ומשלב גם שמירה אזורית".
הדוגמא הכי טובה בנושא מגיעה מהכיוון של מכבי נתניה. בקבוצה של לותר מתיאוס החליטו לשנות במהלך העונה שיטה. זה קרה אחרי ההפסד להפועל תל אביב. נתניה מתבססת היום על שמירה מעורבת, שמשלבת שלושה שחקנים ששומרים אזורית, על שטח מסוים, וחמישה שחקנים ששומרים אישית שחקן. מתיאוס טען בפני השחקנים שלו העונה כי שמונה מתוך עשרה שחקנים צריכים לעשות הגנה במצבים נייחים, כדי לא לספוג שערים כאלה בקלות. "בדרך כלל קבוצה מעלה חמישה לקרן או בעיטה חופשית, אז ארבעה עד ששה שחקנים שומרים. אצלנו חמישה לוקחים שחקן אישית ועוד שלושה אזורית. זה המון ביחס לקבוצות אחרות", מעיד אחד השחקנים בנתניה.
"ההתמודדות שלנו עם מצבים נייחים תלויה גם המון באלה שמגביהים את הכדור", ממשיך אותו שחקן נתניה. "מול הרמה טובה קשה להתגונן, אבל זה הרבה עניין של מיקום. הדבר הכי חשוב שלותר מלמד אותנו הוא איך להגיע לכדור הראשון, אותו הכי חשוב לקחת. העונה קיבלנו גולים מקרנות, השיטה השתנתה בגלל הגול שקיבלנו מול הפועל תל אביב מקרן. יבואה הבקיע מ-11 מטר בנגיחה ומתיאוס החליט לעשות לזה סוף. עברנו משמירה אזורית לשמירה אישית. משני קווים של שלושה שחקנים עברנו לקו אחד וחמישה שחקנים ששומרים אישית. אני לא מכיר עוד קבוצה ששומרת כל כך הרבה במצבים נייחים. בדרך כלל, השלושה ששומרים אזורית הם השחקנים הגבוהים (אחד מהם הוא ביוואן פרנסמן, השניים האחרים הם בדרך כלל לואיס מרין וקלמי סבן או גולן חרמון - א"י). אחד עומד בקורה הקרובה, אחד ברחוקה ואחד באמצע, הם הקו הראשון שלנו. השיטה תמיד זהה, רק שמות השחקנים משתנים".
האזהרה של רוני לוי
"אני תמיד טוען שיש יתרון להתקפה בשמירה אזורית", אומר שחקן בנבחרת. "כל שחקן יכול לשמור על שטח, אבל בסוף החלוץ בא ונותן גול. היתרון נוצר כי החלוץ מסתכל רק על הכדור, ההגנה צריכה לשמור על הכדור ועל החלוץ".
בניגוד לאותו שחקן, לא מעט מאמנים בליגת העל מעדיפים שיטה שמשלבת שלושה שחקנים בקו הראשון ושלושה שחקנים נוספים בקו השני, כולם שומרים אזורית. "אני חסיד של שמירה אזורית", מבהיר מאמן הפועל פתח תקוה, זאב זלצר. "שמירה אזורית זה דבר שבניתי בנבחרות הצעירות, שחקנים מתורגלים לשחק אצלי כך, במערך של הגנה אזורית אלכסונית עם הפנים לכדור. אני מאמין שזאת הדרך הכי טובה להתמודד עם מצבים נייחים. כמובן שאתה לא יכול למנוע את זה במאה אחוז, אבל אפשר לצמצם בדרך הזאת. יש לך אופציה ויתרון עם פנים לכדור, אתה יכול לכסות כל שחקן בכל אזור. יש שלושה קווים בדרך שבניתי, קו ראשון מיועד להתמודד עם כדורים לשער, קו שני עם כדורים לאזור הפנדל ונקודת העונשין ויש את הקו השלישי שבנוי להתמודד עם כדורים חוזרים. אני מציב את השחקנים לפי נתוני משחק הראש. אם אתה יודע ששחקן יריב אחד נוגח יותר טוב מכולם, פיטר קראוץ' כזה, אז כדאי לוותר על שחקן בקו השני ולהצמיד אותו לגבוה".
