מיתת נוער

שניות אחרי שאסטבן קמביאסו החמיץ את הפנדל הרביעי של ארגנטינה ברבע גמר מונדיאל 2006, ניתן האות לא רק לחגיגות של שחקני נבחרת גרמניה בעקבות העלייה שלהם לחצי הגמר, אלא גם למהומה רבת משתתפים בין שחקני ואנשי שתי הנבחרות, על כר הדשא ולעיני כל העולם. ספ בלאטר בוודאי האדים מבושה ועצבים.

במידה רבה ארגנטינה של אותו מונדיאל חשפה את פרצופה הכפול בתוך פחות משלושה שבועות. האלביסלסטה הוגרלו ל"בית המוות" עם הולנד, חוף השנהב וסרביה, אבל עלו שלב בסטייל והגיעו לשיאם עם 0:6 נפלא נגד האחרונה, כשמקסי רודריגז מככב עם צמד ומשחק ענק. ואז הגיעו ההדחה והבלאגן ואיתם סיום עם טעם רע וגם כאן מקסי הותיר את חותמו, הפעם עם אגרוף לגבו של בסטיאן שווינשטייגר.

אותה נבחרת שהביסה את הסרבים הייתה מעין בבואה של נבחרות הנוער הארגנטינאיות של חוסה פקרמן, ובעיקר של זו שזכתה במונדיאל לנבחרות הצעירות ב-2001, אבל באותה מידה ארגנטינה שהתפרעה בתום ההפסד בפנדלים לגרמניה ברבע הגמר, הייתה הנבחרת הבוגרת. זו שמבחינה פוטנציאלית תמיד נחשבת למועמדת לזכייה במונדיאל, אבל שתמיד מכניסה את עצמה ללחץ אטומי, שתמיד מלווה בשערוריות, שלא זכתה ולו בתואר אחד מאז 1993 (קופה אמריקה). מקסי רודריגז היה בשתיהן.

מלבד קשר אתלטיקו מדריד, הנציגים היחידים במונדיאל האחרון של אותה ארגנטינה צעירה מודל 2001, היו חאבייר סביולה, פבריציו קולוצ'יני וניקולס בורדיסו, אבל בדיוק כפי שקרה שוב ושוב לקודמיהם, גם הם עדיין לא הצליחו לתרגם את הצלחת הנעורים בנבחרת הבוגרת. גם אותה נבחרת נוצצת ונפלאה מתחילת המילניום, אולי הנבחרת הצעירה הטובה בכל הזמנים, הפכה לנבחרת אבודה.

מאז 1995 נערכו שבע אליפויות עולם לנבחרות צעירות וארגנטינה זכתה בחמש מהן, הישג מדהים וחסר תקדים, שגם מסביר את האכזבה האדירה והביקורות הקשות על אי ההעפלה לאליפות הקרובה במצרים. בנוסף, האלביסלסטה הצעירים זכו בשלוש מארבע אליפויות דרום אמריקה בשנים 1997-2003.

חוסה פקרמן, שהציג בפני יו"ר ההתאחדות, חוליו גרונדונה, תכנית ארוכת טווח, הצליח לשכנעו ולגבור על מועמדים בעלי רזומה עדיף וב-1994 מונה למאמן העל של נבחרות הנוער. אחרי כמה תארים מבריקים וצאתם לעולם של אינסוף כוכבים, הגיע הטורניר אותו אירחה ארגנטינה ב-2001.

עם אנדרס ד'אלסנדרו וחאבייר סביולה מריבר פלייט, ליאנדרו רומאניולי ופבריציו קולוצ'יני מסן לורנצו, ניקולס בורדיסו מבוקה ג'וניורס ואחרים, כבשו האלביסלסטה הצעירים 27 שערים בשבעה משחקים ושלטו ביד רמה בטורניר. מי שראה משחקים באותה אליפות בוודאי זוכר עד היום טורניר לנבחרות צעירות שנדמה כאילו השתחלה אליו נבחרת בוגרים. ארגנטינה הציגה כדורגל מושלם, ניערה מעליה כל יריבה בקלות מתסכלת והוכיחה עליונות אדירה לאורך כל הטורניר.

אותה נבחרת הייתה שיא פרי עבודתו של פקרמן, שעזב את עמדתו זמן קצר לאחר מכן. המאמן שנחשב בארגנטינה לאיש בולט בזרם שמאמין בכדורגל יפה ורומנטי, ביקר במחלקות נוער בכל המדינה ואסף את הכישרונות הגדולים ביותר. אז הנחית אותם במתקן האימונים של הנבחרת והרצה בפניהם על החשיבות של הזהות הלאומית והזהות הכדורגלנית של ארגנטינה. אצל פקרמן שיחקו כדורגל מסוג אחד בלבד - התקפי וטכני, עם הנעת כדור בנגיעה אחת במרכז המגרש ועם הסתמכות על הכישרון של השחקנים בחלק הקדמי. כדורגל ארגנטינאי קלאסי.

פקרמן הקים אקדמיה לאומית במסגרתה ליוו את הנערים המבטיחים פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, תזונאים ואנשי מקצוע נוספים, שתפקידם, כפי שהגדיר אותו המאמן, היה להפוך את הילדים לגברים לפני שהם הופכים לכדורגלנים. "תמיד עבדנו בשקט כי זו הדרך בה האמנו שצריך לעבוד עם ילדים", העיד. אבל פקרמן גם הדגיש לא פעם שאם ההצלחה לא תתבטא גם בנבחרת הבוגרת, הרי שחלק גדול מהעבודה היה לחינם ובינתיים הנבחרת הבוגרת סופרת 16 ללא תואר.

