חומת לבנים

בשנת 1984 היה מריאן וורונין הפולני קרוב בשמונה אלפיות השניה להיסטוריה, שמונה אלפיות שהפרידו בינו לבין הפיכתו לאדם הלבן הראשון שפורץ את מחסום 10 השניות בריצה ל-100 מטרים, מה גם שבימים ההם תוצאה כזאת (9:992 שנ' שעוגלו ל-10:00 שנ') לא הייתה עניין של מה בכך גם אצל הספרינטרים השחורים. הנתון המדהים יותר הוא שבעולם האתלטיקה חיכו 26 שנים נוספות עד לאדם הלבן הראשון שאכן עשה זאת, וזאת למרות התקדמות מטאורית בתנאי האימון ובציוד, ולמרבה הצער גם באמצעים הלא כשרים כמו החומרים ממריצים. כריסטוף למייטרה עצר את השעונים בזמן של 9:98 שנ' באליפות צרפת שהתקיימה ב-9 ליולי, והוא רק בן 19 וחצי. הוא גבוה, ויש לו צעדים גדולים יותר מלרוב הספרינטרים, אבל מצד שני הוא מה שמוגדר בשפה העממית "שחיף". אם למייטרה היה שחור היינו יכולים להמר עליו כבר מעכשיו כיורש אפשרי ליוסאין בולט, הרי שום ספרינטר גדול אחר לא רץ כמוהו לפני גיל 20. היות והוא לא, כנראה שנוכל לבנות על ספרינטר לבן שיעשה היסטוריה רק בזכות העפלה קבועה לגמרים באליפויות הקרובות, אבל לא יותר מזה. כמה שלא ננסה, רוב המומחים בתחום ישכנעו אותנו שמבחינה מדעית אין ללבנים סיכוי בעולם הספרינטים, וזו הסיבה שאנחנו כבר בקושי רואים אותם על המסלולים ב-20 השנים האחרונות. אין נתון מדוייק שבודק מהי כמות הספרינטרים והרצים הלבנים בכלל כיום לעומת שנות השמונים למשל, אבל מספיק להסתכל על סטטיסטיקת המדליות באליפויות העולם של היום לעומת אלו של אז. אם ברומא 1987 ראינו 42 מדליסטים לבנים במקצועות הריצה על הפודיום (לא כולל שליחים והליכה), הרי שבברלין 2009 ראינו 7 מדליסטים בלבד ועוד שתי אסיאתיות, רק אחד מהם (ג'רמי וורינר) בתחרויות לגברים.

האם הגנטיקה היא הגורם היחיד להיעלמותם של הרצים הלבנים מהמפה? ממש לא. ישנם היבטים חברתיים לא פחות חשובים, שמסבירים איך השתלטו השחורים ממוצא מערב ומזרח אפריקאי על הריצות בעולם האתלטיקה.

בעידן המודרני בוצעו אינספור מחקרים בקרב הספרינטרים והרצים השחורים למרחקים ארוכים. בשנים האחרונות המחקרים האלה שמים יותר דגש על הגנטיקה, אבל עוד לפני מיפוי הגנים ברור לכולם שלשחורים יותר קל להפוך לספרינטרים בגלל מסת שריר גבוהה יותר. הפיזיולוג והאתלט לשעבר, דוקטור יואב מקל מסביר: "אם תשים אתלט שחור ליד לבן במכון כושר, השחור יתנפח יותר, וזה הגורם העיקרי שמשפיע על המהירות. זו גם הסיבה שהשינויים הפיזיולוגיים בקרב הספרינטרים השחורים הם משמעותיים יותר מאשר בריצות ארוכות. נכון שהיו חוקרים דנים שמצאו כי מבנה השוקיים של הרצים המזרח אפריקאים למרחקים ארוכים שונה ועוזר להם, אבל בתחום הזה יש עוד הרבה גורמים מכריעים אחרים כמו גודל הלב, הרכב סיבי השריר והחמצן ברקמות".

מיקי בר יהושוע, אחד מבכירי הספרינטרים הישראלים כיום, מוסיף ומסביר: "כריסטוף למייטרה הוא אצן מדהים, יש לו יכולות פנומנליות שמתבטאות בעיקר בצעדים הענקיים שלו. ובכל זאת, הבעיה שלו היא שהוא לא בצבע הנכון. אני בהחלט יכול לראות אותו מגיע לתוצאה של 9.90 שנ' ואולי קצת פחות מזה, אבל השחורים מתקדמים כל הזמן ובקצב מטורף, כך שאני מתקשה להאמין שהוא יוכל להגיע גם לרמה של מדליה אולימפית".

