במסיבת עיתונאים לרגל פתיחת עונת 2007/08, בה הוצג לורן בלאן כמאמנה החדש של בורדו, נשאל 'לה פרזידנט', כיצד הוא מתכוון להתמודד עם עזיבת ארבעה משחקני ההרכב של הקבוצה, בראשם הכוכב ריו מאבובה. בלאן התעכב לרגע ואז השיב: "נצטרך לצרף לפחות חמישה שחקנים חדשים לסגל". הנשיא ז'אן לואי טריו, שישב לצידו בתקווה לא לשמוע דרישות שכאלה, צינן את ההתלהבות של המאמן הצעיר ואמר: "אולי שלושה".
שנתיים לאחר מכן, עם אליפות ראשונה זה עשור, שתי העפלות לליגת האלופות ועוד שלושה גביעים שונים, כשכל התארים מושגים עם כדורגל אטרקטיבי וסוחף, נזכר המגן מתיו שאלמה באותה מסיבת עיתונאים. "המאמן ביקש חמישה שחקנים ואז החתים אותי, את סולימאן דיאוורה, דויד בליון ואלו דיארה, שעכשיו לכולם ברור שהוא למעשה שווה שני שחקנים. בסופו של דבר בלאן צדק".
העוגן של בלאן
בלאן ירש את בורדו מריקרדו הברזילאי, שאמנם הגיע עם הקבוצה לליגת האלופות (אחרי עונת 2005/06, בה נכנסה להיסטוריה כאחת הסגניות הגרועות ביותר עם 43 שערי זכות בלבד) וזכה בגביע הליגה, אבל דגל בשיטת משחק הגנתית שהבריחה את הצופים אניני הטעם של עיר היין ודיכאה שחקנים יצירתיים מסוגם של וונדל ופרננדו קבנאגי. בניגוד לריקרדו וכיאה לשחקן הגנה שתמיד הביט קדימה וסיים שש מעונותיו בקריירה עם מאזן שערים דו ספרתי, בלאן שינה את בורדו מן הקצה אל הקצה.
קבוצת ההתקפה הגרועה בצמרת הפכה לפתע למלהיבה מכולן, דווקא בעיצומו של משבר שערים בליגה הצרפתית - כזה שגרם למנהלת הליגה לבנות טבלה התקפית אלטרנטיבית שתזכה את הקבוצות בתגמול כספי בהתאם לשערים וניצחונות. המגן דויד ז'מאלי, שהספיק לעזוב את בורדו לטובת גרנובל, הסביר: "זו הייתה הקלה גדולה כשבלאן הגיע. הרגשנו שאנחנו משוחררים לשחק כדורגל ולעשות את מה שאנחנו יודעים. כשריקרדו אימן, אפילו החלוצים שימשו על המגרש כבלמים".
בלם העבר של הנבחרת ידע שעם מאבובה, אליל האוהדים המקומי, אין לו את האפשרות לבצע מהפך בשיטת המשחק ולכן לא מנע את עזיבתו לוויאריאל. במקומו הוא הביא את אלו דיארה - שחקן אפור יותר שלא נודע בשל כישוריו הטכניים, אך כזה ששורף שטחים, עושה בשקט את העבודה המלוכלכת ובתוך שנתיים הפך לקפטן ולאהוב הקהל. ככל הנראה השחקן הכי פחות מסוקר על ידי התקשורת, אך הפייבוריט של יושבי סטאד שבאן דלמאס ובמיוחד של חבריו במגרש, שנהנים לראותו מחלץ כדורים וזוכה בכל הקרבות האווירים, וכך בעצם מאפשר להם לשעוט קדימה.