ב-1997 זכתה ארגנטינה הצעירה של ריקלמה, איימאר, קמביאסו וסמואל באליפות העולם עד גיל 20, אבל דניאל פסארלה לא הכליל אפילו נציג אחד שלה בסגל למונדיאל כעבור שנה. ההופעות של הנבחרת הצעירה של 2001 אמנם הדהימו את עולם הכדורגל, אבל מרסלו ביילסה לא למד מהטעויות של קודמו, לא חשב לנצל את המומנטום ולמונדיאל 2002 הרכיב סגל של 23 שחקנים שרק שלושה מהם היו בני פחות מ-25. לצעירים שזכו שנה לפני כן, לא נמצא מקום.

אם ארגטינה הצעירה של חוסה פקרמן הייתה הנבחרת המשוחררת והשמחה שהקפידה על כדורגל שובה עין ודרכו גם רשמה הצלחות, הנבחרת הבוגרת הצביעה על שמרנות, חוסר הרפתקנות וחרדה מעוד טורניר ללא תואר. ביילסה אמנם היה ועודנו מאמן מאוד התקפי, אבל הסגל שלו היה חסר מעוף ובמקום להזמין את סביולה וקולוצ'יני למשל, ולאפשר להם לצבור ניסיון כחלק מסגל עמוק בטורניר גדול, הוא העדיף את קלאודיו קאניג'ה וחוסה צ'אמוט בעלי הניסיון.

ביילסה אמנם היה מינוי של פקרמן שסמכויותיו התרחבו עם השנים, והשניים נחשבים לחברים טובים, אבל למרות זאת נוצר הרושם שקיים נתק בין ארגנטינה הצעירה לארגנטינה הבוגרת ושלעבודה ארוכת השנים בנבחרות הנוער, אין המשך. בדיעבד מסתבר שהסירוב של פקרמן לקחת על עצמו את הנבחרת הבוגרת ב-2002 והתעקשותו לאפשר לביילסה להמשיך בתפקיד שנטל אחרי מונדיאל 1998, קטעה את המומנטום של כדורגל הנבחרות הארגנטינאי.

אבל היעדר ההמשכיות לנבחרת הבוגרת לא נפל רק על המאמנים, אלא גם על השחקנים שאבדו בתרגום מהכדורגל המקומי לקריירות מצליחות באירופה. חאבייר סביולה היה הכוכב הגדול של אותה אליפות ב-2001 ועם 11 שערים הוא זכה בתואר מלך השערים ובתואר השחקן המצטיין. אבל למרות ששיחק בשתי הספרדיות הגדולות, הוא מעולם לא הצליח להתבסס בהן כשחקן מוביל והוא שיחק מעט מדי כדורגל במהלך הקריירה שלו עד עתה.

גם אנדרס ד'אלסנדרו לא הצליח לפרוץ לבמות הגדולות ובינתיים חזר לארגנטינה ובהמשך לברזיל, ליאנדרו רומאניולי הגיע לאירופה באיחור מסוים ואם מישהו מחפש את הסיבות לירידתה של ניוקאסל מהפרמיירליג השנה, הרי שאחת מהם תלויה בקנייה של פבריציו קולוצ'יני.

בחירות רעות או חוסר הסתגלות לכדורגל האירופאי, זימונים מאוחרים לסגלי המונדיאל ועוד, העלימו כמעט לחלוטין את נבחרת ארגנטינה הצעירה מ-2001. כשחוסה פקרמן סופסוף לקח את הנבחרת הבוגרת הוא דווקא שם את מבטחו בילדים שגידל והם החזירו בכמה הצגות, אבל אז הגיעו הפנדלים נגד גרמניה וסופו של עוד חלום.

עכשיו בארגנטינה בונים על קרלוס טבז וחאבייר מסצ'ראנו מהנבחרת שהגיעה למקום הרביעי ב-2003, על לאו מסי ופרננדו גאגו שזכו ב-2005 ועל אנחל די מריה וסרחיו אגוארו שעשו את זה ב-2007 (אגוארו היה שם גם ב-2005). הם אולי יוכיחו ב-2010 שגם נבחרת ארגנטינה הבוגרת יכולה להצליח. ההזדמנויות של רוב חברי הסגל מ-2001, באשמתם או שלא, כנראה כבר פוספסו.

חוסה פקרמן - מאמן טיגרס מהליגה המקסיקנית

חרמן לוקס - שוער שלישי במאיורקה

ווילפרדו קבאז'רו - שוער ראשון באלצ'ה (ליגה שנייה בספרד)

חוליו ארקה – ירד ליגה עם מידלסברו

מאורו סטו - טולוז

ניקולס מדינה - אוהיגינס (צ'ילה)

פבריציו קולוצ'יני - ירד ליגה עם ניוקאסל

אריאל זלצר - אינדפנדיינטה ריבדביה (ליגה שנייה בארגנטינה)

דייגו קולוטו - דפורטיבו לה קורוניה

לאונרדו פונציו - סראגוסה (ליגה שנייה בספרד)

אוסקר אהומדה - ריבר פלייט

ליאנדרו רומאניולי - ספורטינג ליסבון

מקסי רודריגז - אתלטיקו מדריד

אנדרס ד'אלסנדרו - אינטרנסיונאל (ברזיל)

מאורו רוסאלס - ריבר פלייט

אלחנדרו דומינגז - רובין קאזאן

חאבייר סביולה - שחקן ספסל בריאל מדריד

אסטבן הררה - אופי כרתים