אם מסת השריר לא מספיקה, כנראה שהשחורים שמוצאם ממערב אפריקה נהנים גם מגנטיקה משובחת יותר. למרות שספרינטרים באופן כללי נושאים בדרך כלל את אותו הגן (ACTN3) המסייע לתהליך כיווץ השריר, הועלו השערות כי יתכן והימצאותו של הגן בקרב האוכלוסיה השחורה שכיחה יותר, והנה עוד סיבה שתשכנע את הלבנים שלא כדאי להתאמץ יותר מדי להפוך לספרינטרים, ועדיף לבנות על מקצועות אחרים באתלטיקה ובספורט.

מאז אותה אליפות עולם ברומא ב-1987, בה השתתפו שלושה אצנים לבנים בגמר ל-100 מטרים, נושא הגנטיקה והספורט התפתח מאוד בעולם. אף אחד לא יכול להתכחש לעובדה שהמחקרים שפורסמו כמעט בכל מקום בעולם התריעו לא מעט אתלטים לבנים, שהבינו כי לתחרות שלהם נגד השחורים הם מגיעים בפיגור, ולא משנה איך מסתכלים על זה. לעובדה הזאת נוספו כמה גורמים חברתיים כפי שמסביר סוציולוג הספורט, דוקטור יאיר גלילי: "מקור היתרון של השחורים הוא עוד מימי העבדות. האנשים האלה היו חזקים מאז ומתמיד, הם התרבו בינם לבין עצמם ויצרו גזע גנטי חזק מאוד, שרק הלך והשתבח. לגבי אלה שלא מגיעים מארצות הברית, בעידן המודרני אנחנו רואים הרבה מאוד אתלטים מהקאריביים ומאפריקה שמגיעים ללמוד ולהתאמן בארצות הברית ונחשפים לשיטות ולתנאים הטובים ביותר, מה שלא קרה בעבר. בכל מקום בעולם נהנים כיום מתנאי האימון הטובים בהרבה ממה שהיה פעם".

מאז אותה אליפות ברומא ועד היום, היה רק מקרה אחד של אצן לבן שעלה לגמר ריצת ה-100 מטרים באליפות העולם, מטיאש אוסובניקאר הסלובני באוסקה 2007. עד להישג של כריסטוף למייטרה, 71 אצנים שחורים ירדו מגבול 10 השניות החל מג'ים היינס ב-1968 ועד ליוסאין בולט. בריצות הארוכות המצב דומה - 28 רצים ממזרח אפריקה בלבד פרצו את גבול 27 הדקות מ-1993 ועד היום, כאשר רק בחודש מאי האחרון, כריס סולינסקי האמריקאי הפך לרץ הלבן הראשון שעשה זאת. 27 רצים נוספים מפרידים בינו לבין הלבן השני בעל התוצאה הטובה ביותר, גם הוא אמריקאי צעיר. ובכל זאת, דוקטור יואב מקל סבור כי מדובר במקריות: "קשה לי להאמין שמישהו מצא איזושהי נוסחה חדשה ששיפרה כמה מהרצים הלבנים השנה, במדע אנחנו לא מתבססים על מקרה אחד או שניים". הסוציולוג דוקטור גלילי הביא את המשנה שלו: "צריך לזכור את המסורת. האנגלים אמנם לא הצליחו לשמר אותה (ימי סבסטיאן קו, סטיב אובט וסטיב קראם), אבל נראה כי האמריקאים מצליחים".

