דוד המלך תואר על ידי פרשני המקרא כאדם שסלל את דרכו מלמטה בכוחות עצמו, והפך לדמות אהובה בזכות תושייתו לאורך השנים, ובעיקר עממיותו. דייויד מויס, מנג'ר אברטון בשש השנים האחרונות, מזכיר את המלך השני של ישראל המאוחדת לא רק בשם ובאדמוניות השיער, אלא גם בדרך שעשה אל ליבם של אוהדי אברטון.
הסקוטי בן ה-45, שהחל את הקריירה המקצוענית שלו כשחקן הגנה בסלטיק, חשב על היום שאחרי הפרישה עוד מגיל צעיר ועבר קורס מאמנים כבר בגיל 22. בינואר 1998, כשהוא בעיצומה של עונתו החמישית כשחקן בקבוצת פרסטון נורת' אנד האנגלית, קיבל על עצמו מויס את אימון הקבוצה והוביל אותה לפלייאוף של הליגה השנייה (השלישית באנגליה). בהמשך הצליח להעלות את הקבוצה לליגה הראשונה וכמעט עשה עוד עלייה לפרמיירליג, אבל בפלייאוף של 2001 נוצח על ידי בולטון.
הרקורד המרשים של מויס בפרסטון לא נעלם מעיניהם של ראשי הקבוצות בפרמיירליג, ואברטון הייתה הראשונה לקפוץ על המנג'ר הצעיר, כשמינתה אותו במרץ 2002 במקומו של סקוטי אחר, וולטר סמית'. מויס מיד מצא את הדרך להתחבב על אוהדי הטופיז, כשהצהיר עם הגעתו ש"אברטון היא הקבוצה של האנשים במרסיסייד ואני, כאיש גלאזגו, מתחבר לכדורגל העממי".
תחת הדרכתו של מויס עשתה אברטון את קפיצת המדרגה והצליחה אף לסיים במקום הרביעי בעונת 2004/05 הישג השיא של הקבוצה מאז הוקמה הפרמיירליג (לאברטון תשע אליפויות בגרסה הקודמת של הליגה הבכירה). מעמדת האנדרדוג הצליח הסקוטי לעקוץ באותה עונה את הגדולות, ובמיוחד את היריבה העירונית ליברפול, שראתה את אברטון מסיימת מקום אחד לפניה בסיום העונה.
לאחרונה, נדמה שההצלחה כאנדרדוג מעט שינתה את הגישה של הסקוטי, ובדומה לדוד המלך שלאחר הניצחון המזהיר על גוליית, הוא נתקף שגעון גדלות ומנסה להילחם בגדולות בנשק שלהן במקום להוות אלטרנטיבה בדרכים מקוריות, כפי שעשה בעבר. אי לכך, ובהתאם לפתיחת העונה הרעה של אברטון, נותר לשאול האם הארכת חוזהו של מויס בחמש שנים נוספות אכן משרתת את שני הצדדים או שמא העסק מיצה את עצמו.
סגידה עיוורת
קשה למצוא יותר מדי אנשים שיגידו מילה רעה על דיוויד מויס. אפילו בעיתות משבר כמו זו שפוקדת את הקבוצה בימים אלה. מנג'ר אברטון מוערך מאוד על ידי עמיתיו בפרמיירליג, שאף העניקו לו את תואר מנג'ר השנה פעמיים במשך שש שנותיו בבמה המרכזית של הכדורגל האנגלי. גם בין שחקניו יש קונצנזוס כמעט מוחלט לגביו, והם היו בין אלו שהפעילו מכביש לחצים על המנג'ר במטרה שיחתום על החוזה החדש. "הוא מאמן פנטסטי ואחד הטובים תחתיו עבדתי", הילל הקפטן פיל נוויל את מאמנו, "הוא הסיבה העיקרית לכך שחידשתי את החוזה שלי בקבוצה. אני רוצה להמשיך ולשחק אצלו".
כשהאח הצעיר לבית נוויל מדבר על מאמנים אצלם התאמן, הוא רומז כמובן לאלכס פרגוסון ולהשוואה הבלתי נמנעת בין מויס לסיר הוותיק. מויס כבר היה מועמד בעבר להגיע כעוזר לאולד טראפורד, אבל חלקים נכבדים מאוהדי היונייטד רואים בו כיורש האמיתי ביום בו פרגי יחליט שנמאס. פרט לעובדה ששניהם סקוטים, מנג'ר אברטון נוקט בגישה דומה לזו של פרגוסון בדרישה למקצוענות מצד השחקנים גם מחוץ למגרש (ומי כמו ווין רוני יוכל להעיד), במדיניות הרכש ובהקניית התחושה שהקבוצה היא מעל הכל.
האוהדים, ברובם, רואים במויס כאיש שהוציא אותם בחזרה מחושך לאור והולכים אחריו לאורך כל הדרך. כשווין רוני הגיע עם מנצ'סטר יונייטד לגודיסון פארק, קיבלו האוהדים בקללות וגידופים את אלילם לשעבר, עקב הביקורת שמתח בספרו על מאמנו לשעבר. רוני טען באוטוביוגרפיה שהסקוטי עשה הכל כדי להוציא אותו מהקבוצה במהלך התקופה בה שיחק באברטון, אך המנג'ר הכחיש ואף זכה בתביעה שהגיש נגד השחקן. מלבד התנצלות מצידם של רוני ומחברי הספר, תוגמל מויס בסכום כסף אותו תרם לקרן למען שחקני העבר של אברטון.