בעונה הראשונה של בלאן בבורדו, עוד לפני הגעתו של יוהאן גורקוף, יוהאן מיקו הוותיק היה הפליימייקר בשיטת ה-4-4-2 בצורת היהלום, ובלאן ידע שכדי לאפשר לו לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר, הוא צריך עוגן מאחוריו. לכן החליט להציב במגדל הפיקוח את דיארה. בימוי הראשונים התקשה הקשר האחורי לסיים משחקים ונתפס בעדשות המצלמה לא פעם כאשר הוא מניח את ידיו על המתניים כבר אחרי שעה של משחק, אבל עם הזמן השיב לעצמו את כושר המשחק אחד האלמנטים הבולטים בסגנון משחקו שנפגם בתקופה בליון - והפך לאחד השחקנים הקונסיסטנטיים בליגה.
הצל של ויירה
בגיל 18 נחשב אלו דיארה לשחקן שאמור לרשת בהרכב נבחרת צרפת את פטריק ויירה. הקשר הצעיר השתייך ללוהאן-קיסו מהליגה השנייה ושלושה משחקים הספיקו כדי שסקאוט של באיירן מינכן יזהה את הכשרון ויחטוף אותו. אחרי שלא הצליח להתאקלם בבוואריה, עבר לליברפול שהשאילה אותו ללה האבר ובאסטיה (במדיה שיחק לראשונה בליגה הבכירה וכבש ארבעה שערים), אך רק כשהגיע ללאנס ורשם את העונה המוצלחת הראשונה בקריירה בגיל 23, נזכרו בצרפת שוב מי הוא אותו רוצח שקט שזכה בצעירותו להשוואות המחמיאות.
כך, דווקא בעבודה סיזיפית ובניגוד לזינוק המטאורי בשחר הקריירה, פילס לעצמו דיארה מלאנס את הדרך לנבחרת טריקולור אחרי חמש שנים במדבר מקצועי, ובגמר מונדיאל 2006 מול איטליה החליף במחצית השנייה את אותו ויירה, שצילו ריחף מעליו בשנים הקשות בגרמניה ובאנגליה. הצטלבות הדרכים עם ויירה חזרה שוב במהלך פגרת הקיץ האחרונה, אז היה דיארה המועמד של ז'וזה מוריניו להחליף את קפטן נבחרת צרפת באינטר, אלא שבסופו של דבר החליט הקשר שגדל בפרברי פריס לשמור אמונים לבלאן ובורדו, והאריך את חוזהו עד 2013.
לא רק אינטר לטשה עינייה לעבר דיארה בקיץ. בפני הקשר האחורי הונחו לא מעט הצעות מפתות מקבוצות בכירות בספרד ואנגליה, ואפילו נרשמה התעניינות מצד מארסיי שנסוגה מוקדם בגלל הסכם ג'נטלמני בין דידייה דשאן לבלאן. בבורדו, בכל מקרה, לא התכוונו לתת לו ללכת. "היו לי שתי מטרות בפגרה ואת שתיהן השגתי: גם גורקוף וגם דיארה נשארו. למי שעזב נמצא מחליף", אמר בלאן לאחר שהבלם דיאוורה נטש וסרט הקפטן הועבר כלאחר כבוד לדיארה. גורקוף עצמו נשאר רק לאחר שקיבל הבטחה מהמנהלים כי הקבוצה לא תיפגע מקצועית, ובעיקר שדיארה יישאר.
הסיבה העיקרית בגינה נשאר דיארה צמוד לבלאן בבורדו, נעוצה באמון העיוור לו הוא זוכה ובעובדה שהמאמן סייע לו להתגבר על התקופה הקשה בקריירה, כשהיה בליון ועלה לכותרות רק כשהתלונן על דקות משחק (מה שגרם לאוהדי ליון לכנותו 'הבכיין'). "אחרי התקופה בליון היה לי הרבה מה להוכיח לכולם", נזכר דיארה. "בורדו נתנה לי את ההזדמנות ונטמעתי במהרה בתוך הקבוצה. הפכתי נחוש יותר כי קיבלתי בטחון וזכיתי לאשראי בלתי נגמר מהמאמן, אבל עדיין יש לי מה לשפר. בורדו זה המקום בו פרחתי, מצאתי את הדרך שלי ולכן החלטתי להישאר".
