הקאמבק לא ישוב

אחרי ההתאוששות המרשימה והקאמבק המופלא של פיניקס בסיבוב הראשון, היא תפגוש את "הקבוצה השנייה" של העיר לוס אנג'לס, הקליפרס, שמגיעה לחצי הגמר האיזורי לראשונה מאז 1976, אז בכלל שיחק בעיר באפלו. במחלקת השיווק של ה-NBA לבטח התאכזבו מכך שנמנע מהם להציג לראווה את הדרבי של לוס אנג'לס, ויאלצו להסתפק בהתמודדות סקסית פחות.

הסאנס נכוו קשות על ידי הלייקרס, לפני שהראו נחישות ואמונה ביכולתם בדרך למחיקת פיגור 3:1 מדכא. אבל אם מייק ד'אנטוני לא יצא מבית הספר שעשה לו פיל ג'קסון חמוש במסקנות חדשות לגבי קבוצתו, הוא ייתן ליריבו, מייק דאנליבי הממולח, אפשרות להשתמש בחולשות של השמשות, כפי שחשף אותן הזן מאסטר. בכל מקרה, למרות יתרון הביתיות של הסאנס, אף תוצאה לא תיחשב כהפתעה.

סם קאסל הוא אולי לא השחקן הטוב ביותר בקליפרס, כי זו מחמאה שמגיעה לאלטון ברנד, אבל הוא בהחלט המנוע של הקבוצה, והשחקן שמאפשר לה להאמין שביכולתה להגיע לראשונה בהיסטוריה של המועדון לגמר המערב, תוצאה שהיתה נחשבת לבדיונית רק לפני שנה. אין ספק שקאסל בנוי בדיוק למעמדים הללו, והמאצ' אפ שלו עם סטיב נאש יהיה מרתק, בעיקר כי שניהם לא ממש דוגלים בהגנה.

אבל עם כל הכבוד לסמי החביב, נאש עדיין בליגה מעליו בכל הקשור לשליטה במשחק ובהפעלת החברים. לנאש אין באמת רכז מחליף, וכשהוא יושב לנוח אז בוריס דיאו הוא בדרך כלל מנהל המשחק. לדאנליבי, לעומת זאת, יש שפן בדמות שון ליבינגסטון המוכשר, שבמשחק השישי נגד הנאגטס חילק לא פחות מ-14 אסיסטים כשעלה מהספסל.

ראג'ה בל וקטינו מובלי צפויים לתת תרומה פחות או יותר שווה בשני צידי המגרש, והמחליפים שלהם עשויים להיות אלו שיכריעו את המאצ' אפ בעמדה מספר 2 – קורי מגטי אצל הקליפרס וליאנדרו בארבוסה אצל הסאנס. מגטי משחק העונה לא מעט דקות בעמדה מספר 2, לאור השילוב של קווינטון רוס ההגנתי כסמול פורוורד הפותח והטרייד שהביא את ולדימיר רדמנוביץ' להוליווד. על היכולת של בארבוסה אין צורך להרחיב, שכן כולנו ראינו במשחק השביעי נגד הלייקרס כמה המהירות שלו יכולה להיות קטלנית בכניסות יעילות לטבעת.

כאן מגיע הקרב המעניין באמת, שיכריע את הסדרה. אם שון מריון, בוריס דיאו וטים תומאס (מהספסל) התקשו עם למאר אודום וקוואמי בראון, אז כדאי להם להתכונן לקבל בראש מברנד וכריס קיימן, שחקן של 12 נקודות, 9.6 כדורים חוזרים ו-1.4 בלוקים במהלך העונה הרגילה. אודום אמנם מגוון יותר מהפורוורדים של הקליפרס, אבל הכוח וההתמצאות של ברנד עם הגב לטבעת יאפשרו לו לחגוג על מריון. האקס פקטור עשוי להיות חזרה אפשרית של קורט תומאס מפציעה. הוא ייתן לשמשות את הנוכחות שכה חסרה להם בצבע. בלעדיו "גבוהי" פיניקס ייכנסו לבעיית עבירות וישאירו את ד'אנטוני עם חור גדול באמצע. חוסר היכולת לאסוף כדורים חוזרים בהגנה היה הסיבה המרכזית לחריקת משחק הריצה בתחילת הסיבוב הראשון, ואין סיבה שקיימן וברנד לא ידאגו שהמגמה הזו תימשך.