צריך לזכור שלמרות שהאתלטיקה האמריקאית מזוהה עם הספרינטים והקפיצה לרוחק, לריצות הארוכות תמיד היה אצלה חלק חשוב ויוקרתי, בעיקר בזכות סטיב פרפונטיין הגדול, שהיה אחד מבכירי הרצים למרחקים ארוכים בשנות השבעים, ולא מיצה את הפוטנציאל אחרי שמצא את מותו בתאונת דרכים בגיל 24 בלבד. זו לא רק מסורת של הישגים, אלא מסורת של מכללות, ובשנים האחרונות זה התבטא בעיקר סביב הרצות האמריקאיות למרחקים ארוכים, נראה שזה רק הולך ומשתפר. דבר נוסף, צריך לזכור שהאתלטיקה האמריקאית, במקצועותיה החזקים, רק הולכת ומידרדרת בשנים האחרונות, אולי יש משהו גנטי שאנחנו עדיין לא יודעים עליו, שמעניק יתרון לשחורים שהגיעו מהאיים הקאריביים בפרט. יתכן והאמריקאים מרגישים זאת, ומשקיעים כיום קצת יותר במקצועות שייחסו להם פחות חשיבות בשנים האחרונות.

* ההיגיון אומר שצריך להסכים עם הקביעות שנאמרו כאן. הלבנים יכולים להתגאות בכמה הישגים משלהם, אבל בכל מה שקשור ליכולת האירובית והאנ-אירובית, הם בפיגור ולא נראה שיש מה לעשות נגד זה. מצד שני, מדעי הספורט מתקדמים בקצב מטורף. בצרפת מדובר בתחום מפותח מאוד, הצרפתים גם טיפחו בשנים האחרונות לפחות שלושה שחיינים מדהימים עם מבנה גוף קשה להסבר - שנה אחריהם הגיע הספרינטר למייטרה. מה שבטוח, יש הרבה דברים שכמה מהצרפתים יודעים ואנחנו לא, השאלה היא עד כמה הידע שלהם נרחב וכיצד זה מיושם. אולי הם אלה שמצאו את הנוסחה לקביעת סלקציה ברורה של ספורטאים לפי הגנים שלהם, וכך הם יודעים במי צריך להשקיע ואת מי צריך לשבח? ימים יגידו .

* ההישג של כריסטוף למייטרה מדהים לכל הדעות. בעולם בהחלט חיכו לא מעט שנים לתוצאה כזאת, אבל צריך לזכור שעם כל הכבוד, התוצאה הזאת לא מתקרבת לזמן המטורף שקבע ב-1979 האיטלקי הלבן פייטרו מינאה ב-200 מטרים (19:72 שנ') - מדובר בשיא שנשבר רק בשנות התשעים על ידי מייקל ג'ונסון. צריך גם לשים לב לאתלטים שהיו קרובים לזמן הזה כמו וורונין בשנות השמונים ואפילו מאט שרווינגטון האוסטרלי בסוף שנות התשעים (10:03 שנ'). יכול להיות שרק השיפור הטכנולוגי בנעלי הריצה כיום ובעוד כמה מכשירים בחדר הכושר היו יכולים להוריד אותם כבר אז מ-10 שניות.

* אם כבר מדברים על אוסטרלים, חייבים לציין את פטריק ג'ונסון שקבע זמן של 9:93 שנ' ב-100 מטרים ב-2003. אמנם צבע עורו כהה, אבל ג'ונסון הוא בן לאב אירי ואם אבוריג'ינית, כך שלגנטיקה שלו אין ממש קשר למערב אפריקה. במקרה הזה, המקרה הבודד של ג'ונסון די הוצא מהסטטיסטיקה.

* כריסטוף למייטרה נהנה מכשרון נדיר שמשלב כוח מתפרץ וצעדי ענק. הוא מתנשא לגובה של 1.89 מ', אבל נתוניו עדיין רחוקים מאלה של בולט ה"בלתי אנושי". הוא אכן נראה כמו ספרינטר שיכול לקצץ עד 10 מאיות משיאו הנוכחי, אבל לא יותר מזה. זה יהיה מספיק טוב בשביל אירופה, אבל ספק אם בזירה הבינלאומית, כאשר באליפות העולם האחרונה רק תוצאה של 9:84 שנ' הספיקה למדליית הארד.

* אולי אין סטטיסטיקה שאומרת מהו אחוז הספרינטרים כיום לעומת שנות השמונים, אבל יש אינטרנט, ובבדיקה קצרה גילינו את הנתונים הבאים. במקצי המוקדמות של ריצת ה-100 בברלין 2009 השתתפו 18 לבנים (כולל אסיאתיים) מתוך 90 משתתפים. במקצעי המוקדמות של רומא 1987 ראינו 21 לבנים מתוך 54 משתתפים. דילול באוכולוסיה או לא? תחליטו אתם.