המקצוען שסתם ללוזון את הפה: דקל קינן חוזר לנבחרת דרך הדלת הראשית

לאיאן הולוואי, מאמן בלקפול, יש הרגל: למשחקי חוץ הוא לוקח 20 שחקנים, אבל מלביש רק 18. זה לא טריק מקורי, אבל לדקל קינן זה גרם לא מעט סבל, כאשר מצא את עצמו מחוץ לסגל. אלא שקינן לקח את זה, כמו כל דבר קשה, למקום מאוד לא ישראלי. כאשר הקבוצה הייתה חוזרת לבלקפול, הבלם היה יוצא לחוף הים של העיר ורץ כדי לשמור על כושר וגם להוציא את העצבים עם ספרינטים באמצע הלילה, בקור של נובמבר-דצמבר בצפון אנגליה.

ולמה אנחנו מספרים לכם את זה? כי החזרה של דקל קינן להיות שחקן הרכב בטוח בנבחרת לקראת שני המשחקים הקרובים, לא מובנת מאליה. כולנו זוכרים את ההשפלה שהעביר אותו יו"ר ההתאחדות אבי לוזון במשחקים מול יוון וקרואטיה ("דקל קינן חרבן לנו את שני המשחקים"). אלא שקינן, בדיוק בגלל אותו אופי, חזר לנבחרת דרך הדלת הראשית. לואיס פרננדז וצוותו צפו בו במדי קרדיף דרך קלטות, ואישרו סופית: המקצוענות של קינן ניצחה את הפטפטנות של לוזון.

לדעת קינן, היכולת החלשה שגילה בצמד המשחקים הרשמיים הקודם נבעה לא מעט מהכנה לקויה לעונה והסחבת במציאת קבוצה. גם בבלקפול הוא סבל מזה. להופעה הראשונה שלו במדי בלקפול, מול ארסנל באמירויות, קינן לא היה אמור להגיע. הרחקה זרקה אותו למגרש בפיגור 2:0, סיוט שהסתיים רק בשער השישי, כאשר תיאו וולקוט מאכיל אותו מרור. למאמנו, הולוואי, זה הדליק חשש פנימי מקריסה, והוא אמר לקינן בחדר ההלבשה: "תהיה רגוע, לא הבאתי אותך בשביל משחק אחד".

אלא שקינן לקח את זה, כהרגלו, למקום של רצון להשתפר. הוא אמנם קיבל עוד כמה משחקים בהרכב בלקפול, אבל המצוקה רק גברה במשחקי הנבחרת מול יוון וקרואטיה. לזובור שהכין לו לוזון הוא בכלל לא היה מוכן, אבל הוא שתק. סגר טלפונים ונעלם. היום, מי שהגן עליו אז, יודע כמה זה היה טיפשי לרדת ככה על שחקן שמנסה תמיד להוציא מעצמו את המקסימום. "מי שאמר את הדברים האלה אין לו מושג בכדורגל", אמר השבוע לוואלה! ספורט שוער מכבי חיפה ניר דוידוביץ'. "דקל הוא בלם שתמיד הייתי רוצה לראות לידי בנבחרת. גם ביכולת וגם באישיות. הדברים נאמרו מחוסר מושג והבנה לתרומה של דקל וליכולות שלו, ששום משחק או שניים לא טובים לא יוכלו לשנות. יש לו אישיות גדולה והוא ספורטאי ממדרגה ראשונה".

מי שחושב שקל להתאושש מזובור כזה, מוזמן להקשיב לשוער רפי כהן, שעבר חוויה דומה תחת שלמה שרף ונשלח הביתה בשידור חי אחרי השער שספג מפרננדו היירו. "מה שמדהים הוא שגם היום זה מה שזוכרים מהקריירה שלי - לא אליפויות, לא גביעים - רק את המקרה עם שלמה. כשזה קורה בנבחרת, האפקט הוא בכלל חזק. כל המדינה מדברת על זה, בכל מקום. זה משפיע מאוד ויכול להיות הרסני. אני לאחר אותו מקרה חזרתי לקבוצה שלי מכבי תל אביב וגם שם לא שיחקתי כי העדיפו את אובארוב, אז התסכול היה בלתי רגיל. מרגישים את העוול ואת ההשפלה הרבה יותר חזק".

גם קינן לא שיחק הרבה אחרי הזובור הספציפי שלו, אבל האופי שלו שוב הוכיח את עצמו. כמו במכבי חיפה. למרות שהוא לא בלם מושלם וסובל ממספר מגרעות, יש לו חינוך שיש להלל במדינה כמו שלנו. גם בעונה שעברה, כשמכבי חיפה שמטה את האליפות במחזורי הסיום, הוא היה חתום על שני שערים חשובים. אחד מול בית"ר בדקה ה-88 מול בית"ר ובישול מול בני יהודה, במשחק בו אבד התואר. "אחרי הפועל תל אביב אנשים עשו במכנסיים ולא חשבו איך לנצח, אלא מה יקרה אם לא ננצח", נזכר שחקן במכבי חיפה. "דקל ידע לקחת הכל למקום הפוך ולדחוף את כולם קדימה. הבישול לטישיירה נגד בני יהודה במחזור האחרון אמר הכל. בשיא הלחץ, כשאנחנו חייבים מהפך, הוא עולה לכדור גובה עם שני שחקנים ובקור רוח מוריד את הכדור בול לרגל של טישיירה. הוא דמות, דמות שבנבחרת צריכים לאמץ. הדברים שלוזון אמר רק מוכיחים שהוא לא מחובר".