הגב של גורקוף
בשנים הקודמות, כשדיברו על אספקטים במשחק של דיארה הטעונים שיפור, הכוונה הייתה בעיקר לתרומתו ההתקפית. אלא שבשנתיים שלו בבורדו למד הקשר האחורי הגבוה (1.90 מטרים) לנצל את יתרונו הטבעי, הפך לנשק התקפי מסוכן במצבים הנייחים, ואפילו שידרג בצורה מרשימה את יכולת הבעיטה מרחוק, כפי שניתן היה לראות בשער המדהים שכבש אשתקד בניצחון 3:4 על מונאקו "יגידו שזה שער לא אופייני, אבל מבחינתי זה היה השער היפה בקריירה שלי", הודה דיארה בראיון ב'פראנס פוטבול' בתחילת העונה, שם הבהיר כי הדבר הבא שינסה לשפר הוא נושא הנעת הכדור, כשלא פעם הוא מעדיף להחזיר את הכדור לאחור ובמקרים מסוימים מסבך את שחקני ההגנה.
לא לחינם נבחר דיארה להיות האיש שייצג את בורדו בפרויקט פתיחת העונה. השחקנים מעריכים את תרומתו ("אם לא היה לי את הגיבוי של דיארה מאחור, ודאי לא הייתי מספק את אותה תפוקה ולא הייתם בוחרים בי לשחקן העונה", הצטנע גורקוף) וגם בתקשורת הבינו שמדובר בסלע של האלופה. "השילוב של דיארה עם גורקוף הוא ברמה עולמית", קבע מאמן שטרסבורג לשעבר, ז'אן מארק פורלאן, בטורו ב'לה מונד'. "יש לו את היכולת לשמור על עצמו מפציעות והרחקות, הוא חזק ונחוש ומבחינתי הוא היחיד בהרכב בורדו שאינו בר החלפה".
כעת, לאחר שכבש את לב אוהדי קבוצתו וזכה להערכה מקצועית, לדיארה נותרו שתי מטרות נוספות: הצלחה בליגת האלופות ("שמינית גמר ומעלה, שילמנו את שכר הלימוד בעונה שעברה") והתבססות בהרכב הנבחרת. במשך שש עונות בהן הוא חלק מהסגל הצרפתי רשם הקשר האחורי רק 21 משחקים בינלאומיים, למרות אותה הופעה מוצלחת בסך הכל בגמר המונדיאל. "בנבחרת צריך הרבה סבלנות. אני תמיד מוכן ומזומן, מתי שיקראו לי", אמר לאחרונה דיארה, מתוך הבנה כי מדובר באחת העמדות העמוסות בכדורגל הצרפתי, עם מתחרים בדמותם של ז'רמי טולאלן, לסאנה דיארה, אבו דיאבי ואם הוא כשיר, גם פטריק ויירה.
באשר לליגת האלופות, דיארה ובורדו הראו כבר ב-1:1 בטורינו מול יובנטוס כי הפעם הם שינו פאזה. "במשחקי חוץ מול קבוצות מן הסוג הזה אנחנו חייבים להיות במיטבנו, גם אם זה אומר לסטות מסגנון המשחק הרגיל שלנו ולהתמקד קצת יותר בהגנה", הבהיר דיארה לאחר המשחק בו נבחר לשחקן המצטיין והוכיח קריאת משחק משובחת ויכולת מיקום פנטסטית שאיפשרו לו לנצח בקרבות במרכז המגרש. "צברנו ניסיון אחרי הקמפיין הלא מוצלח, והפסד כמו ה-4:0 לצ'לסי לא יחזור. באנו להוכיח שאנחנו שייכים לליגת האלופות ולא הגענו לכאן במקרה. זה הדבר היחיד שעלינו לתקן ביחס לעונה שעברה".