זמן ההוכחה

אם בעונה שעברה מכבי תל אביב נראתה כטלנובלה מתמשכת, הרי שהעונה שמעון מזרחי ושות' הלכו צעד קדימה, וסידרו לנו דרמה סוחפת ועמוסת יצרים, בעלת עלילה סבוכה ופתלתלה. חילופי המאמנים, מצעד הזרים והעובדה שבתחילת פברואר סגנית האלופה מנסה עדיין לחבר את סך חלקיה, נוטעים בלב את התחושה ששר ההיסטוריה מזמן לנו עוד עונה שאחריתה מי ישורנו.

אך התחושה הזו מתעתעת. מכבי הנוכחית ארוכה ומוכשרת מזו של העונה שעברה; ראשיה מוכנים לתחוב את היד עמוק לכיס, כדי להבטיח הצלחה; ברשותה הישראלים המוכשרים ביותר, מצבור זרים שמעניק לה עומק בלתי נתפש מול הקבוצות המקומיות, ובעיקר - מאמן.

מאז חזרתו של פיני גרשון להיכל, מכבי משחקת כדורסל שמתאים לאופי שחקניה. גם אם נדמה כי היא קבוצה שבירה משום התבוסות למלאגה וברצלונה, הרי שבזירה המקומית מדובר בענק בין ילדים.

אם מישהו חשב שהפסדיו של גרשון לבני השרון בליגה ולנהריה בגביע מבשרים על המשך מגמה כלשהי מימי שרף ובירנבוים, החודש האחרון הבהיר בדיוק את מעמדה של מכבי: קבוצה שמביטה מקרוב על הצמרת האירופית, ובקושי רואה את שורשי עץ ליגת העל.

ירושלים של העונה התכווצה מעט, אך היא חדורת אמונה ורוח קבוצתית. גיא גודס ושחקניו רשמו רצף ניצחונות מרשים בליגה ומקום ראשון, ובנדנם ניצחון על מכבי, גם אם זו היא שונה מהקבוצה שיפגשו הערב. ירושלים של העונה נסמכת על עומאר סניד וטימי באוארס, כשלה באירופה לאחר שהודחה מהיורוקאפ ורשמה הפסדים מביכים בגביע האתגר לקבוצות שמכבי היתה מפרקת בקלות גם בימי בירנבוים.

לכאורה נדמה כי רק למכבי יש מה להפסיד מהעימות עם ירושלים: הפסד עלול לערער את ביטחונה העצמי ולזרוע לחץ לפני המשחק החשוב במדריד. אולם מכבי מכוונת בשלב זה לאירופה, והפסד לא יפגע בה בטווח הארוך. נטל ההוכחה מוטל דווקא על כתפיה של ירושלים. אם ברצונה להאמין שהיא מסוגלת לנצח בהיכל, לדעת שביכולתה להפתיע את מכבי ולהבטיח שיש מקום לתקווה בסוף העונה, היא חייבת להראות זאת הערב. אחרת יוסר הלוט מעל אשליית העונה הזאת.