"כמו כל הורה, זה לא היה נעים לשמוע את לוזון, אך הידיעה שלי מי זה דקל והביטחון שלי שיידע להתייחס לדברים בהתאם, להיות חזק ולקחת את זה למקום של להוכיח ולתת, הרגיעו אותי", אומר חומי קינן, האבא. שחקנים שדיברו עם קינן באותם הימים ראו בן אדם שקיבל מכה, אך לא מתכוון להיכנע. שחקנים שמעו ממנו משפטים כמו "כל הקריירה שלי ידעתי שרק עבודה קשה תקדם אותי, גם כשלא שיחקתי במכבי חיפה וכשלא זימנו אותי לנבחרת". או – "שום דבר לא ישבור אותי"; או - "שמו אותי במרכז והפנו את האשמה אליי, אבל אני אעבור את זה". אביו חומי הסביר זאת כ"תקופה קשה מאוד עבורו. לחזור לאחר מה שקרה עם הנבחרת ובכלל לא לשחק בבלקפול, בארץ זרה, זה לא משהו שקל לחוות. זאת הייתה תקופה רעה מאוד עבורו אך אני ראיתי אותה כמחשלת ומשתלמת בעתיד".

ואז הגיעה קרדיף, מליגת המשנה. לכאורה, פחיתות כבוד, אבל קינן חושב אחרת מכדורגלנים ישראלים. עם הזמן בבלקפול הבין קינן שאיאן הולוואי סומך על שחקנים אחרים והדברים לא הולכים להשתנות. היה לו חוזה בקבוצה לעונה עם אופציה, והוא הבין שאם לא ישחק אין שום סיבה שיאריכו לו אותו. קינן החל לגשש במקומות אחרים. במשחק הגביע של בלקפול מול סאות'המפטון צפה עוזר המאמן של קרדיף והחל לברר פרטים. עוד לפני שפנה לקינן, הוא שוחח עם מספר שחקני בלקפול אותם הכיר על מנת לקבל חוות דעת, ומשם הדרך להצעה רשמית היתה קצרה. גם בקרדיף לא הובטחו לקינן דקות משחק, אך הוא הרגיש שהסיכוי לקרדיט גבוה יותר. למרות שזו נראית ירידה ברמה, קינן הרגיש שיהיה נכון יותר לבנות את עצמו משם. דווקא משם. מארק הדסון, בלם קרדיף, שבינתיים גמר את העונה בגלל פציעה: "דקל מעולה. הוא נזרק למים העמוקים ובאמת היה מבריק. הוא שחקן בינלאומי שמכיר היטב את המשחק, והפקטור החשוב אצלו זה שהוא מדבר. הוא מתקשר עם השחקנים שלידו ואנחנו מדברים אחד עם השני בזמן משחקים. דקל ואני יודעים שאם נשמור על העניינים שקטים מאחור, לקבוצה יש את השחקנים שיכבשו שערים".

גם איאן הולוואי, מאמן בלקפול אותה עזב קינן, מלא בהערכה: "הבאתי את דקל בקיץ, אבל תמיד אמרתי שאשאר נאמן לשחקנים שהעלו אותנו ליגה. זה חבל בשבילו כי הוא הגיע לכאן לשחק, ואני לא יכולתי להכניס אותו להרכב. הוא בחור נהדר והמצב נהיה מתסכל עבורו, לכן שחררתי אותו. קרדיף מקבלת שחקן נפלא כי כשהוא שיחק, הוא עשה את זה מצוין".

בפני חבריו, קינן מדבר על שביעות רצון מההשתלבות בקרדיף ואומר על הליגה הראשונה באנגליה: "אני מת על הסגנון הזה. כולם גדולים, אגרסיביים, מלחמה על כל כדור וכל מצב נייח, אין משהו שאני אוהב יותר מזה". כעת יש לו חוזה ארוך יותר, גדול יותר כלכלית. סוכנו, גלעד קצב, שהיה איתו באנגליה בימים אחרי שחזר מושפל מהנבחרת, מזהה ניצחון. "הילדה שלי אמנם בת 7, אבל אני תמיד אומר שאם יש מישהו שאני רוצה כחתן לילדה שלי, זה דקל. הוא החתן המושלם - הכריזמה, האישיות, אחד השחקנים שאני הכי קשור אליהם. השינוי בקרדיף מחזיר אותו לנבחרת בכושר אחר לגמרי. דקל לקח מאוד קשה את חוסר ההצלחה בנבחרת. אנחנו מקווים שבתום העונה הוא יעלה עם קרדיף לפרמיירליג, ואז זה יהפוך את כל התהליך למושלם".