יכול להיות שסנכרון בין השיטה בנבחרות הצעירות לזו הבוגרת היה פותר לא מעט בעיות היסטוריות של ישראל בתחום. בכל מקרה, כרגע, רוני לוי לא חושב שהשיטה שזלצר מציע היא הנכונה מול יוון. "בשמירה אזורית", אומר מאמן מכבי פתח תקווה, "אפשר לשים ארבעה בקו אחד ושלושה או ארבעה לפניהם, כולם שומרים ברווח של מטר אחד מהשני. השחקנים מכסים את כל השטח ומאמינים שהם ייקחו את הכדור ראשונים. אני פחות דוגל בשיטה הזאת. הגישה הזאת דורשת שחקנים עם משחק ראש פנטסטי, יתרון עצום על היריב במשחק ראש, אמונה עיוורת שלוקחים את הכדור בכל מחיר. כשאתה פחות טוב במשחק הראש, תשמור קרוב ותפריע ליריב, לפעמים עצם העובדה שאתה מפריע לשחקן גורמת לו לאבד ריכוז. בשמירה אזורית זה פחות קיים".
"מבחינה פיזית, אנחנו בנויים פחות טוב", ממשיך לוי. "בנתונים הבסיסיים שלהם, שחקנים אירופיים יותר אתלטיים, אין מה לעשות נגד זה. המצבים הנייחים הפכו לנקודה מאוד משמעותית בכדורגל ומאוד קשה להתמודד נגד יריבים חזקים בקטע הזה. אם לקבוצות יש סוג של שחקן עם בעיטה יוצאת מן הכלל, קשה מאוד להתמודד נגד זה. יש כאן אלמנט של ניסיון וחוסר ריכוז, אבל בעיקר ששחקנים באירופה מגיעים עם נקודת פתיחה אחרת משלנו. שם משחקים הרבה יותר פיזי עם הגבהות ונגיחות, משחק אוויר. כשאימנתי את מכבי חיפה באירופה הרגשתי שכל מצב נייח הופך למלחמת עולם".
היציאה של אובארוב
מעבר לטקטיקה או הפיזיות, גם לשוער בנקודה הזו יש משקל חשוב ביותר, ובמקרה הזה החיסרון הכי גדול של דודו אוואט הוא בדיוק כאן. שורה אובארוב הוכיח בעברו לא פעם עד כמה יציאה מתוזמנת ובטוחה של שוער יכולה להקל על כאב הראש בכדורים נייחים, אבל אובארוב הוא היום מאמן שוערים ולא שוער. "נגד יוון נצטרך ביטחון", קובע אובארוב. "אם לשוער יש ביטחון, אם הוא יודע איך ומתי לצאת בטיימינג נכון, הרבה יותר קל. אני בעד שמירה אישית. כשוער עבר אני אומר ששמירה אזורית זה לא הדבר הכי טוב, יש יתרון לשחקנים בהתקפה כשהם בתנועה, אם אתה רץ ויש לך ניתור יותר חזק וגבוה".
"יש מן סטיגמה על הישראלים שאנחנו סופגים הכי הרבה ממצבים נייחים, זה שטויות", קובע אובארוב. "בדיקה פשוטה תגלה שבאירופה סופגים בממוצע לא פחות. החוכמה היא לשחק חזק, פיזי, לשמור אישית. אין פה אופציות אחרות. כשמאמן אומר לשחקן לשים 'איקס' על מישהו, הוא יודע שהוא חייב לשמור אותו, שהוא במצב נייח 'מת' מבחינתו. ככה שיחקנו בברית המועצות. יש עוד כמה דגשים, כמו תיאום בין שוער להגנה. הנבחרת שלנו, כפי שכולם רואים, שומרת מעורב. צריך לזכור שבשביל להפסיד משחק או להיפך, צריך שרק שחקן אחד יטעה. מידת האחריות כאן היא גדולה מאוד".
אלי גוטמן, לעומת זאת, עדיין הולך עם האזורית: "לדעתי, דרור צריך להמשיך עם השיטה הרגילה שלו, שמירה אזורית, מערך של 4:4:2, כל אחד לוחץ בשטח שלו. אין זמן לניסיונות. צריך לשחק כמו שהנבחרת התרגלה מתחילת הקמפיין. נכון שחריסטאס שחקן גבוה עם עוצמה, אבל לפחות ההגנה שלנו לא תצטרך להתמודד עם מהירות. חוץ מזה, טל בן חיים או הבלם שיפתח לידו, הם לא שחקנים נמוכים. העובדה שלא נאלץ להתמודד עם מהירות יכולה בהחלט להקל".