עם כל הכבוד לאהבה ההדדית ולתחושה הביתית, מויס לא חתם בקלות על החוזה החדש. עיכוב ההסכם נבע מהעובדה שהמנג'ר חשש מקיצוץ סמכויותיו במידה והמועדון יירכש על ידי משקיע זר עסקה עליה עובדים באברטון במשך זמן רב על מנת להעביר את המועדון לעידן חדש. "אני רואה את השינויים שהכדורגל עובר וזה העלה בי תהיות לגבי הדרך בה אני רוצה לעבוד", התייחס מויס לשנה בה התנהלו המגעים לגבי הארכת החוזה, עד לסיכום על הכפלת שכרו והשארת כל הכוח בידיו. "אני שמח שיש לי הנהלה איתה אני יכול לשתף פעולה בצורה אופטימלית, וחבל שזה לא כך עבור מנג'רים אחרים בליגה".
כגודל הציפיות
כאמור, בין תומכי אברטון ניתן למצוא מעט מאוד החלוקים על הדרך של מויס, אך אולי גם בין גדולי מעריציו מתחילה להתעורר תחושת המיצוי. אמנם לאברטון אין את המשאבים הפיננסים להתמודד מול ארבע הגדולות וגם לא מול הכוכב החדש בזירה הפיננסית, מנצ'סטר סיטי, אבל ההצלחות בשנים האחרונות יצרו גל ציפיות בקרב הסובבים את הקבוצה, שקשה להאמין שמויס יצליח לעמוד בהן.
"השאלה שנשאלת לגבי מויס במשך שנותיו באברטון היא בעניין התארים", אומר רוני גודלס, שחקן העבר של הטופיז, "אני חושב שהוא חייב להשיג אחד כזה בשנתיים הקרובות. זה משמח שהוא נשאר במועדון ושכל אי הוודאות מאחורינו, אבל הגיע הזמן לשיפור וזה יקרה רק כשיהיה תואר". אל המחסור בתארים מצטרפת העובדה שהבעלים ביל קנווייט מחפש בנרות אחר רוכש פוטנציאלי (לכן תמוהה החלטתו להתחייב על חוזה ארוך טווח) וכמובן, אף אחד לא שכח את ההדחה המוקדמת מגביע אופ"א.
הצלחה באירופה הייתה בראש מעייניה של אברטון לעונה זו. אם מול הכסף הגדול שמסתבובב בליגה האנגלית הם מתקשים להתמודד, אזי באופ"א הם נחשבים כבר מהרגע הראשון כפייבוריטים להגיע לשלבים המכריעים. אלא שהתקוות הכחולות עלו בתוהו, וזה קרה מוקדם מהצפוי. כבר בסיבוב הראשון הוגרלה אברטון מול אלופת בלגיה, סטנדרד ליאז', שהצליחה לסחוט 2:2 בגודיסון פארק ולהכריע את ההתמודדות במשחק הבית עם ניצחון 1:2.
העקיצה הלא צפויה במישור האירופי, באה כהמשך ישיר לפתיחת העונה המסורבלת של אברטון בליגה. בפגרה שבר מויס את שיא ההעברות של המועדון בפעם הרביעית ברציפות נתון שסותר את גישת החסכנות עליה הוא מדבר בכל הזדמנות, אך מתקבל נוכח הטירוף בשוק האנגלי כשרכש את הבלגי מרואן פלאיני מסטנדרד ליאז' תמורת 15 מיליון ליש"ט, למרות הידיעה שהקשר לא יוכל ליטול חלק במשחקים האירופים (ולמרבה האירוניה, הייתה זו אותה סטנדרד שכאמור קטעה לאברטון את חלום אירופה). אך גם הכסף שהושקע ברכש לא עזר לקבוצה להתרומם. המאזן הביתי, העומד על תיקו ושלושה הפסדים בארבעה משחקים, יכול רק להעיד על חומרת המצב.
האוהדים לא נותרו אדישים למצב הרעוע של קבוצתם האהובה ושריקות בוז צורמות ליוו את ההפסדים האחרונים של הטופיז, כשאפילו מויס עצמו לא יוצא נקי. "אין חדש תחת השמש", טען טוני מארש באתר האוהדים של אברטון, "מויס לא אוהב לשנות. ובכלל, הוא מדבר על בזבזנות ושכר גבוה לכדורגלנים מישהו יכול להבין מדוע הוא זוכה לחוזה אסטרונומי שכזה ויקבל מעל 16 מיליון ליש"ט לחמש שנים?"
בהנהלת אברטון לא מתרגשים מהביקורות וסבורים שהבטחת עתידו של המנג'ר שמה סוף לאי ודאות שסבב את הקבוצה בחודשים האחרונים. מבחינתם, העונה בעצם מתחילה עכשיו. כמה סמלי שהמבחן הראשון לתחושות האופטימיות שאופפות את המועדון, יהיה בצהרי שבת מול מנצ'סטר יונייטד בגודיסון פארק. אוהדי אברטון יכינו ודאי קבלת פנים חמה לאויב ווין רוני, ודייויד מויס ינסה להוכיח שהוא עודנו היורש האמיתי לאלכס פרגוסון.