הצד השני של המטבע הוא, כמובן, המיסמאצ'ים בין גבוהי היריבה לסילוני הסאנס. דיאו הוא כלבויניק ברמה הגבוהה ביותר, בעוד מריון מסוגל לקבור שלשות ללא הכרה, בייחוד אם הוא מצליח להדחיק את העובדה שמדובר בפלייאוף טיים. קווינטון רוס הוא, כאמור, המומחה ההגנתי של דאנליבי, שהצליח להפוך את הקליפרס לקבוצה שקשה מאוד לקלוע מולה. הוא יטייל בין שחקני הכנף של הסאנס (בין אם זה בל, ג'יימס ג'ונס או כל אחד אחר). רדמנוביץ' מוסיף את אלמנט הקליעה משלוש שכה חסר לקבוצה, ותהיו בטוחים שהוא יהנה משטחים פתוחים בדרך להפצצות מרחוק ללא הכרה.

דאנליבי הגיע ב-1991 עם הלייקרס לגמר המערב, שם נכנע 4:1 למייקל ג'ורדן והבולס. בשנת 2000 הוא הוליך קבוצת בלייזרס מוכשרת ובשלה ליתרון 15 ברבע הרביעי של המשחק המכריע בגמר המערב (בגמר חיכתה אינדיאנה הנחותה), לא לפני שהניח לה להתפרק לרסיסים בסטייפלס סנטר, באחת מהיחנקויות המאני טיים הגדולות בהיסטוריה. למרות הרוזומה הנ"ל, הוא מאמן יסודי יותר מד'אנטוני, שחשף את השבלוניות של השיטה שלו מול ג'קסון והלייקרס, כמו גם את התלות המוחלטת בדחיפת הכדור קדימה של ה-MVP, סטיב נאש.

דאנליבי בנה ב-LA קבוצת הגנה קשוחה, שמאפשרת ליריבות לקלוע רק ב-43.3 אחוזים מהשדה (מקום שלישי בליגה). השמשות תלויים במשחק הריצה, שאיפשר להם להוליך את ה-NBA באחוזים מהשדה, עם 47.9. תהיו בטוחים שבמהלך הסדרה האחוזים יהיו בסביבות הממוצע של הקליפרס. ד'אנטוני כבר לא יפתיע את דאנליבי בשום צורה, כך שהרבה תלוי בתוכנית המשחק של מאמן הקליפרס.

רוב הפרשנים הולכים עם הסאנס מתוך אמונה שבסיבוב הראשון הם חושלו, וכעת התנופה שלהם תביא אותם עד לגמר המערב. אני לא קונה את זה. הניצחון של פיניקס הגיע בעיקר בגלל שהתפרים והטלאים של פיל ג'קסון הלכו ונפרמו ככל שהסדרה התארכה. לדאנליבי אין את הבעיה הזו, והוא יצליח לכפות משחק איטי על הסאנס, יכניס את הכדור שוב ושוב פנימה ויתעלל בגמדים שד'אנטוני מציב בקו הקדמי.

ללא משחק הריצה המפורסם, הביטחון של השחקנים מסביב לנאש ייעלם, וכך גם היכולת לצלוף מרחוק. וכדאי לזכור שההגנה של הקליפס בנויה במיוחד למטחים מבחוץ, ובמהלך העונה איפשרה ליריבותיה לפגוע רק ב-34.7 אחוזים מעבר לקשת (מקום חמישי בליגה). אי לכך ובהתאם לזאת יגנבו ברנד וחבריו את אחד משני המשחקים הראשונים שייערכו בפיניקס, ויסיימו את הסדרה הזו בשישה משחקים.